משך חכמה, מטות י״ז

17 קידושין פתח ↗

כַּיּוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״. כְּשֶׁהָיָה רַבִּי עֲקִיבָא מַגִּיעַ לְפָסוּק זֶה הָיָה בּוֹכֶה: וּמָה מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל שׁוּמָּן וְעָלָה בְּיָדוֹ חֵלֶב – אָמְרָה תּוֹרָה: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״, מִי שֶׁנִּתְכַּוֵּין לֶאֱכוֹל חֵלֶב וְעָלָה בְּיָדוֹ חֵלֶב – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אִיסִי בֶּן יְהוּדָה אוֹמֵר: ״וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ״ – עַל דָּבָר זֶה יִדְווּ כׇּל הַדּוֹוִים.

1 קדושין פ"א. רע"ק כי הוה מטי להאי קרא בכי אמר ומה שנתכוון לאכול בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה כו'. זה אירע לו כד הוה מתלוצץ בעוברי עבירה ומטא לפלגא דדקלא כו', כיו"ב כו' היה בוכה ומה מי שנתכוון לאכול שומן ועלה בידו חלב נקט כאן חלב, דאין אשם תלוי בא אלא על דבר שזדונו כרת כו'. גם זה אירע לו בעובדא דמסכת כלה שקבר מת מצוה שלא במקומו יעו"ש, דאמר ומה אני שנתכוונתי לזכות כו'. ודו"ק.

« משך חכמה Pinekhas משך חכמה Masei »