רש"י על יבמות ל״ו

1 דכל העולה לייבום כו' - דביאתה פוטרתה:

2 עולה לחליצה - דכתיב דברים כ״ה:ז׳ אם לא יחפוץ האיש לקחת יבמתו וחלצה וכו':

3 שמא יהא הולד של קיימא וביאת מעוברת - בולד של קיימא לדברי הכל לא שמה ביאה דטעמא דרבי יוחנן משום שמא יבא אליהו ויאמר נפל הואי והכא ליכא למימר הכי והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:

4 הא לא יהא ולד של קיימא - דלמפרע בת יבום היא הוה מיפטרא צרתה ואין צריך לחזור ולבעול לאחר שהפילה:

5 אמר לך ר"ל הכי קתני - כלומר לא קתני שמא יהא אלא שמא לא יהא. והאי דקתני סיפא ולד אינו פוטר כו' דמשמע דבשל קיימא מיירי הכי קאמר וא"ת הלך אחר רוב נשים ורוב נשים ולד מעליא ילדן ונהי דביאתה לא פטרה מיהו פטורה משום הולד הולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם:

6 שהלך בעלה - ואין לו בנים:

7 לא תנשא - קס"ד אפילו ע"י חליצה קאמר דלא תנשא לשוק לעולם:

8 היא צרתה - אותה צרתה שהלכה עמו. אבל אי שמעה עליה שאינה מעוברת תתייבם ולא חיישינן שמא נשא בעלה אחרת במדינת הים ולהכי תנן היא צרתה והכי מפרש בפ' האשה:

9 אלא לא תחלוץ - ותנשא לשוק:

10 אמאי - אי חליצת מעוברת שמה חליצה תחלוץ ממה נפשך דבין צרתה מעוברת ובין אינה מעוברת הרי חליצה פוטרתה:

11 בשלמא תחלוץ בתוך ג' ותנשא בתוך ג' - שמת:

12 לא - אפשר דהיינו ספק דבן ט' לראשון או בן ז' לאחרון דאפילו נשאת ב' ימים בתוך ג' חדשים וילדה בסוף ט' לבעל הראשון אכתי איכא למימר שמא בן ז' לאחרון הוא ואע"פ שאין אלא ו' חדשים וב' ימים דקי"ל ר"ה דף יא. יולדת לז' יולדת למקוטעין ואע"ג דהיא לאו ודאי מעוברת דהא מדקתני שמא מעוברת צרתה מכלל דאחר זמן מרובה שהלך בעלה למדינת הים קמיירי לא פלוג רבנן בנשים אלא כולן צריכות להמתין:

13 אלא תחלוץ בתוך ג' ותנשא לאחר כו' - וקשה לי היכי מצי לאותובי הכי נהי נמי דחליצת מעוברת שמה חליצה הני מילי בנפל אבל הכא הא איכא למיחש שמא צרתה מעוברת בולד בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת בה לדברי הכל אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם. ונראה בעיני דה"ג בשלמא תחלוץ בתוך ט' ותנשא בתוך ט' לא דהיינו ספק שמא יהא ולד צרתה בן קיימא ואין ביאה וחליצה פוטרת אלא ולד והולד אין פוטר עד שיצא לאויר העולם ול"ג אי בן ט' לראשון ופירושו היה בספרים משובשים. אלא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' ממה נפשך אי מיעברא צרתה והפילה או לאו מעוברת הואי הרי חלצה זו ואי ולד של קיימא הוה הרי יצא לאויר העולם אלא לאו משום שמא מעוברת צרתה היתה בשעת חליצה ואין הולד של קיימא וההיא חליצה לא פטרה כר"ל הואיל ואחת מהן מעוברת לא שייכא חליצה ההיא שעתא דאמרינן עיין עליו:

14 ולטעמיך - אי טעמא דלא תחלוץ משום ספק מעוברת צרתה בשעת חליצה היא תחלוץ לאחר ט' דהשתא ודאי לאו מעוברת היא ותנשא ומ"ט קתני עד שתדע ואפי' לסוף כמה שנים:

15 אלא בר מינה דההיא - כלומר מההיא לא תידוק סייעתא לר"ל דהא דקתני לא תחלוץ בתוך ט' ותנשא לאחר ט' התם טעמא לאו משום ספק יבמה לשוק הוא אלא כדאביי בר אבין כו':

16 שמא יהא ולד - צרתה:

17 בן קיימא - ונמצא חליצתה שלא לצורך וכשרה לכהונה ומי שראה בחליצה מחזיקה כפסולה לכהונה ואתה צריך להכריז דעו שזו לא פסלתה חליצתה:

18 א"ל אביי מידי לא תחלוץ ולא תתייבם קתני - דתידוק מינה סייעתא לר"ל:

19 לא תנשא קתני - דלא תנשא לשוק בלא חליצה לסמוך ולומר צרתי ילדה לבעלי אע"פ שרוב נשים יולדות אבל אי חלצה אפי' בתוך ט' ה"נ דמשתריא לאחר ט' דביאת מעוברת וחליצתה שמה ביאה וחליצה:

20 על פיו - אחרי דברי פיו ולא בסתם ירושה בשתיקה:

21 ריבה לאחד ומיעט לאחד או שהשוה לו את הבכור דבריו קיימים - דלכולן נתן בחייו ואין כאן ירושה ליטול בכורה ולא הפשוטים ליטול בשוה אלא מה שריבה ריבה ומה שמיעט מיעט:

22 ואם אמר משום ירושה - פלוני יירש שדה פלונית ופלוני שדה פלונית:

23 לא אמר כלום - שהתנה על מה שכתוב בתורה ותנאו בטל הואיל ולא חילק לפשוטים בשוה ולבכור פי שנים:

24 בתחלה - תנתן שדה פלונית לפלוני וירשנה:

25 באמצע - ירשה ותנתן לו וירשה:

26 בסוף - ירשה ותנתן לו:

27 לעולם לא קנה כו' - לא אמתניתין פליג אלא התם ביש נוחלין פליגי אמוראי בדיוקא דמתני' דכי אתא רבין אמר ירש פלוני שדה פלוני ותנתן שדה פלוני לפלוני רבי יוחנן אמר קנה אפילו האי דירושה דמדאדכר לשון מתנה בהאי שטר צואה לחד מינייהו כולהו נמי מתנה נינהו ור"ל אמר לעולם לא קנה ההוא דירושה דאמרינן להאי הוה מתנה ולהאי ירושה עד שיאמר כו' דתיקו לשון מתנה אתרוייהו:

28 לאחר מותו - שכתב מהיום ולאחר מיתה ואין לאב בהן אלא אכילת פירות בחייו:

29 מכר האב מכורין - לאכול הלוקח פירות כל ימי חיי האב שזכה בזכות שהיה לו לזה בהן:

30 ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח - אפילו לכשימות האב דקנין פירות שהיה לו לאב בנכסים הללו כקנין הגוף דמי ואין מכירת הבן מכירה ומתניתין דקתני אין ללוקח בהן כלום עד שימות האב הא כשימות האב יש לו התם דמית האב בחיי הבן ונתקיימה המתנה ומה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו אבל מת הבן לא בא זכות לידו:

31 תנא משום ר"א כו' - ר' אליעזר פליג אסיפא דמתני' וקאי אאין הולד של קיימא יקיים וקאמר איהו אע"פ שאין הולד של קיימא קנסינן ליה דיוציא בגט משום דנכנס לספק איסור אשת אח ואע"ג דהשתא איגלאי מילתא דייבום מעליא הואי ומיהו בגט בלא חליצה סגי:

32 דבר אחד - דר"מ נמי קניס את הנושא מעוברת חברו ומינקת חברו לגרשה. אשה שמת בעלה והיא מעוברת או מניקה אסורה להנשא עד עשרים וארבעה חדש שכן תינוק יונק:

33 ולכשיגיע זמנו לכנוס - לסוף כ"ד חדש יכנוס:

34 באיסור אשת אח - כלומר שהיקל להכנס לספק אשת אח שיש לו בנים דדלמא הוי ולד של קיימא הלכך קנסינן ליה:

35 אלא משום דרבנן - דמעוברת חברו מדרבנן היא וקא מזלזלי בה ומשום הכי קנסוהו דלא ליתי אחרינא למיעבד הכי:

36 אבל הכא - יבמה מעוברת דאורייתא היא ובדילי מינה ולא בעי למיקנסיה להאי אטו אחריני:

37 ולדברי חכמים - דאמרי לכשיגיע זמנו לכנוס יכנוס מיהו עד שיגיע הזמן יוציא בגט ולא סגי ליה בהפרשה בעלמא:

38 דקתני יוציא - וחכמים אומרים יוציא:

39 התם תנן וכו' - משום דקבעי למבעי הכא מאי:

40 כל ששהה שלשים יום - משנולד חי שלשים יום:

41 באדם אין נפל - להכי נקט באדם דתני סיפא ובבהמה ח' ימים:

42 אינו נפל - ופוטר את אמו מן החליצה:

43 ספיקא הוא - וחולצת ולא מתייבמת. ודוקא אי מספקא לן אי כלו לו חדשיו אי לא אבל אי קים לן דכלו לו חדשיו תנן במסכת נדה דף מג: תינוק בן יומו פוטר מן הייבום:

44 מת בתוך שלשים - בן היבמה ונתקדשה לשוק בחזקת שפטורה משום בנה:

45 אם אשת ישראל היא - אם זה שקדשה ישראל הוא שאם תחלוץ מן היבם לאחר קדושין לא תיאסר על בעלה חולצת:

46 ואם זה שקדשה כהן הוא - שאם תחלוץ תיאסר עליו אינה חולצת וסמכינן אולד: