1כבר ביארנו במקומו שזמן איסור חדש בזמן שבית המקדש קיים עד שקרב העומר בששה עשר בניסן ומשחרב בית המקדש האיר פני מזרח של יום ששה עשר מתיר אלא שרבן יוחנן בן זכאי תקן לאסרו כל יום הנף כמו שביארנו במקומו מכל מקום כל זמן שעכבו או נתרשלו בזמן המקדש ולא קירבו עומר אין חדש נאסר מששה עשר ואילך מתוך כך פירשו גדולי הדורות בסוגיא זו מה שאמרו בחדש שאין איסור איסור עולם שלאחר ששה עשר מותר אף כשלא הקריבו עומר ומה שאמרו בו ויש היתר לאיסורו פירושו בתוך יום האיסור ר"ל יום ששה עשר שהרי מקצתו אסור ומקצתו מותר וזהו לאחר הקרבת העומר אבל כלאים איסורן איסור עולם שאם זרע חטה ושעורה וחרצן אסורין לעולם הם והפירות הצומחים מהם ואיסורן איסור הנאה שנאמר פן תקדש פן תוקד אש ר"ל שלא יסיק בו תנור וכירים ואין היתר לאיסורו בתוך ימי האיסור דהיינו לעולם וזו לא הוצרכה שמאחר שאיסורו איסור הנאה ושאין לה היתר בתוך ימי האיסור ר"ל כל שלש אבל אין איסורה לעולם ר"ל לאחר שלש וקשה לפירוש זה שהרי הפירות של ערלה מכל מקום אין להם היתר ומתוך כך יש מפרשים בחדש יש היתר לאיסורו שאיסורו בא על ידי היתר שבשעת זריעתו לא עשה איסור ובכלאים אין היתר לאיסורו שהרי בעבירה זרע ושתים של ערלה הם איסור עולם ואיסור הנאה ויש מפרשין בחדש אין איסורו איסור עולם שלא נצטוו בני נח עליו אבל כלאים יש בהם שאיסורן אף לבני נח והוא הרכבת אילן ושתים של ערלה איסור הנאה ואין היתר לאיסורה אבל אינה איסור עולם שלא נאסרה לבני נח ויש מפרשים עוד בדרכים אחרים אלא שאין לנו בהם דין ודברים לענין פסק:2יובל לא היה נוהג אלא בבית ראשון שהיו כל יושביה עליה ובאותו זמן היה נוהג אף בחוצה לארץ לענין שלוח עבדים עברים ושאר דברים התלויים ביובל חוץ מחזרת קרקע וכן באותו זמן היתה שמטת כספים נוהגת בכל שביעית מן התורה אף בחוצה לארץ שאין שמטת כספים תלויה במקום כהשמטת קרקע ואין אומרים במקום שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים וכו' אלא בזמן שאתה משמט וכו' אבל איסור עבודת קרקע בשביעית והפקר הפירות לא היה נוהג מן התורה אלא בארץ ומשגלו שבט ראובן וגד וחצי מנשה בטלו יובלות ולא חזר קרקע לבעלים אף בבית שני אבל איסור עבודת קרקע והשמטת כספים היתה נוהגת בארץ מדברי סופרים אבל לא מן התורה שבזמן שאתה משמט קרקע וכו' הא בזמן שאין אתה משמט קרקע להחזירו לבעלים אי אתה משמט כספים והוא הדין לעבודת קרקע ויש אומרים שאיסור עבודת קרקע מיהא היתה נוהגת מן התורה בארץ אבל שמטת כספים מדברי סופרים ומכל מקום בתלמוד המערב מוכיח כדעת ראשון ר"ל שאין איסור עבודת קרקע מן התורה אלא בזמן היובל ומתוך כך הם מפרשים בכאן בזמן שאי אתה משמט קרקע לאיסור עבודת קרקע ואין נראה כן אלא לענין החזרתו ומכל מקום שמטת כספים נוהגת מדבריהם ובזמן הזה יש דנין בו קדשת שביעית לענין השמטת כספים מדברי סופרים גם כן ודינין אלו מבולבלים ביד מפרשים וכבר כתבנו מדינין אלו בארכה בראשון של מועד קטן וברביעי של גיטין:3אע"פ שהערלה בחוצה לארץ הלכה והכלאים מדברי סופרים ספיקן שוה ר"ל שספק ערלה וספק כלאים בארץ אסור בסוריא מותר בחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט ביד מן הערלה או מן הכלאים כיצד היה כאן כרם של ערלה וענבים נמכרים חוצה לה או כרם של כלאי הכרם וירק נמכר חוצה לו ואין ידוע אם ענבים אלו או ירק זה מאותם הכרמים האסורים אם לאו בארץ ספק תורה הוא ואסורין ואע"פ שרוב וקרוב הלך אחר הרוב קרוב המצוי עד שהוא קרוב לודאי שאני בסוריא מותר ובחוצה לארץ אפילו ראה הענבים או הירק יוצאים מאותם הכרמים האסורים לוקח מהם הואיל ולא ראהו בוצר להדיא משם או לוקט הואיל ומכל מקום יש בו צד באיפשר רחוק שמא ממקום אחר הביאם לאותו הכרם הא כל שנתברר לו שמשם הם כגון שראה או שהעידו לו ודאי אסורין ואין הלכה כדברי האומר בספק כלאים שהגוי יורד ולוקט בפניו ובלבד שלא ילקט הישראל ביד:
