רש"י על יבמות ה׳

1 תינח לתנא דבי רבי ישמעאל - דאייתור ליה צמר ופשתים אלא לרבנן דלית להו כל בגדים צמר ופשתים והא צמר ופשתים לא מייתר מנא להו דאתי עשה ודוחה לא תעשה:

2 ראשו מה ת"ל - במצורע כתיב יגלח את כל שערו הרי ראשו בכלל למה לי דכתיב ראשו:

3 וקסבר האי תנא - דאיצטריך ליה ראשו לדחות לאו דלא תקיפו דהקפת כל הראש שמה הקפה ולא אמרינן פאת כתב רחמנא הלכך אי לאו דרבי קרא ה"א לא ליקוף. אלמא אשמעינן קרא דאתי עשה ודחי לא תעשה ומהכא נפקא. הלכך איצטריך עליה למיסר ערוה לייבום דלא תימא אתי עשה דייבום ודחי לאו דאחות אשה:

4 שאין שוה בכל - דנשים אינן בלאו דהקפה בפ"ק דקידושין דף לה: תאמר בלאו דאחות אשה שכשם שהוא מוזהר עליה כך היא מוזהרת עליו דכתיב הנפשות העושות ויקרא י״ח:כ״ט שניהם במשמע:

5 ופאת זקנם - בכהנים כתיב:

6 תלמוד לומר זקנו - לרבות זקן כהן מצורע דאתי עשה ודחי לא תעשה ואע"ג דהאי נמי לאו שאין שוה בכל ילפינן מיניה דכל לא תעשה נמי דחי דאם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל דאתי עשה ודחי ליה דהא נפקא לן מראשו תנהו ענין כו':

7 ואכתי איצטריך - לגופיה לאשמועינן דלאו דפאת זקן כהנים מידחי דלא נפקא לן מראשו ואע"ג דאין שוה בכל הוא דסד"א שאני לאוי דכהנים דחמירי שריבה בהן הכתוב מצות רבות אכתי לאו השוה בכל מנלן דדחי:

8 ראשו מה ת"ל - בראשו דמצורע נמי קאי:

9 ת"ל ראשו - אלמא אתי עשה ודחי ל"ת. ואע"ג דלאו שאינו שוה בכל הוא אם אינו ענין ללאו שאין שוה בכל דהא נפקא לן מזקנו דאידך תנא תנהו ענין ללאו השוה בכל:

10 מנזיר - בנזיר עשה ולא תעשה איכא תער לא יעבור על ראשו קדוש יהיה גדל פרע:

11 שכן ישנו בשאלה - לשאול לחכם ויתיר לו הלכך אתי עשה ודחי ליה:

12 מקרא קמא - דכלאים בציצית. ודקאמרת לרבנן דלא אייתר להו צמר ופשתים מנא להו דכלאים בציצית שרי דליתי עשה ודחי לא תעשה:

13 א"כ - דלאו לאפנויי לכתוב ציצית כו':

14 לשיעורא אתא - למנין חוטין:

15 גדיל שנים - אי אפשר לעשות גדיל בפחות משני חוטין:

16 גדילין ארבע - חוטין דמיעוט גדילין שנים וכתיב במדבר ט״ו:ל״ח ונתנו על ציצית הכנף פתיל אמרה תורה עשה מהנך ארבע חוטין גדיל אחד דהוו להו ח' חוטין כשתוחבן בכנף הבגד:

17 ופותלהו מתוכו - שיהיו תלויין פתילין שלא יעשה כולו גדיל אלא קצת גדיל וקצת ענף:

18 תכיפה - פויינ"ט שתוחב תחיבה אחת במחט וחיבר כלאים בגד צמר ובגד פשתים יחד אינו חיבור בפחות משתי תכיפות להכי כתיב יחדיו עד שיחברם יחד יפה:

19 שוע טווי ונוז - מן התורה אינו חייב עד שיהי' הצמר והפשתן מתוקן יחד היטב במסרק:

20 שוע - לשון חלק שמתרגמינן שעיע בראשית כז:

21 נוז - ארוג:

22 כולה משעטנז נפקא - דאי לאפנויי לחוד נכתוב לא תלבש כלאים צמר ופשתים ומדאפיק רחמנא בלשון שעטנז דרוש ביה נמי הא:

23 ממילה - שדוחה עשה שלה לא תעשה דשבת שיש בה כרת:

24 שלש עשר' בריתות - אמורים בפרשת מילה:

25 מפסח - שדוחה שחיטתו את השבת:

26 שכן צורך גבוה - למזבח. תאמר בעשה דייבום דליכא כל הני:

27 מילה ותמיד שכן ישנן לפני הדבור - לפני מתן תורה:

28 ואליבא דמ"ד - במס' חגיגה ד' ו.:

29 עולה שהקריבו ישראל במדבר - דכתיב שמות כ״ד:ה׳ ויעלו עולות עולת תמיד הוה:

30 סד"א - אי לא כתיב עליה לדרשא תיתי עשה ודחי לא תעש' שיש בו כרת מכיבוד אב ואם:

31 כולכם - אתה ואביך ואמך חייבים בכבודי. מאני ה' דריש ליה:

32 שחוט לי - דהוי אב מלאכה שחייבין עליה כרת: