רש"י על יבמות י״ז

1 זו חדייב נהר גוזן וכו' מושכי חידקי ודומקיא:

2 לפסול - רובן ממזרים שנטמעו עשרת השבטים בעובדות כוכבים ובניהן הרי הן כישראלים ונוהג בהן איסור ממזרות והן לא נזהרו ונשאו זה אחותו או בתו והרי הן ממזרים:

3 כי אמריתה קמיה דשמואל - עד השתא מילתיה דרב יהודה משמיה דרב אסי קאמר ואחר פטירתו של רב אסי בא לפני שמואל וקאמר כי הדר אמריתה להא דרב אסי קמיה דשמואל דחוששין לקדושין:

4 אמר בנך הבא מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך אלא בנה - דנפקא לן מכי יסיר את בנך מאחרי דברים ז׳:ד׳ ולא כתיב כי תסיר את בנך אלמא לאו אבתו לא תקח לבנך מהדר דא"כ היה לו לומר כי העובדת כוכבים תסיר ש"מ דאי נמי יולדת בן לעבודת כוכבים לא בנך מיקרי ולא קרינן ביה כי תסיר את בנך הילכך עובדי כוכבים גמורים הם:

5 והאיכא בנות - שנשבו ונשאום עובדי כוכבים והולידו מהם:

6 ואמר רבינא - לקמן בפ"ב יבמות דף כג. בן בתך הבא מן העובד כוכבים קרוי בנך דכתיב בתך לא תתן לבנו כי יסיר את בנך מאחרי מדלא כתב כי תסיר ש"מ דאבתך לא תתן לבנו קאי וה"ק שמא תלד לו בן ויסירנו האב מאחרי וקא קרי ליה בנך וליחוש לקידושין:

7 דההוא דרא - דעשרת השבטים:

8 איצטרויי איצטרו - נבקע רחמן מלקלוט זרע ונעשו עקרות:

9 איצטרו - לשון ביקוע כמו טיליא חריפי דמצרי זיקי ע"ז ד' ל. וכמו ציריא דחיטי פסחים דף מ::

10 יומא טבא - משום דממזרים הם ומטמעים בישראל ופוסלים אותן:

11 היינו תרמוד היינו תמוד - ודקאמר הא חרוב לא חריב כולה:

12 דאיכפולי איכפול - כשחרבה מכאן נכפלה וניבנית מכאן:

13 וקא הוי - מקשה:

14 אמר - עולא עליה דרב המנונא מה גברא ומה גברא כמה הוא גדול:

15 אי לאו דהרפניא מאתיה - שאינם מיוחסים:

16 שהכל פונים שם - כל פסולין שאין מוצאין אשה פונין והולכין שם:

17 והיא עמוקה - ורעה לדבר זה יותר מגיהנם דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא דכתיב מיד שאול אפדם ממות אגאלם ואילו פסולי דידהו לית להו תקנתא:

18 משום פסולי דמישון - שקרובה לה ומתערבין בהן ואמר בפרק עשרה יוחסין קידושין עא: מישון מתה והתם מפרש פסולייהו:

19 קבא רבא וקבא זוטא - איפה גדולה ואיפה קטנה שניהם מעוותים כלומר כל הפסולין מתגלגלים ויורדים לשאול ומשאול לתרמוד כלומר ששאול גבוה מתרמוד ומתגלגל משאול לתרמוד וטעמא כדלעיל דאילו ליורדי גיהנם איכא תקנתא ולפסול דידהו אין טהרה:

20 מגנדר - מתגלגל:

21 מתני' כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו - פוטרת צרתה:

22 ונולד להם אח - ומצאה זקוקה ליבם ועליו אסורה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו:

23 ואח"כ ייבם השני את אשת אחיו - ולו אשה אחרת ומת:

24 הראשונה - זו היא אשת ראובן שנפלה לפניו כבר פעם אחת:

25 יוצאה - ונפטרת מזה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו כו':

26 עשה בה - זה שמת מאמר ולא הספיק לכונסה עד שמת:

27 שניה חולצת - ולא מיפטרא משום צרת ערוה דלאו צרתה ממש היא:

28 ולא מתייבמת - דמאמר קונה מקצת והויא צרת ערוה במקצת מדרבנן:

29 גמ' מאן דתני ראשונה - מאן דקרי לה ראשונה להך שנפלה לפני לוי שני פעמים לא משתבש ומאן דקרי לה שניה לא משתבש:

30 ראשונה לנפילה - שנפלה ראשונה לייבום קודמת לזו בפעם ראשונה:

31 שניה לנישואין - לנישואין של שני שהוא היה נשוי כבר האחרת כשנפלה זאת לפניו:

32 ופרכינן מי לא עסקינן - כלומר מי לא מיתוקמא נמי מתני' בייבם אשת אחיו תחילה ואח"כ כנס את האחרת דלא הויא הך יבמה שניה לנישואין:

33 אלא שניה בנישואין - שניסת שני פעמים אחת לבעל ואחת ליבם:

34 היכא כתיבא - לאיסורא:

35 המיוחדים בנחלה - הראויין לירש זה את זה:

36 אחוה אחוה - כי ישבו אחים שנים עשר אחים בני אבינו בראשית מ״ב:ל״ב:

37 מעריות - ערות אשת אחיך וקי"ל לקמן בפרק הבא על יבמתו יבמות דף נה. דאפילו אחיך מן האם ולא מן האב:

38 זו היא שיבה כו' - דאע"ג דלא דמו קראי להדדי כיון דתרוייהו בביאת כהן משתעי דיינינן בהו ג"ש מה להלן חולץ וקוצה וטח כו':

39 מלוט כי אנשים אחים אנחנו - ותתייבם אשת אחי אביו שהרי בן אחיו היה:

40 המיוחדים בנחלה - שחולקין נחלה אחת לאפוקי לוט שאין חולקין נחלה אחת:

41 והא מהיכא תיתי - דלימא עד דמייחדי באבא ובאמא והא ייבום בנחלה תליא דכתיב דברים כ״ה:ו׳ יקום על שם אחיו המת ואוקמינן לקמן יבמות דף כד. על שם אחיו לנחלה שיירש המייבם כל נכסי המת ואין אחין חולקין עמו:

42 אין זיקה - זיקת יבמתו שמתה לא אלימא למיהוי כארוסה להאסר אמו עליו משום חמותו:

43 ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה - דתנן בפ' החולץ לקמן יבמות מא. שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה של יבמה ותלה היבום באחיו משום רבי יהודה בן בתירא אמרו אומרים לזה שקדש אחות יבמתו המתן מלכנוס לפי שאחות זקוקתו היא הואיל ולאחר שנזקקה אחותה לו קדש את זו צריך להמתין עד שתתייבם היבמה לאחיו דפקעה זיקה ואמר שמואל הלכה כרבי יהודה ומדקאמר הלכה מכלל דפליגי עליה ואמרי אין זיקה לאחין חשיבא לאסור עליהן קרובותיה:

44 ה"מ - דלא חשיבא זיקה להיות אסורות קרובות בתרי אחין כשנפלה לפני שני יבמין כגון ההיא פלוגתא דר"י ורבנן דכיון דלא ידיע קמי מאן מינייהו רמיא לא חשיבא למיסר קרובות:

45 אבל בחד - שאין שם אלא יבם אחד דודאי עליה רמיא אימא דמיא ככנוסה ויאסר באמה:

46 ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד - ר"ע קא"ל בפ' ד' אחין לקמן יבמות כט: שומרת יבם אין יבמה מיפר נדריה לא לאחד ולא לשנים כלומר בין שנפלה לפני יבם אחד בין שנפלה לפני שנים דלא קרינן ביה אישה:

47 ה"א אפי' מחיים - יבמה מותר באמה קודם חליצה ותצא היבמה לשוק משום בת אשתו:

48 דאסור לבטל כו' - ואי נסיב אמה מחיים מבטל למצוה לגמרי מיבום ומחליצה:

49 יבמתו שמתה מותר באחותה - דאפי' אשתו מתה מותר באחותה אבל אמה דלגבי אשתו אסורה אף לאחר מיתת אשתו ביבמתו נמי אסורה:

50 איסורא דאורייתא - חמות' אסר רחמנא ולא פליג בין מחיים בין לאחר מיתה כדפליג באחות אשה כדכתיב עליה בחייה:

51 יש זיקה - זיקת ייבום הויא ככנוסה ואוסרת אמה על היבם משום חמותו:

52 והא כי פליגי - ר"י ורבנן בתרי הוא דפליגי כדקתני לקמן יבמות דף מא. המתן עד שיעשה אחיך מעשה: