1ואפשר שזהו כונת המשורר שם שם קי"ב נטיתי לבי לעשות חקיך לעולם עקב סעפים שנאתי ותורתך אהבתי סתרי ומגיני אתה לדברך יחלתי סורו ממני מרעים ואצרה מצות אלהי, הכונה נטיתי לבי לעשות חקך לקיים גזרתך, ומאחר שלבי נוטה לקיים החקים א"כ לעולם עקב לעולם יש שכר אף על השכליות כי כונתו לקיים גזרת מלך, דהרי הוא מקיים החקים סעפים ומחשבת המינין שאומרים מה מצוה זו ומה טעם יש בה, שנאתי ותורתך אהבתי, שאיני משגיח לדעת טעם הדבר כדי לקיימה רק הואיל שהיא תורתך אהבתי, וכל זה לא בכחי להתגבר על יצרי ולנצוח רק סתרי ומגיני אתה כמשז"ל קדושין דף ל': אלמלא הקב"ה עוזרו וכו', לדברך יחלתי רמז בזה כי רצונו שיכריז ברקיע הזהרו בדוד ובתורתו כי על ידי זה פרשי ממנו היצה"ר וכל גונדא דיליה על דרך שאמרו בסוף קדושין דף פ"א. אלמלא דמכרזי ברקיעא הזהרו בו ובתורתו שוינא לדמך תרתי מעי, וזה היה מתחנן דוד הע"ה כי מלבד עזר הקב"ה עוד יוסיף כרוזא קרי משום אפרושי גונדא דחימה וחזר לענין ראשון סורו ממני מרעים המלגלגים על החקים כי לא שוה להם שיהיו הם רעים לבד לעצמם רק רוצים להרע לאחרים, וזהו תואר מרעים שהם מפתים ומצפצפים ומהגים לעג השאננים מיני"ם ממיני"ם שונים עשרת מוני"ם על חקי האלהים אליהם קרי בחיל סורו ממני מרעים אשר רצונכם להרע לי סורו ואצרה מצות אלהי, וטעמא אמר להו כי בשגם נראין הדברים חוקים בלי טעם, אין הדבר כן רק טעם כעיקר יש בכל מכל וכמו שפירשו הראשונים כונת הכתוב תהלים פ"א ה' כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב, כלומר לנו הוא חק שלא נתגלה טעמו אך בעצם הוא משפט לאלהי יעקב טעמו ונימוקו עמו, וזהו שאמר ואצרה מצות אלהי כי לפי האמת אינם חוקים רק מצות ולהן שרשים וטעמים ידועים לאל חי גדול המצוה וזהו מצות אלהי כי הוא היודע טוב טעמן ולנו בעניותנו נראין חקים.
