1ואפשר לפרש הפ' ונקדים מאמרם ז"ל בסנהדרין דף ק"ז, אמר רב יהודה אמר רב בקש דוד וכו' והנה לקראתו חושי וכו' א"ל מלך שכמותו והרגנו בנו וכו' א"ל מ"ט נסבת יפת תואר א"ל יפ"ת רחמנא שריא א"ל לא דרשת סמוכין דסמיך ליה כי יהיה לאיש בן סורר ומורה כל הנושא יפת תואר יש לו בן סורר ומורה עכ"ל. ויש לדקדק הא דא"ל חושי מ"ט נסבת יפת תואר יתר תכף הו"ל למימר לא דרשת סמוכין וכו', ומובן הדבר דעל אבשלום בן מעכה היו דנין. ותו דאמרינן בקדושין דף ע"ו ובסנהדרין דף כ"א ארבע מאות ילדים היו לו לדוד וכלן בני יפת תואר, ולדעת ריב"א הביאו בתוספות רי"ד בקדושין דף כ"א ורמ"ה והריב"ש בתשובותיו סי' שצ"ח היו בני דוד ממש מיפות תאר שלקח במלחמות ושלחם אח"כ, ולא כמו שפירש רש"י דלא היו בניו, ולא מצינו דאותן ילדים ארבע מאות הי' סוררים ומורים. ותו יש לדקדק איך דוד הע"ה דכל רז לא אנס ליה לא דריש סמוכים ולכ"ע במשנה תורה דרשינן סמוכין. ויראה בהקדים אשר ראיתי להרב החסיד מר זקנינו מהר"א אזולאי זצ"ל בפירושו למקרא כ"י אשר קרא שמו בעלי ברית אברהם, שעל מ"ש רז"ל לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע חקר אטו משום יצר זונה המתגרה בו יתירנה לו, ולמה בכל המצות שהיצר מתגרה וכמו צער בנפשו לא הותר לו שום איסור. ופירש ז"ל שידוע שכל ההולכים למלחמה היו צדיקים גמורים שאפילו שח בין תפלה לתפלה עבירה היא וחוזר עליה, וא"כ לצדיק גמור אי אפשר שיתגבר יצרו שיטמא עם הנכרית, וגלתה תורה שאם יחשוק בה אין זה כי אם ניצוץ הקדושה המעורב באומה ההוא נמצא ממנו בגויה זו, ניצוץ הנוגע לנשמת האיש הזה ולכן חשק בה ומשום הכי הותר לבא עליה, ובההוא רוחא דשרי בגוה אפשר יתגבר הטוב שבה וידחה הרע ותתגייר ותכנס בקדושה, ועם כל זה יצא בן סורר ומורה מהסיגים המעורבים, והיה אם לא חפצת בה זה מורה שהטוב שבה מועט וגבר הרע ודחק ודחה אותו לחוץ בההוא רוחא דשרי בגוה וחזר אליו ונתברר ונשארה היא כלה רע, עד כאן דברי מז"ה ז"ל.
