רש"י על יבמות ק״ו

1 על מנת שתתן לך מאתים זוז - ואע"ג דלא יהבא ליה חליצתה כשירה כדמפורש בכתובות בהמדיר כתובות דף עד. דכל תנאי מבני גד ובני ראובן גמרינן תנאה שאפשר להתנות על ידי שליח שעשה משה את יהושע שליח לתת להם את ארץ הגלעד הוי תנאיה תנאה וכל תנאי דלא אפשר לעשות על ידי שליח כגון חליצה אין תנאי מועיל בה וזהו טעמו של דבר:

2 בתי עמודי - עמודי והתייבמי לו:

3 ישיבתה - מהתייבם לו:

4 זו היא עמידתה - זו היא תקנתה:

5 לישנא אחרינא בתי עמודי - עמודי על רגליך דכתיב דברים י״ט:י״ז ועמדו שני האנשים בעמידה:

6 ישיבתה זו היא עמידתה - קיטעת היא או חולה. אמר לה ידע לה מכיר הוא בה שרוצה לייבמה אמרה ליה אין וממונא חזא בה:

7 ידעת ליה - מכרת היא בו שום דבר גנאי:

8 אמרה ליה אין ממונא חזא לה - דבר זה היא יודעת בו שאין בא לייבמה אלא כדי לאכול ולכלות ממונה ולגרשה:

9 להא דר' יוחנן - דאמר לעיל עד שיתכוונו שניהם:

10 הב ליה - דהא קבילת עלה ואע"ג דחליצה בהכי לא מיפסלא מיהא איחייבא לקיומי תנאה מדינא כשאר שכירות דעלמא:

11 אמר ליה - כיון דחליצה כשירה היא משום דינא נמי לית ליה דכיון דעליה רמיא למיעבד ולא בעי משטה אני בך עבדה ליה:

12 מעברא - מעבר ים בספינה:

13 אמר ליה אביי - לרב פפא:

14 אבוך היכא - כלומר כמדומה אני שיש לך אב ואם סמוכין לך לספק צרכיך לפיכך קא מחדדן שמעתיך:

15 ושכבו - אבוה ואימיה:

16 גט מוטעה פסול - אם אינה מקיימת תנאה דאיפשר לגט ע"י שליח שהאומר לשנים כתבו ותנו גט לאשתי הרי אלו יכתבו ויתנו הילכך דמי לתנאי בני גד ומהני ביה תנאה:

17 וכן בגיטי נשים - כופין אותו עד שיאמר רוצה אני:

18 חולצין אע"פ שאין מכירין - יבם ויבמה שבאו לפנינו לחלוץ ואין אנו מכירין בו שהוא יבמה נזקקין להן ב"ד וחולצין:

19 וממאנין - ב"ד נזקקין למיאון אע"פ שאין מכירין:

20 לפיכך - הואיל ונזקקין להם אע"פ שאין מכירין אותם:

21 אין כותבין גט חליצה - עדים הרואים בחליצה ובמיאון אין כותבין ונותנין לה להיות בידה לזכות אא"כ מכירין שהן יבם ויבמה. והשתא דאין כותבין אא"כ מכירין אי נמי לאו יבמה הוא לא נפיק חורבה מיניה דכל כמה דלית לה גט חליצה לא נסבי לה:

22 חיישינן לב"ד טועין - אם כתבו לה עדים ראינו שחלצה בפנינו מפלוני ואפילו לא כתבו בו ואישתמודעינהו חיישינן שמא תראה גט זה לב"ד אחר ויסמוכו עליו ולא יבדקו אם פלוני זה הכתוב בגט זה יבמה הוא אם לאו וישיאו אותה ויהיו טועין בהלכה שאין יודעין שחולצין וממאנין ואע"פ שאין מכירין:

23 לפיכך - הואיל ואין חולצין אא"כ מכירין:

24 כותבין גט חליצה - עדים שראו שחלצה יכולין לכתוב לה ואע"פ שאין מכירין ולא חיישינן שמא טעו ב"ד בהלכה זו לומר חולצין אף על פי שאין מכירין וחלצו לה ממי שאינו יבמה:

25 מתני' עצה ההוגנת לו - כלך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך:

26 בלשון הקדש היו אומרים - במסכת סוטה דף לב. נפקא לן מקראי בפ' אלו נאמרין:

27 בכפר עיטם - בתלמידים היושבים שם לפני רבן בשעת החליצה:

28 גמ' קוראה - מאן יבמי דברים כה:

29 וקורא - לא חפצתי לקחתה שם:

30 חולצת ורוקקה וקוראה - ככה יעשה לאיש שם:

31 דמקרי גט חליצה - המקרא את האשה בשעת חליצתה:

32 מודה רבא בלא אבה יבמי - דבעינן שלא יפסיק דאי מפסיק משמע דהאי לא ארישא קאי דאמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא כלומר לא מאן אלא אבה יבמי אבל בלא חפצתי לקחתה שהיא פתיחת קריאתו ליכא למימר הכי לא לעיל קאי ואי מפסיק לית לן בה:

33 ממאן עד יבמי - ומפני שהגט אינו משורטט לא בעי למיכתב כוליה פסוק דקי"ל גיטין דף ו: אין כותבין ד' תיבות בלא שרטוט:

34 משרטט - גט חליצה וכתב לכולא פרשתא אקרינוה לדידה מאן יבמי וגו' וכן כולם וקיימא לן שלש תיבות של מקרא כותבין בלא שרטוט ד' אין כותבין בפ' קמא דגיטין דף ו::

35 והא לא נתנו ליכתב - פרשה בפני עצמה במסכת גיטין בפרק הניזקין גיטין דף ס. דקתני אין כותבין מגילה לתינוק להתלמד בה:

36 והלכתא כמר זוטרא - דכותבין דלא דמי לכותב מגילה לתינוק להתלמד בה דהתם אדעתה דפרשתא כתיב ליה דתיהוי כמגילה קטנה וקים לן שם תורה חתומה ניתנה אבל האי ספירת דברים הוא ולאו בקדושתיה הוא הלכך הלכתא כמר זוטרא דבמקום מצוה שרי:

37 וקלטתו הרוח - לרוק והעבירו שלא בא לפני היבם:

38 איכא בפניו - כיון שיצא מפיה היה בפניו:

39 להדי אפיה - לנגד פניו שיראהו למול פניו קודם שיקלטהו הרוח:

40 תומא - שומים:

41 גרגישתא - ארזיל"א. במעבה האדמה מלכים א ז׳:מ״ו מתרגמינן בגרגישתא דארעא: