רש"י על יבמות מ״ח

1 ומותר בה מיד - אלמא לר' שמעון עבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור ולרבנן דלא הוי תקנתא בהכי סברי צריך לקבל:

2 עבד איש ולא עבד אשה - בתמיה ואשה שקנתה עבדים ולא מלו מי לא הוו כשאר עבדים. אלא ע"כ האי איש אעובד כוכבים שמכרו קאי ולמעוטי בן איש וה"ק עבד שלקחת מן העובד כוכבים אתה מל בעל כרחו של עבד ואי אתה מל בן עובד כוכבים בעלמא דלאו עבד בעל כרחו ומדכתב רחמנא איש קרא יתירא למעוטי בן איש ש"מ ומלתה אותו בעל כרחו משמע דאי מדעתו היכי ממעט לבן איש ואי לא כתיב איש ה"א האי עבד לאו למעוטי בן אתא אלא היא גופא איצטריך לאשמועינן דמילת עבדים מעכבא בפסח. לשון אחר ועיקר עבד איש ה"ק עבד שהוא איש אע"פ שהוא גדול ובן דעת ומלתה אותו בעל כרחו ואי אתה מל בן שהוא איש גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בעל כרחו דגבי בנים כתיב המול לו כל זכר ולא כתיב בהו איש וגבי עבד כתיב איש למעוטי בן:

3 ורבנן - כשם שאין אתה מל בן איש בע"כ דהא לא כתיב בהו איש:

4 כך אי אתה מל כו' - ומילתא בעלמא היא ולא הקישא אלא ה"ק ליה כי היכי דמודית לן בבן ה"ה לעבד נמי דאין מגיירין בן דעת אלא מרצונו:

5 אימור דקא שמעת לרבנן - דפליגי אדרבי שמעון דלא הויא תקנתא:

6 ביפת תואר דלא שייכא במצות אבל עבד - ששהא אצלו כמה ימים וניהג עליו מצות הנוהגות בעבד מי שמעת להו דצריך לקבל:

7 לענין טבילה תניא - ששניהם שוים בטבילה שצריכים לטבול כשבאין לכלל ישראל גמור אבל לענין קבלה לא הושוו דעבד אין צריך לקבל בשעת טבילת שחרור:

8 תקוץ - אצפרנים קאי ואע"ג דלאו ניוול גזירת הכתוב היא:

9 עשיה בראש - כלומר נאמר שם תיקון מצוה בראש דכתיב וגלחה:

10 לא עשה רגליו - לא קצץ צפרני רגליו:

11 ולא עשה שפמו - לא גלח שער שפמו. אלמא עשיה קרי להעברה:

12 כי הני - ששים ואחר כן תבא אליה אחר שיעור אחר כזה תבא אליה:

13 הרי הוא אומר וינפש בן אמתך - והאי בעבד ערל כתיב כדמפרש לקמן:

14 בין השמשות של ע"ש ולא הספיק למולו - ומזהירו הכתוב לרבו על עבדו לנוח ביום המחרת ולא על שבת הבאה שהרי צריך למולו בשבת זו וכיון דמל מקרא אחר נפקא מלמען ינוח עבדך דלקמן מוקי לה בעבד שמל:

15 גר תושב - שקבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעובד עבודת כוכבים:

16 האמר אין מקיימין - אפילו יום אחד:

17 ה"מ - דאין מקיים:

18 היכא דלא פסקא למילתיה - דלא קיבל מעולם להתגייר ולא פסק מגיותו:

19 אבל היכא דפסקא למילתיה - בשעת לקיחתו ונתפייס להתגייר ואחר כך חזר בו מגלגלין שמא יחזור ויתרצה לשון מורי:

20 לישנא אחרינא ה"מ - דאין מקיימין היכא דלא פסק למילתיה שמקיימין סתם אבל היכא דפסק דאמר לו הריני מגלגל עמך י"ב חדש ואם לא תמול אמכור אותך מותר דהוי גביה כשכיר בעלמא:

21 לשמעתא - האי תרוצא דרב פפא דהיכא דפסק למילתיה משהינן:

22 לישני ליה הא - כגון דפסק למילתיה דיכול לקיימו כל י"ב חדש:

23 חד מתרי טעמי - שני ליה:

24 וכל רבותי אמרו לי משמיה - דרבי אלעאי:

25 הפסד טהרות - שמטמא את התרומות דעובד כוכבים גזרו עליו שיהא טמא כזב לכל דבריו:

26 לספר - מרק"א גבול, סְפַר בלע"ז כרך המבדיל בין ארץ ישראל לארץ העמים:

27 שלא קיימו ז' מצות - בעודן עובדי כוכבים ועד השתא לא איפרעו מינייהו דפורענות גנוזה להם לעתיד לבא אבל כשמתגיירין נפרעין מהם כדי למרק חובתן:

28 כקטן שנולד - ואינו נענש על שעבר:

29 מיראה - מיראת גיהנם והפורענות האמורה עליהם:

30 אשר באת - שמיהרת ולא איחרת: