רש"י על יבמות ה׳ ב

1 מקרא קמא - דכלאים בציצית. ודקאמרת לרבנן דלא אייתר להו צמר ופשתים מנא להו דכלאים בציצית שרי דליתי עשה ודחי לא תעשה:

2 א"כ - דלאו לאפנויי לכתוב ציצית כו':

3 לשיעורא אתא - למנין חוטין:

4 גדיל שנים - אי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטין:

5 גדילין ארבע - חוטין דמיעוט גדילין שנים וכתיב במדבר ט״ו:ל״ח ונתנו על ציצית הכנף פתיל אמרה תורה עשה מהנך ארבע חוטין גדיל אחד דהוו להו ח' חוטין כשתוחבן בכנף הבגד:

6 ופותלהו מתוכו - שיהיו תלויין פתילין שלא יעשה כולו גדיל אלא קצת גדיל וקצת ענף:

7 תכיפה - פויינ"ט שתוחב תחיבה אחת במחט וחיבר כלאים בגד צמר ובגד פשתים יחד אינו חיבור בפחות משתי תכיפות להכי כתיב יחדיו עד שיחברם יחד יפה:

8 שוע טווי ונוז - מן התורה אינו חייב עד שיהי' הצמר והפשתן מתוקן יחד היטב במסרק:

9 שוע - לשון חלק שמתרגמינן שעיע בראשית כז:

10 נוז - ארוג:

11 כולה משעטנז נפקא - דאי לאפנויי לחוד נכתוב לא תלבש כלאים צמר ופשתים ומדאפיק רחמנא בלשון שעטנז דרוש ביה נמי הא:

12 ממילה - שדוחה עשה שלה לא תעשה דשבת שיש בה כרת:

13 שלש עשר' בריתות - אמורים בפרשת מילה:

14 מפסח - שדוחה שחיטתו את השבת:

15 שכן צורך גבוה - למזבח. תאמר בעשה דייבום דליכא כל הני:

16 מילה ותמיד שכן ישנן לפני הדבור - לפני מתן תורה:

17 ואליבא דמ"ד - במס' חגיגה ד' ו.:

18 עולה שהקריבו ישראל במדבר - דכתיב שמות כ״ד:ה׳ ויעלו עולות עולת תמיד הוה:

19 סד"א - אי לא כתיב עליה לדרשא תיתי עשה ודחי לא תעש' שיש בו כרת מכיבוד אב ואם:

20 כולכם - אתה ואביך ואמך חייבים בכבודי. מאני ה' דריש ליה:

21 שחוט לי - דהוי אב מלאכה שחייבין עליה כרת: