רש"י על יבמות ק״ה

1 רקקה ולא חלצה ולא קראה חליצתה פסולה - ופוסלתה על האחין כדמפרש ואזיל:

2 אין כאן בית מיחוש - ואפי' מייבום לא פסלה:

3 למאן - כלומר למאי הלכתא תני פסולה:

4 אילימא - דלא משתריא בה לעלמא פשיטא:

5 אלא לאו לאשמועינן דאיפסלה מאחין - דקי"ל במסכת גיטין דף כד: כל מקום ששנינו חליצה פסולה פסולה ופוסלת על האחין גט פסול פסול ופוסל מן הכהונה:

6 מאי שנא רקיקה - דפסלה:

7 ומאי שנא קריאה - דלא פסלה דקתני אין כאן בית מיחוש הואיל ותרוייהו לדידיה לא קא מעכבי:

8 קרייה - בין קודם חליצה מאן יבמי בין לאחר חליצה ככה יעשה אי נמי אמרינן תתייבם לא מיחלפא לאינשי בחלוצה דליתי למימר הך בתר חליצה אתייבם דאמרי הך קרייה דמקמי חליצה הואי אבל רקיקה דליתא אלא בתר חליצה מיחלפא לאינשי ויאמרו הך מדרקקה ודאי חלצה לה ברישא ואפילו הכי הדרה ומתייבמת ואתי למישרי חלוצה לאחין:

9 ושרי לה תיגרא - כלומר פטור ושלחנה מבית דין:

10 אמרי רקיקה קמייתא לית בה מששא - ולא פסלה מאחין ומאן דחזי דמתייבמה סבר רקיקה בתר חליצה הואי כי אורחיה ושרינן חלוצה לאחין:

11 מהו שתחלוץ - בשיניה:

12 יבמה שרקקה דם מהו - מי הואי חליצה מעלייתא:

13 אבל אגיד לך כו' - מקרא הוא בדניאל שהמלאך אמר לו אגיד לך את כל הנגזר בשמים ורשום בכתב והוא אמת מכלל דאיכא בשמים כתב דאינו אמת בתמיה:

14 מי כתיב וירקה רוק - דליהוי משמע דלא יהא שם אלא רוק וירקה סתמא כתיב ואפילו רוק וד"א והכא נמי אי אפשר בלא צחצוחי רוק:

15 בכתב אמת - שהקב"ה מאמתו ומקיימו ואינו חוזר ומבטלו:

16 אמר רבא - גרסינן. ול"ג ואמר רבא:

17 בהמצאו - משמע שאין מצוי בכל עת:

18 תחלוץ - ולא תתייבם עוד דאיפסלה עלייהו:

19 יכול יהא דם היוצא מפיו - טמא כרוק ודם היוצא מפי אמתו טמא כזובו וקריו ומימי רגליו שהן מעיינותיו של זב וטמאין טומאה חמורה:

20 מוצצת - אי אפשר בלא צחצוחי רוק:

21 זו דברי ר' מאיר - דאמר בהאשה רבה לעיל יבמות צו. עשו חליצת בן תשע כגט בגדול:

22 אבל חכמים אומרים - דפליגי עליה התם ואמרי עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול אבל בחליצה לא ס"ל כותיה:

23 אין חליצת קטן כלום - אפי' לפוסלה עליו:

24 זו דברי ר' מאיר - דשמעינן ליה דאמר קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין:

25 אשה ואיש - דכתיב דברים כה ואם לא יחפוץ האיש ולא קטן ואשה נמי אע"ג דלא כתיב מיעוטא בעינן גדולה כאיש דאיתקש לה דכתיב בההוא קרא ועלתה יבמתו השערה:

26 עיניו למטה - כלפי ארץ ישראל משום דשכינה התם קיימא כדכתיב והיו עיני ולבי שם:

27 אתא רבי למתיבתא - למדרש ואיבעי כל חד למיתב אדוכתיה: ר' ישמעאל בר' יוסי בעל בשר הוה כדאמרי' בהשוכר את הפועלים ב"מ פד.:

28 מפסע ואזיל - הולך לאט:

29 אבדן - תלמידו של רבי היה:

30 שקליה רבי למטרפסיה - לגמולו על ששמע ולא מיחה:

31 פוק בדקה - אם הביאה שתי שערות:

32 לא צריכת - למיבדקה:

33 כבר הורה זקן - רבי יוסי:

34 נצטרע אבדן - עונשו של לשון הרע נגעים:

35 מדבריו של ברבי - ר' יוסי. כל ברבי לשון אדם גדול:

36 קטנה חולצת - משהיא כפעוטות כבר שית כבר שבע דתנן במס' גיטין דף נט. הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין הלכך לענין חליצה הואיל ולא כתיב מיעוט כשירה משהיא בפרק הזה שיודעת מעט להבחין:

37 לעונת נדרים - שנה אחת קודם לזמן שתי שערות כדתנן בפרק יוצא דופן נדה מה: בת אחת עשרה שנה ויום אחד נדריה נבדקים אם יודעת לשם מי נדרה והקדישה דבריה קיימין:

38 אין הלכה כאותו הזוג - אלא כתנא קמא דבעי ג':

39 והאמר רב נחמן כו' - בריש פירקא דף קא::

40 קמ"ל אין הלכה כאותו הזוג - דאע"ג דאי עבד הוא כדקתני חלצה בשנים וקתני מכשירין:

41 הני מילי דסגי בתלתא דיעבד - כדקתני חלצה בשלשה ונמצא אחד מהן קרוב או פסול פסולה הא כולם כשרים חליצה כשירה אבל לכתחלה ליבעי חמשה כרבי יהודה קמ"ל גבי פלוגתא דרבי יהודה הלכתא כת"ק: