רש"י על יבמות קי״ד

1 דבר טלי וטליא - הנהג תינוקות זכרים ונקבות:

2 ליטיילו התם - ישחקו שם. שבת היתה:

3 הבא לי מפתח - דרך רה"ר בשבת:

4 לכבות - הדליקה:

5 בעושה על דעת אביו - שהתינוק צופה באביו ורואה שנוח לו בכך ואביו עומד עליו דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות אבל הנך מפתחות דרב יצחק לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו:

6 עובד כוכבים אדעתא דנפשיה עביד - אפילו בלא ידיעת ישראל העובד כוכבים מתכוין להנאתו שיודע שיטול שכר:

7 שאינן מתוקנין - שאינן מעושרין:

8 אין זקוק לו - ליטלו הימנו:

9 והא"ר יוחנן - לעיל בעושה על דעת אביו אבל להפרישו אינו מצווה היכא דתינוק עביד אדעתא דנפשיה:

10 תרומה טמאה - והא הכא דאיסורא דאורייתא הוא כדאמר בהערל לעיל יבמות עג: בשעריך תאכלנו לזה אתה אוכל בטומאת עצמו כדכתיב הטמא והטהור ולא לאחר למעוטי תרומה דאסורה בטומאת עצמה:

11 ואין חוששין - לומר שהוא יונק שקץ כלומר דבר המשוקץ ונאסר:

12 ולא יאכילנו - בידים דברים האסורים. חלב בהמה טמאה אסור בגדול מדאורייתא דנפקא לן מגמל גמל ב' פעמים בפ"ק דבכורות ד' ו::

13 סכנה - שאם לא יינק ימות בצמא:

14 אומדנא - אם יכול להמתין עד מוצאי שבת ויעשה בהיתר:

15 חולב בידיו חייב משום מפרק דבר מגידולו והיונק הוי מפרק ע"י שינוי והיינו כלאחר יד:

16 שבת דאיסור סקילה - יש במפרק בידיו גזרו רבנן ביונק ואע"ג דמשנה הוא ואינה מלאכה מן התורה אבל י"ט דכי עביד בידים ליכא אלא איסור לאו לא גזור רבנן ביונק:

17 לא תאכלום לא תאכלום כי שקץ הם - קרא יתירא הוא דהא כתיבי אזהרות הרבה בשרצים:

18 לא תאכל דם - קרא יתירא הוא דהא כתיבי אזהרות הרבה גבי דם:

19 אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת - שתי אמירות הללו למה להזהיר גדולים על הקטנים שלא יטמאו:

20 במשהו - בכעדשה כטומאתן:

21 משום דידה - שהיא פקחת ובת עונשין. ובמציעא גרס משום דידיה:

22 משום גזירת התרת יבמה לשוק - דאי אמרי' תיתיב חרשת גבי חרש לא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא וסברי דקדושין דידה דחו לה לזיקה דפקחת אחותה ואין בועל אחות זקוקתו הילכך אתי למישרייה לאחותה לשוק כשאר אחות אשה שפטורה מן החליצה:

23 מתני' האשה ושלום בעולם - שאין שעת חירום דתימא בדדמי מאומד לבה אם פירש הימנה חדש או חדשים ודאי הואיל ולא חזר הרגוהו ליסטים דהואיל ולאו שעת חירום אי לא חזיתיה דמית חיישא לקלקולא שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת כדאמר בהאשה רבה לעיל יבמות דף פז: ולא אמרה בדדמי:

24 קטטה בינו לבינה - י"ל מתוך ששונאתו היא רוצה לאסור עצמה עליו:

25 גמ' בדדמי - מאומד לבה ואע"ג דלא חזיתיה דמית כדפרישית דסברה סלקא דעתא בכל הני דאיקטול הוא פליט בתמיה:

26 סמתרי - תחבושת:

27 שפיר עבדת - לנסותה ולתופשה מתוך דבריה נתכוון:

28 דשיזבת נפשך - שהנחת אותו אפי' חי וברחת לך משום דכי תעלה בדעתיך דבההוא פורתא דנפפיתא קמח מנופה בנפה חיי בתמיה:

29 מר נמי ידע כו' - אלמא אמרה בדדמי ומשום האי מעשה הדר ביה רבא:

30 מת וקברתיו - דאילו במלחמה סברה שמא ברח וניצל אבל ברעב היא סבורה איך יחיה:

31 מפולת - שנפל הבית עליו או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר:

32 החזיקה היא מלחמה בעולם - שלא היינו יודעים שיש מלחמות באותן מדינות אלא מפיה: