רש"י על יבמות צ״ג

1 קונם שאני עושה לפיך - אשה שאמרה לבעלה מה שאני עושה מלאכה יהא אסור לפיך בקונם:

2 אינו צריך להפר - דכיון דקא משעבדא ליה למעשה ידיה לא מציא נדרה:

3 שמא תעדיף עליו כו' - דתנן כתובות דף סד: מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי כו' וטפי לא משעבדא ליה ואהעדפה חייל נדר ואע"ג דעדיין לא נעשית המלאכה:

4 ופליגא דרב נחמן - הא דאוקימנא דלר"ע אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

5 רב הונא כרב - כלומר מרב שהוא רביה קבלה ורב מרבי ינאי וכן כולם. זה למעלה מדורו של זה היה:

6 המוכר פירות דקל - בימות הגשמים:

7 עד שלא באו לעולם - אם בא לחזור בו קודם ניסן שאז האילנות מוציאין יכול לחזור בו:

8 משבאו לעולם אין יכול לחזור בו - דכי אתו חייל זביני. אלמא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם:

9 האומר לחברו - קודם שקנה את השדה:

10 קנה - והויא מתנה. אלמא מרב שמיע ליה:

11 נגה ליה - שהה יותר מזמנו:

12 עילוייהו - ואע"ג דאכתי לא אתו:

13 למען תלמד - גבי תרומה ומעשרות כתיב ואכלת לפני ה' וגו':

14 כל הימים אלו יו"ט ושבתות - הוי למד להזהר שלא יבטל עונג שבת בשביל תיקון הטבל:

15 למאי הלכתא - ומה אתא קרא לאזהורי:

16 אי נימא עשורי בשבתא ומיכל - ואיצטריך לאשמועינן דאע"ג דשבת הוא מתקנן פשיטא וכי איצטריך קרא למישרי טלטול דרבנן הפרשת מעשרות בשבת אינה אלא משום שבות דתנן אלו הן משום שבות לא מגביהין תרומות ומעשרות במסכת ביצה דף לו: והיכא אסר לן קרא טלטול בעלמא דאיצטריך למשרייה הכא:

17 אלא לאו כה"ג - דמותר לעשר על מה שלא בא לעולם ועתיד לבא לצורך עונג שבת:

18 והא אקריון בחלמא - ליל שבת זה:

19 קנה רצוץ - מקרא אחד ושמו קנה רצוץ:

20 מאי לאו הנה בטחת כו' - ולאו שפיר עבדית:

21 לא - קרא אחרינא אקריוך:

22 קנה רצוץ לא ישבור - סיפיה דקרא לאמת יוציא משפט דשפיר עבדת:

23 על מנת לשחררו - ומוזהר שלא להשתעבד בו:

24 לכשיביאו שליש - דהוי גמר מלאכה כדאמר בר"ה דף יג. ועשת את התבואה לשלש אל תקרי לשלש אלא לשליש:

25 עד אחד ביבמה - מעיד שמת בעלה כדי שתתייבם:

26 דרחמא ליה - אוהבת את יבמה:

27 הולד ממזר - דבר חייבי כריתות הוא דאשת אח שיש לה בנים בכרת:

28 מת בעלי תנשא - אם אין כאן יבום:

29 יבמה לעלמא - עד אחד מתירה לשוק שאומר לה מת יבמיך או מת בעליך ואח"כ מת בנך: