רש"י על יבמות ע״ט

1 תריסר ירחי שתא - לאו דוקא דהא קרוב לתלתין שנין הוא שהרי סוף שנותיו של דוד היה אלא לפי שאין דרך כבוד לספוד אחר יב"ח אחר שנתקבלו תנחומין על המת כדאמר במועד קטן דף כא::

2 אין לנו - לתבוע לשאול ולביתו לא כסף ולא זהב כי אם נפשות ואין לנו להמית בשאר ישראל כי אם בזרעו:

3 והוקענום - תלייה:

4 באומה זו - ישראל:

5 הרחמנים כו' - והני גבעונים כיון דלא מרחמי אינן ראויין לידבק בהן מיד גזר עליהן דוד לכך נאמר והגבעונים לא מבני ישראל המה:

6 ויחמול המלך - ואי בארון תליא מילתא כיון דלא קלטו ארון מהו חמלתו של דוד. ומשני שלא העבירו:

7 וכי משוא פנים יש בדבר - וכי היה לו לדוד לישא פנים בדיני נפשות היה לו להעביר את כולן:

8 ואכתי משוא פנים יש בדבר - הואיל וקלטו ארון לא היה לו להמית אחר תחתיו:

9 ואל יתחלל שם שמים - שיהיו האומות אומרים אין אומה זו ראויין לידבק בה שהרי פשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם ולא עשו בהן נקמה:

10 עד נתך מים עליהם - עד ימות הגשמים לא ניתנו לקבורה:

11 דוגזר - שכירים:

12 אלא מהכא ויספר שלמה את כל האנשים וימצאו מאה וחמשים אלף ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל:

13 מחוטב עציך - מדקרינהו לחוטבי עצים באנפייהו שמע מינה לאו בכלל ישראל נינהו ולאו בכלל גרים אלא עבדים ועבדים פסולים נינהו וגבעונים חוטבי עצים נינהו דלהכי אקצינהו יהושע:

14 משה גזר עליהן לההוא דרא - על חוטבי עצים שהיו בימיו:

15 ויתנם יהושע - אלמא עבדים נינהו ויהושע לדורות הבאים גזר דכתיב יהושע ט׳:כ״ג לא יכרת מכם חוטבי עצים:

16 בזמן שבהמ"ק קיים - דכתיב שם למזבח ה':

17 חלקנו נתיר - דיכולין בית דין להתיר ולהפקיר חלקם של ישראל דקי"ל לקמן יבמות דף פט: הפקר בית דין היה הפקר:

18 ופליגא דר' חייא - האי דקאמר חלק המזבח מי יתיר ואע"ג דמזבח בימי רבי לא הוה קאמר דחלק מזבח אסור פליגא דרבי חייא:

19 חלק עדה לעולם אסור - עד שיתירוהו:

20 מתני' והסריס לא חולץ כו' - דכתיב לא ימחה שמו מישראל פרט לסריס ששמו מחוי:

21 ואין לי לפרש - איני יודע אי זה סריס בן חליצה ואי זה פטור:

22 סריס אדם - שנסתרס לאחר שנולד:

23 סריס חמה - ממעי אמו:

24 לקיים דברי ר"ע - עדות זו של רבי יהושע ב"ב לקיים דברי ר"ע העיד:

25 לא פסלה - מן הכהונה שאין חליצתן חליצה:

26 בעילת זנות - שאסורה לו משום אשת אח שלא במקום מצוה:

27 גמ' כחייבי כריתות דמי - דא"ר עקיבא בהחולץ לעיל יבמות מט. יש ממזר מחייבי לאוין וסריס אדם מחייבי לאוין הוא דכתיב דברים כ״ג:ב׳ לא יבא פצוע דכא והיכי קאמר ר"ע סריס חולץ את אשת אחיו הא לא רמיא קמיה ואבראי קיימא כחייבי כריתות וקאי עלה באיסור אשת אח:

28 ואיידי דאמר ר' יהושע חולץ - דלרבי יהושע יבומי לא דאית ליה קהל גרים מיקרי קהל ומיהו מיחלץ חלצה דחייבי לאוין לר' יהושע בני חליצה נינהו:

29 דיקא נמי - דלר' עקיבא יבומי נמי שרי דקתני וכו' ויבמו את אשתו:

30 סריס אדם - הואיל והיתה לו שעת הכושר ור"ע היא:

31 זקן - נקט ליה בהדי הנך משום דדמי להו דהיתה לו שעת הכושר והשתא פסק מלידה:

32 ונתנו גט - כלומר או נתנו לה גט:

33 מה שעשו עשו - וצריכות גט למאמרן או אם נתנו גט אסורין שוב לייבמן:

34 ואסור לקיימן - לאו אזקן קאי:

35 שנפלה לו - והוזקקה לייבום:

36 ולבסוף נפצע - דהשתא בעיא חליצה לאפקועי זיקה:

37 דרבן גמליאל בפרק ב"ש בגדולה שנפלה לפני בעל אחות קטנה. אלמא אתי איסור אחות אשה ודחי אע"ג דבשעת נפילה איחזיא:

38 אלא אמר רב יוסף - שנפצע ואח"כ נפלה לו ודקאמרת הא אית ליה לר"ע חייבי לאוין כחייבי כריתות האי תנא דמתניתין הך תנא דבי ר"ע הוא דאמר בהחולץ ליבמתו לעיל יבמות מט. אי זהו ממזר כל שאר בשר שהוא בלא יבא ודלא כרבי סימאי דאמר כתובות דף כט: מן הכל היה עושה רבי עקיבא ממזר חוץ מאלמנה לכ"ג שהרי אמרה תורה לא יקח ולא יחלל אבל מכל חייבי לאוין גרידי אפילו ליכא קורבה הולד ממזר: ופרכינן ואמאי סריס חולץ ואפילו היתה לו שעת הכושר איקרי כאן להקים כו':

39 אמר רבא אם כן - דשעת הכושר דמעיקרא לאו מלתא היא הואיל ובשעת מיתה לא חזי אין לך אשה כו':

40 סמוך למיתתו - ייסורי מיתה מתישים כחו. אלא אמרינן הואיל ומעיקרא בר הקמה הוה בת חליצה היא הכא נמי לא שנא:

41 לרבי אליעזר פירוקא דרבא פירכא היא - גמרא פריך. כלומר האי פירוקא דרבא פירכא היא לרבי אליעזר דהא ודאי חזינן דשעת הכושר מילתא היא ואמאי קאמר רבי אליעזר סריס אדם אין חולץ דלא מהניא ליה שעת הכושר דמעיקרא הא ודאי סריסות של מיתה אין לו רפואה אפילו הכי מתייבמת האשה משום שעת הכושר דמעיקרא:

42 כחישותא הוא דאתחילה ביה - ולאו סריס הוא אלא מיתה מכחשת כחו:

43 היכי דמי סריס חמה - דקאמרת שלא היתה לו שעת הכושר: