רש"י על יבמות קי״ט

1 מתני' האשה שהלך בעלה כו' לא תנשא - הואיל ובלא בנים יצא בעלה:

2 ולא תתייבם - שמא ילדה צרתה. ובגמ' פריך אמאי לא תנשא תחלוץ ותנשא ממה נפשך:

3 היא צרתה - מפרש בגמ':

4 היתה לה חמות - במדינת הים וכשיצאה לא היה לה בן ואין יבם לזו אינה חוששת שמא ניתן לה יבם. אע"ג דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה התם הוא דכל מה דילדה צרה בין זכר בין נקבה מפיק לה להא מיבם אבל חמות דאי נמי ילדה לא זקיק לה להך אא"כ ילדה זכר וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה:

5 יצתה מליאה - יצתה חמותה מעוברת:

6 חוששת - שמא זכר היה:

7 אינה חוששת - דאיכא למימר שמא הפילה ואת"ל לא הפילה שמא נקבה היתה:

8 גמ' לצרה אחריתי - אם באו עדים שאין צרתה מעוברת אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם:

9 רבי מאיר חייש למיעוטא - בפ' הכל שוחטין חולין ו. גבי כותים שגזר על כל כותים משום אותם שמצאו דמות יונה בהר גריזים והשתחוו לה:

10 תשע חנויות - דתניא שם דף צה. ובנמצא הלך אחר הרוב דכיון דחנויות לפנינו הן ואנו רואין שרובן מוכרות בשר שחוטה:

11 וסנהדרי - י"ב מזכין וי"א מחייבין דקי"ל דזכאי סנהדרין דף מ. דהואיל ורוב מזכין וקמן נינהו:

12 דליתא קמן - כגון הכא דניזיל בתר רוב נשים שבעולם:

13 אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת - אמאי נהי נמי דזכרים מיעוטא כדמפרש ואזיל מיהו הלך אחר רוב נשים וכיון דרוב נשים מתעברות ליכא למימר בזכרים מיעוטא דמיעוטא אלא חד מיעוטא דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט כו':

14 ה"ג והוו להו זכרים מיעוטא וליחוש:

15 דאיסור כרת חששו - שמא נתעברה צרתה:

16 לא חששו - שמא נתעברה חמותה ואוקמה אחזקה:

17 מה לי איסור לאו - מי לא בעינן למיחש לספק איסור לאו כי היכי דחיישינן לספק איסור כרת הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן היא בדבר המותר דנימא לכרת עביד הרחקה ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר דהכא שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד:

18 רישא חזקה - מייתי לה לייבום ורובא מייתי לה להיתר שוק דרוב נשים מתעברות ויולדות והרי ילדה צרתה ונפטרה גם היא וחזקה לא עדיף כי רובא דניזיל אבתרה הלכך לא תתייבם ולשוק נמי לא כר' מאיר דחייש למיעוטא:

19 סיפא חזקה לשוק - שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצתה ורובא לשוק דא"נ נתעברה חמותה שמא נקבה היתה או נפל דרוב עוברים נפלים ונקבות כדאמרינן לעיל דמחצה דוולדי קיימי נקבות הוו ומיעוט עוברים נפלים הוו זכרים דקיימא מיעוטא לגבי וולדות והכא נמי איכא חזקה לרוב דמרע נמי לחששא דמיעוטא דזכרים הוו להו מיעוטא דמיעוטא:

20 ולעולם - בתמיה'. תחלוץ ממה נפשך ותנשא לשוק:

21 לעצמה שלשה - בשביל עצמה תמתין שלשה חדשים דכל הנשים צריכות להמתין ג' חדשים ואפי' בעלה מת במדינת הים דליכא למיחש שמא מעוברת היא דהא זקנה ואיילונית נמי צריכות להמתין שלשה חדשים כדאמרינן בהחולץ לעיל יבמות מב: הלכה כולן צריכות להמתין:

22 לחברתה תשעה - בשביל חברתה שמא מעוברת היא צרתה צריכה להמתין ט' חדשים שאפי' חלצה לא תנשא בתוך ט' שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא וולד פוטר והוולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:

23 לחברתה לעולם - בשביל חבירתה צריכה להמתין לעולם עד שתדע אם יש לה וולד אם לאו:

24 ותחלוץ - לאחר ט' ממה נפשך ותנשא אם ילדה צרתה הרי נפטרה בולד ואם לאו הרי חליצתה פוטרתה:

25 מצריכה כרוז - להכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה:

26 מת בני ואח"כ מת בעלי - והריני זקוקה ליבם כבתחלה:

27 נאמנת - במה שאמרה מת בני ראשון ואח"כ בעלי ולא חיישינן דלמא משום דרחמא ליבם קאמרה מאי טעמא הואיל ובחזקת ייבום היתה עומדת ופיה אסר עצמה על היבם כשאמרה ניתן לי בן והוא הפה יכול להתיר עצמה ליבם ולומר מת בני ראשון:

28 אינה נאמנת - להנשא לשוק הואיל ובחזקת ייבום יצתה וחיישינן דלמא משום דסניא ליה קאמרה ניתן לי בן וחוששין לדבריה שמא אמת הן ואסורה לייבם וחולצת:

29 כדקאמרת - דלא היתה זקוקה לו ואין חליצתה כלום ומותרת לכהונה:

30 בגרושה - שהיתה גרושה כבר מאיש אחר שפסלה לכהונה עולמית:

31 אני - ובני ובעלי נחבאנו במערה ואין איש עמנו לבא ולהעיד הלכך ליכא למיחש דלמא אתי סהדי:

32 מתני' שתי יבמות - נשי שני אחים:

33 זו אסורה - לשוק מפני בעלה של זו שהוא יבמה דשמא חי הוא וזקוקה לו ואע"פ שאשתו אומרת מת אינה נאמנת איבמתה שתנשא על פיה שאין יבמה מעידה על חברתה שהיא אחת מחמש נשים שאין נאמנות להעידה:

34 לזו עדים - שמת בעלה:

35 זו שיש לה עדים אסורה - לינשא מפני יבמה דשמא חי הוא דעדים מאי אהנו לה הא היא נמי מהימנא לומר מת בעלי:

36 וזו שאין לה עדים מותרת - לשוק דהא אמרה שהוא מת ובשביל יבמה נמי לא חיישינן שהרי יש עדים שמת:

37 לזו בנים ולזו אין בנים - ואין עדים לא לזו ולא לזו את שיש לה בנים מותרת כו':

38 נתייבמו - שהיה להם כאן שני יבמין ונתייבמו שהאשה שאמרה מת בעלי תתייבם דלענין ייבום לא הוצרכה זאת לעדותה של זו. וארישא קאי שאין להם לא עדים ולא בנים:

39 ומתו היבמין אסורות להנשא - לשוק זו מפני בעלה הראשון של זו וזו מפני בעלה הראשון של זו שמא עדיין הם חיים ואע"פ שנשאו שתיהן ליבמין בחזקת שמתו בעליהם אצל עצמן נאמנות אבל עכשיו כשינשאו לשוק נמצא עדותה של זו מועיל לזו ואין יבמות מעידות זו על זו צד היתר:

40 הואיל והותרו ליבמין - בחזקת שמתו בעליהם תו לא מיתסרן דניחוש לשמא חיין הם:

41 גמ' שתיהן מותרות - שאין כאן זיקת ייבום זו מפני בניה וזו בעדי חברתה:

42 צרה מעידה לחברתה - דהא שתי יבמות צרות נינהו ומפני צד צרות לא נפסלו מלהעיד זו לזו: