רש"י על יבמות כ״ד

1 ואי למ"ד - טעמא משום דאסור לבטל מצות יבמין ואי מייבם האי חדא דלמא מיית אידך קודם שייבם ותצא אחותה משום אחות אשה ונמצא מצות יבמין בטלה על ידינו מיבום ומחליצה הרי נאסרה משום כך וכיון שנאסרה שעה אחת א"נ חלץ חד לחדא ואזלא האי השניה עומדת היא באיסור אשת אח שלא נראית ליבום מתחלה אבל הכא זו שנאסרה משום אחות זקוקה לאו יבמה היתה וכי פקע איסור אחות זקוקה בחליצת אחותה הרי זו מותרת ועומדת דלאו אשת אח הואי הלכך מספיקא לא מפקינן לה דאימר כל חד וחד דידיה איתרמיא ליה:

2 ואפילו שניהם כהנים - וחד מנייהו ודאי חלוצה נסיב דהא ארוסת הנכרי חלוצה היא מאחד משני אחיו כדקתני קדמו שנים וחלצו:

3 חלוצה - דאסורה לכהן:

4 מדרבנן הוא - והכא דלכל חד אינה אלא ספק דשמא זה ייבם את יבמתו גמורה לא גזור רבנן לאפוקה מספק:

5 גרושה - מאישה לא יקחו:

6 מכאן שמצוה בגדול - הכי דריש ולקחה לו לאשה ויבמה והיה הבכור המייבם יהיה הבכור:

7 אשר תלד - ואותה יבמה תהא ראויה לילד פרט לאילונית:

8 יקום - היבם על שם אחיו לנחול נחלתו ולא יחלקו אחיו עמו:

9 אתה אומר לנחלה - והאי יקום ביבם משתעי:

10 או אינו - אלא בבן שיולד לו משתעי שאם היה שם המת יוסי קורין לזה יוסי:

11 אין מקרא יוצא מידי פשוטו - ואע"ג דדרשינן ליה לדרשא מידי פשוטו מיהו לא נפיק לגמרי:

12 ואפיקתיה לגמרי - שאין צריך לקרות לבנו בשם אחיו המת והכי גמר לה מרביה:

13 ליבם - קאמר רחמנא בן הנולד לך יקום על שם אחיך מיבעי ליה:

14 ואי לבית דין - מודע רחמנא מצות קריית שם הבן:

15 יקום על שם אחי אביו מיבעי ליה - אלא ודאי ביבם גופיה משתעי קרא ולבית דין קאמר רחמנא שיקום היבם על שם אחיו המת לנחלה:

16 אמרו לו ליבם - שיקום בנו על שם אחיו דכל מצות יבום קא מודע קרא לב"ד וקאמר להו להזהיר יבמה לבא עליה והבן אשר תלד לו יקימנו ע"ש אחיו:

17 אימא בכור - דוקא קאמר קרא אבל פשוט לא לייבם לגמרי בין איכא בכור בין ליכא בכור:

18 אם כן - דפשוט לאו בר יבום הוא למה לי דמיעט רחמנא אשת אחיו שלא היה בעולמו תיפוק לי משום דלאו בכור הוא זה שנולד לאחר מיתת אחיו:

19 ואימא - האי דמיעט אשת אחיו שלא היה בעולמו כגון שהיה זה שנולד בכור לאמו ואחיו מאביו ולהכי אצטריך למעוטי:

20 בנחלה תלה רחמנא - וממילא בכור הנוטל פי שנים הוא דמייבם אבל בכור לאם לא ומדמעטיה שמע מיניה בכור דקרא לאו דוקא אלא גדול האחים:

21 ואימא כי איכא בכור כו' - כלומר דלמא לעולם בכור דוקא והכי קאמר רחמנא אי איכא בכור קמך תתקיים מצות יבום או בבכור או בפשוט דנפקא לן מדאימעיט אשת אחיו שלא היה בעולמו וכי ליכא בכור לא תתקיים ופטורה לגמרי מן הפשוט:

22 ומת אחד מהם - משמע שלא היו שם אלא שנים ומת אחד מהן:

23 מי לא עסקינן - כלומר מי לא משתמע נמי מקרא דמת בכור וקאמר רחמנא לייבם פשוט:

24 ואימא - על כרחך קרא דחיק ומתוקם כגון דמית פשוט וקאמר רחמנא לייבם בכור דהא כתיב והיה הבכור:

25 הא מיעט רחמנא וכו' - דהכא גבי תרי אחים כתיב מיעוט אשת אחיו שלא היה בעולמו אלמא דמית גדול משמע ותו ליכא בכור קטן:

26 אימא כי ליכא בכור קדם הקטן זכה - דהא לא רבי דלייבם פשוט אלא מומת אחד מהם ומיעוט דאשת אחיו שלא היה בעולמו דמשמע דמת בכור ואמר רחמנא לייבם פשוט אבל איכא בכור לא לייבם פשוט:

27 הוקשה כו' - שוין לייבם:

28 ליהדר אגדול - אי לא בעו שאר אחיו נחזור עליו לכופו דמצוה עליה רמיא ולא על האחרים אבל כי ליכא בכור לא רמיא מצוה אגדול טפי משאר אחיו:

29 הולכין אצל אחיו הקטן - משמע קטן הימנו וגדול משאר אחיו אלמא מהדרינן אגדול דגדול קודם. ומדקתני חוזרין אצל גדול ליכא לאותובי דאיכא למימר מאי גדול בכור דאי לא מצי לשנויי הכי אדמותיב מדתני אביי לותיב ממתניתין דקתני בפרק החולץ נמי לא רצה חוזרין אצל גדול:

30 לא לישקול נחלה - דהא בכור כתיב:

31 אלא למאי הלכתא קרייה בכור - ליכתוב גדול:

32 בכור אינו נוטל - חלק בכורה בנחלה הראויה לבא להם אחר מיתת אביהן אלא במה שמוחזק ביד אביהן ביום מותו דכתיב בכל אשר ימצא לו דברים כ״א:י״ז אף יבם הנוטל פי שנים בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו שמת אינו נוטל בראוי כבמוחזק:

33 מתני' הנטען - חשוד כלומר שטוענים עליו דברי לעז:

34 לא ישאנה - משום לעז שלא יאמרו אמת היה הקול הראשון:

35 הנטען על אשת איש והוציאוה - בית דין מתחת בעלה בשביל זה שאסרה עליו והלך זה ונשאה:

36 יוציא - דמדאורייתא אסורה נמי לבועל דדרשינן ונטמאה ונטמאה במדבר ה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל במסכת סוטה דף כז::

37 גמ' הא גיורת מיהא הויא - ואע"ג דלא נתגיירה לשם יהדות אלא בשביל שישאנה זה:

38 עבדי שלמה - בעלי שררה היו:

39 גירי אריות - כגון כותים דכתיב בספר מלכים ב' יז וישלח ה' בהם את האריות ונתגיירו כדכתיב התם בגלות שומרון:

40 גירי חלומות - בעל חלומות אמר להם להתגייר:

41 מרדכי ואסתר - ורבים מעמי הארץ מתיהדים אסתר ח׳:י״ז:

42 בזמן הזה ס"ד - כל הני מקמי הכי לאו גרים נינהו כגון נבוזראדן וכיוצא בו:

43 כבזה"ז - שלא יעשה מחמת שררה:

44 אי הכי - דגיורת מעלייתא היא:

45 לכתחלה נמי - יכנוס ואמאי תני לא יכנוס:

46 דאמר רב אסי - טעמא דמתניתין משום דכתיב הסר ממך עקשות פה ולזות שפתים הרחק ממך דאתו לאחזוקי לקלא קמא:

47 הן גור - הבא להתגייר יגור אפס מאותי בעוד שאין אני עמכם יתגייר דהיינו בזמן הזה:

48 מי גר אתך עליך יפול - מי גר אתך בעניותך כאשר אמרת:

49 עליך יפול - לעוה"ב. יפול ינוח כמו על פני כל אחיו נפל בראשית כ״ה:י״ח יפול מצדך אלף תהילים צ״א:ז׳:

50 ובעדים - הא דתנן יוציא זה החשוד שכנסה כגון שבאו עדים על קול הראשון שראוה שזינתה עמו:

51 להא שמעתתא - בעדים:

52 כי ניים ושכיב רב אמרה דתניא - תיובתא:

53 ונתגרשה מתחת ידי אחר - ראובן נטען על דינה אשת שמעון וגירשה שמעון ונשאה נחשון וגירשה אם כנסה ראובן מעתה לא יוציא:

54 אי דאיכא עדים - בזנות קמא הרי נאסרה עולמית עליו:

55 ה"ה דאפילו דלא אפסיק אחר לקלא - וכנסה ראובן מגירושי שמעון לא תצא הואיל וליכא עדים. והא דנקט מתחת ידי אחר היא גופה איצטריך לאשמועינן רבותא דלכתחלה לא יכנוס כדקתני אם כנס אין לכתחלה לא:

56 במה דברים אמורים - דאם כנס הנטען יוציא כשאין לה בנים מן הראשון:

57 אבל יש לה בנים - מן הראשון לא תצא דכי מפקי לה קא מחזקינן לקלא קמא ועבדינן להו ממזרים:

58 ואם באו כו' - אלמא אין לה בנים בלא עדים נמי מפקינן:

59 רב מוקי למתניתין ביש לה בנים - ומש"ה אמר רב ובעדים:

60 וב"ד בעדים הוא דמפקי - מבעל ראשון דאין אשה נאסרת לבעלה משום קול ואתא רב למימר דוקא מתני' משום כך יוציא הנטען הואיל ואיכא עדים אבל בלא עדים הואיל ויש לה בנים לא:

61 ואבע"א - בלא בנים לא נפקא בלא עדים והני מתנייתא דאמרי נפקא ר' אמרינהו דמפיק אשה מבעלה בקול כל דהו:

62 רוכל - מוכר בשמים לנשים להתקשט בהן:

63 רוכל יוצא - מן הבית ומצא זה את אשתו שהיא חוגרת בסינר מכוער הדבר שלא התירתו מעליה אלא לזנות:

64 סינר - הוא כעין מכנסים שהיו הנשים חוגרות לצניעות:

65 רוק למעלה מן הכילה - ארוכל יוצא קאי ומצא בעל רוק למעלה בגג הכילה שעל מטתו מי זרק הרוק למעלה כ"א השוכב ופניו למעלה הלכך זינתה זו ורקקה בשעת תשמיש: