רש"י על יבמות נ״ו

1 מכאן ואילך - מהכנסת עטרה ולמטה אינו אלא נשיקה ופטור ומדפטר בנשיקה ודאי פליג אדשמואל דנשיקה קרי לה העראה והעראה רבינן לה לחיובי:

2 קנה לכל - באחת מן הביאות גרועות הללו קנה לה לכל דבר ואוכלת בתרומה מיד אם כהן הוא אפי' הלך למדינת הים ולא בא עליה ביאה גמורה:

3 האמורים בפרשה - בפרשת יבמים שכתב בה מקרא זה יבמה יבא עליה דדרשינן ליה בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון:

4 לירש - דכתיב יקום על שם אחיו דברים כ״ה:ו׳:

5 ולפוטרה מייבום - דאם מת ולו בנים מאשה אחרת מותרת לשוק או אם הוציאה בגט לא בעיא חליצה או אם היתה לה צרה נפטרה בביאתו של זו:

6 מן הנשואין - היכא דנפלה לפניו מן הנשואין שכבר היתה אוכלת בימי אחיו וכשמת ובטל קנינו פסקה מלאכול דכ"ע לא פליגי דקניא לה הך ביאה גרועה להאכילה:

7 לאוקמיה במקום בעל - שאם היתה אוכלת בחייו תאכל בשביל זה אבל לאלומי מבעל דבחיי הבעל לא היתה אוכלת דאין האשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה האי נמי לא אלים מיניה ודוקא בביאה בלא דעת קנין אבל בביאה גמורה אשתו גמורה היא ואוכלת אפי' לשמואל:

8 אין היבם מאכיל - בביאה גרועה:

9 אינה אוכלת - דהך חופה לאו חופה היא דגזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש כדאמרינן לקמן:

10 מת - חרש זה לאחר שכנסה ונפלה לפני יבם חרש:

11 אוכלת - דלא גרעה ביאת חרש מביאת שוגג וזנות ואונס שאין מתכוין לקנות ורבייה רחמנא לגבי יבם:

12 לשמואל קשיא - דהא לא הוה אכלה מעיקרא וקאכלה השתא:

13 אימא כנסה ואח"כ נתחרש אוכלת - מת אחר שכנסה ונתחרש ונפלה כו' אוכלת דהא אכלה מעיקרא:

14 ומאי בזו - יפה כחו ומאי ייפוי כח איכא הא בעל נמי חרש הוא ומאכילה:

15 חרש מעיקרא - קודם שכנסה:

16 דהא אכלה מעיקרא - והשתא הדרא בהך ביאה דהא רחמנא רבייה:

17 כל ביאה שהבעל מאכיל - כגון ביאת חופה:

18 בשלמא לרב - אע"ג דהא מתני' פריכא ליה דקתני אכלה ואע"ג דלא אכלה מעיקרא והויא כנופלת מן האירוסין דאמרן לא אכלה אפי' לרב:

19 מתרץ לה כדמתרצינן מעיקרא - אליבא דשמואל חסורי מחסרא והכי קתני כנסה ואח"כ נתחרש אוכלת מת ונפלה לפני יבם חרש אוכלת דהא אכלה מעיקרא:

20 אלא לשמואל - דאפי' האוכלת בחיי בעלה אינה אוכלת בשביל היבם בביאה גרועה:

21 קשיא - דהא ביאת חרש כביאת שוגג ואונס היא בלא כוונת קנין ואכלה:

22 נולד לה בן אוכלת - בשביל בנה כדכתיב ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו ויקרא כ״ב:י״א קרי ביה יאכילו:

23 מת הבן - והאב קיים:

24 ר' נתן אומר אוכלת - בשביל בעלה:

25 ומית ליה - בלא בן:

26 קסבר ר' נתן נשואי חרש - דקדשה כשהוא פקח מאכילין בתרומה דמדאורייתא משעת אירוסין אוכלת דכתיב שם וכהן כי יקנה נפש קנין כספו הוא יאכל בו מיד ורבנן הוא דגזרי עד שתכנס לחופה משום גזירה שמא ימזגו לה כוס בבית אביה ותשקה לאחיה ולאחותה כדאמרינן בכתובות באע"פ כתובות דף נז: הלכך כיון דהאי בשעת קנין הוי בן דעת והשתא הכניסה לחופה וליכא למיגזר שמא תשקה אכלה אבל לא גזרינן נשואי חרש אטו קידושי חרש דלאו בר קנין הוא ורבנן דאסרי גזרי נשואי חרש דהוי בן דעת בשעת קידושין אטו היכא דקדשה כשהוא חרש דקנינו לאו קנין:

27 נולד לה בן למה לי - בלא בן נמי אכלה לרבי נתן:

28 משום רבנן - לאשמועינן היכא דנולד לה בן מודו:

29 והדר פליג עלייהו - ואוכלת דקאמר רבי נתן אכולה מילתא קאי בין אסיפא דמת הבן בין ארישא קודם שנולד לה בן דקאמרי רבנן אינה אוכלת:

30 אי הכי - דרבי נתן ארישא נמי פליג ומנטר הוא דנטר לרבנן עד סיומא:

31 ליתני מת הבן אינה אוכלת רבי נתן אומר אוכלת - דתיהוי כולה מילתא דרבנן כחדא והדר ליפלוג רבי נתן אכולה אבל השתא ליכא למימר דנטר להו אסיומא ובמת הבן לחודא פליג:

32 ואנהרינהו לעיינין ממתניתין - ממשנתנו הביא ראיה לדבריו והאיר עינינו בה:

33 אע"פ שמותרת לבעלה - דכתיב במדבר ה והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה מותרת:

34 פסולה לכהונה - אם מת בעלה לא תנשא לכהן:

35 ותנא תונא - תנא דידן כמו אבונא אחונא:

36 מאי וכן - לאו אאונס ואשוגג דלעיל קאי וקתני הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה ואשת איש בכלל עריות היא:

37 לא אהעראה - וברצון דהויא זונה:

38 ופרכינן עיקר העראה בעריות כתיבא - והיכי מדמה לה מתני' ליבמה כאילו מיבמה גמר לה:

39 אשלא כדרכה - דקתני גבי יבמה ולא חילק בין ביאה לביאה דהיינו בין כדרכה לשלא כדרכה ועלה תני וכן הבא על אחת מכל העריות פסלה לכהונה משום זונה ולעולם ברצון וגמר ביאה ביאה מיבמה דרבינן בה ולקחה שלא כדרכה:

40 ה"ג אלא מאי וכן אשלא כדרכה דחייבי לאוין - אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט דלא כתיב בהו משכבי אשה אבל משום העראה לא איצטריך למיתנייה דהא רבינן לעיל העראה דחייבי לאוין מקיחה קיחה דעריות:

41 בעלה לוקה עליה משום זונה - דכתיב זונה לא יקחו ויקרא כא וסתם זונה היינו מנאפת תחת בעלה שטעתה מאחר בעלה לזרים וזו אע"ג דנאנסה גבי כהן לא פליג רחמנא בין אונס בין רצון כדגמרי' מוהיא לא נתפשה דהיא מיעוטא משמע היא אשת ישראל הוא דיש חילוק בין נתפשה ללא נתפשה אבל אשת כהן אין חילוק:

42 משום טומאה לא - בתמיה הא אמרי' בפ"ק דף יא: הא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה דכתיב לא יוכל בעלה דברים כ״ד:ד׳:

43 הכל היו בכלל זונה - כל הנבעלות תחת בעליהן בין באונס בין ברצון בכלל זונה לא יקחו הן שהרי כולן נבעלו בעילת זנות והוציא לך הכתוב אשת ישראל אנוסה מן הכלל אבל אשת כהן כדקיימא קיימא:

44 משום טומאה - אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנבעלה:

45 מתני' מן האירוסין לא יאכלו בתרומה - משעה שנתקדשו לאלו קדושי עבירה נפסלה מלאכול בתרומה דבי נשא אם בת כהן היא:

46 ר' אלעזר ור"ש מכשירין - עד שתבעל לו ותעשה חללה כדכתיב לא יחלל שני חלולין אחד לה ואחד לזרעה:

47 נתארמלו או נתגרשו - מן הכהנים הללו:

48 מן הנשואין פסולות - דשוייה חללה בביאתו:

49 מן האירוסין כשרות - דאפילו ר"מ לא פסיל מן האירוסין אלא בחייהן דמשתמרת לביאה פסולה אבל מתו לא:

50 גמ' מה קידושי רשות - כגון ישראל שקידש בת כהן שאין קידושיה עבירה:

51 אין מאכילין - כלומר אין מניחין אותן לאכול דתנן לקמן האירוסין פוסלין בפ' אלמנה לכה"ג דף סז::

52 תאמר בקידושי עבירה שיש לו - לכהן זה להאכיל במקום אחר בראויה לו. כך שמעתי ולבי מגמגם חדא דאין זה לשון הש"ס והכי איבעיא ליה למימר ומה קידושי רשות פוסלין כו' ועוד מדקאמר ר' אושעיא פצוע דכא כהן שקדש בת ישראל באנו למחלוקת ר"מ ור"א ולא קתני פצוע דכא כהן שקידש בת כהן ש"מ דפלוגתא דמתני' לאו בבת כהן לחודה היא דא"כ היכי מצי רבי אושעיא למימר לרבי אליעזר ור' שמעון אכלה אימר דאמרי ר' אלעזר ור"ש בבת כהן בבת ישראל מי אמרי:

53 לשון אחר והוא עיקר אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מן האירוסין לא יאכלו בתרומה - בין בבת כהן בין בבת ישראל קמיירי בבת כהן כדפרישית בבת ישראל ואליבא דמשנה ראשונה דאמר בכתובות דף נז. הגיע זמן ולא נישאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה וקאמר ר' מאיר אלמנה לכ"ג אע"פ דקדושיו קדושין וקנין כספו היא לא תאכל בתרומה כשאר הארוסות לכהן שאוכלות מן התורה מ"ט דמשתמרת לביאת עבירה ור' אלעזר ור"ש מכשירין דהא קנין כספו היא ואי משום חללה הרי כל זמן שלא בא עליה לא נתחללה:

54 נתארמלו או נתגרשו - מן הכהנים הללו מן הארוסין כשרות לינשא לכהנים אם נתאלמנו וגבי גרושה אם בת כהן היא כשרה לתרומה:

55 מן הנשואין פסולה - דשויוה חללה:

56 ומה קדושי רשות - ישראל שקדש בת ישראל אין מאכילה בתרומה:

57 קדושי עבירה - כגון אלו לכ"ש:

58 במקום אחר - אפילו נשאת תאמר בקדושי עבירה שיש לו להאכיל בראויה לו:

59 פצוע דכא - משתמרת לביאה פסולה דאורייתא היא: