רש"י על יבמות ע״ג

1 הטהור - שטהרתי לך כאן מכלל שהוא טמא לדבר אחר כגון טבול יום שטמא לתרומה דאי ס"ד טהור ממש לישתוק קרא מיניה ואנא ידענא דטמא אסור בפרה דהא חטאת קרייה רחמנא אלא מאי טהור טהור כל דהו ואשכחן טבול יום דמיקרי טהור דכתיב ויקרא י״ד:ח׳ ורחץ במים וטהר:

2 אנינות - גבי מעשר כתיב ולא בפסח ומיניה ילפינן:

3 מיתה - טמא האוכלה כדכתיב שם כב ומתו בו כי יחללוהו ובכורים כתרומה דאמר מר מכות יז. ותרומת ידך אלו הבכורים:

4 וחומש - זר האוכלן בשוגג אבל במעשר שני לא דהא זרים אכלי ליה ואין חומש אלא בפודה את מעשרו:

5 והן הן נכסי כהן - לקדש בהן את האשה וליקח בהן עבדים וקרקעות ובהמה טמאה אבל מעשר לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה ואין אשה מתקדשת בו וסתם משנה ר"מ דאמר ב"ק דף סט: מעשר ממון גבוה הוא ואע"ג דקולא הוא לגבי תרומה ובכורים אפ"ה חשיב ליה והכי נמי אמרינן בב"מ פ' הזהב בבא מציעא דף נג. דקולא הוא:

6 באחד ומאה - אבל מעשר בטל ברוב ולא בעי אחד ומאה:

7 וטעונין רחיצת ידים - אפילו הן פירות דסתם ידים שניות הן מדרבנן ופוסלות את התרומה אבל מעשר וחולין קי"ל חולין דף קו. הנוטל ידיו לפירות ה"ז מגסי הרוח:

8 והערב שמש - כדילפינן בהאי פירקא לקמן יבמות עד: טבול יום מותר במעשר ואסור בתרומה:

9 ואם איתא - דקל מחמור לא יליף ומותר ערל במעשר:

10 הבאת מקום - אבל תרומה נאכלת בגבולין:

11 וטעונין וידוי - בערתי הקדש מן הבית דברים כו הנה הבאתי את ראשית בבכורים:

12 ואסורין לאונן - בכורים:

13 ור"ש מתיר - בכורים לאונן. ולקמן מפרש טעמייהו:

14 וחייבין בביעור - בכורים ומעשר שני בשנה השלישית שאם שהה מעשרותיו שנה ראשונה ושניה מוליכן בשלישית לירושלים ומתודה בערתי הקדש מן הבית וכו' ואם לא הוליכן מתבערין בכל מקום שהן:

15 ור"ש פוטר - בבכורים:

16 ואילו אסור לבער מהן בטומאה - לת"ק דמקיש בכורים למעשר לכל מילי ה"ל למיתני ואסור להדליק מהן אם נטמאו דאין טומאתן מתירתן להבערה ולא אמרי' אע"ג דלא ניתן מעשר אלא לאכילה ושתיה וסיכה כדכתיב שם יד ואכלת הני מילי טהור אבל היכא דנטמא דלא חזי לאכילה ידליק בו אלא אסור לבער בטומאה כדכתיב שם כו ולא בערתי ממנו בטמא: משא"כ בתרומה דטומאתה מתירתה בהבערה כדיליף לקמן בשמעתין:

17 ואוכלן בטומאת עצמן - שהגוף טהור והם טמאים:

18 לוקה - כדיליף לקמן:

19 מה שאין כן בתרומה - דאינו מוזהר בה אלא בטומאת הגוף כדכתיב ויקרא כ״ב:ד׳ בקדשים לא יאכל וגו' אבל בטומאת עצמה לא מצינו אזהרה אלא איסור עשה הוא דאשכחן ביה לקמן בשמעתין ומדלא קתני ליה שמע מינה תנא ושייר:

20 ואמר מר - במסכת מכות דף יז.:

21 ותרומת ידך אלו הבכורים - דבעי הבאת מקום כדכתיב דברים כ״ו:ב׳ ושמת בטנא והלכת והתם אשמעי' עשה והכא אשמעינן אזהרת לאו לאוכלן בגבולין דאילו תרומה ממש קדשי הגבול היא ולא בעיא חומה:

22 תרומה מותרת לאונן - כדאמר בריש פירקין יבמות דף ע. זרות אמרתי לך ולא אנינות:

23 מר מקיש - ת"ק מקיש בכורים למעשר דכתיב ביה דברים כו בערתי הקדש:

24 והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו' - והכי גרסינן ללישנא דברייתא בספרי גבי האי קרא דלא תוכל מכלל שנאמר לא בערתי ממנו בטמא בין שאני טמא והוא טהור בין שאני טהור והוא טמא והיכן מוזהר על אכילה איני יודע ת"ל לא תוכל כו'. והכי פירושו מכלל שנאמר בוידוי מעשר לא בערתי ממנו בטמא דמשמע בין שאני טמא כו' הוא מתודה שלא בערו באש ולא הדליק בו את הנר וכל שכן בטהור דלא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה וממילא שמעינן מדלא הוצרך להתודות על הטהור שמע מינה הכי קאמר אפילו בשעת הטומאה שלא יכולתי לאוכלו לא נתתיו להדלקה אלמא אינו נאכל בטומאה והיכן מוזהר על כך:

25 איני יודע - לאו מפורש לכך נאמר לא תוכל והשתא פריך הש"ס מקמי דליסליק למילתיה:

26 טומאת הגוף בהדיא כתיבא - ואמאי קתני איני יודע:

27 לא יאכל מן הקדשים - ומוקמינן האי קרא במעשר לקמן בפירקין יבמות דף עד: כדכתיב כי אם רחץ בשרו במים ולא בעי הערב שמש ומשנינן הכי קמיבעיא ליה לתנא טומאת עצמו מנין ת"ל כו':

28 בשעריך תאכלנו - בפסולי המוקדשין קאי לאחר פדיונן שאוכלן זר:

29 ההוא - בשעריך דהתם דקשרי ליה לטהור לאוכלו אחר שנגע טמא בקערה ונטמאה קאמינא לך הכא במעשר שני לא תיכול:

30 שמן קדש - כגון שהוקדש למנחות ונטמא:

31 שכן - מצינו חומרות בקודש ואין נוהגות בתרומה:

32 פגול נותר - וקרוי קרבן להביאו לפנים ויש בו מעילה לנהנה ממנו בשוגג וכרת לאוכלו בטומאת הגוף ואסור לאונן:

33 מחפ"ז - מיתה לאוכלו בטומאת הגוף דכתיב ויקרא כ״ב:ט׳ ומתו בו כי יחללוהו:

34 חומש - לזר האוכלה בשוגג לעולם ואע"פ שמותרת לכהנים אבל קדש משעה שיש לו שעת היתר לכהנים אין בו מעילה ולא חומש:

35 ואין לה פדיון - לתרומה אבל מצינו פדיון לקדש עד שלא קידש בכלי. ותרומה אסורה לזרים אבל קדשים קלים מותרים לזרים:

36 הא איסורא איכא - לאכול תרומה טמאה: