רש"י על יבמות ע״ד

1 ונוהגין - תרומה ובכורים בשאר שני שבוע בכל שנות השמיטה אבל מעשר שני אין נוהג בג' ובו':

2 ור' מאיר היא - דאמר בפרק יש מותרות לקמן יבמות פה: מעשר ראשון אסור לזרים הלכך לענין ערלות נמי חמור:

3 אונן מותר בפרה - דקדשי בדק הבית היא ולא קדשי מזבח ומצינו טבול יום מותר בה וכל שכן אונן:

4 מחוסר כפרה - טומאה דבעיא קרבן כל שלא הביא כפרתו אסור בה דמחוסר מעשה הוא וכמי שטומאתו עליו דמי וכל שכן טבול יום דילה דאיכא תרתי אבל טבול יום דטומאת מת ושרץ מותר בה דשמשא ממילא ערבא ולאו מחוסר מעשה הוא הלכך כי כתיב והזה הטהור על הטמא טהור מכלל שהוא טמא למישרי טבול יום אתא ולא מחוסר כפורים:

5 ואם איתא - דערל מותר במעשר ליתני וערל אסור בתרומה ומותר בפרה ובמעשר כדאמר לעיל יבמות דף עב: ערל שהזה הזאתו כשרה ומדלא תניה שמע מינה משום מעשר הוא דשבקה:

6 תנא דבי ר' עקיבא היא - דאסר ליה נמי בפרה כדתני לעיל שם טומטום שקידש קדושו פסול ואוקמינן כרבי עקיבא:

7 ומאן תנא - דלעיל דאכשר ערל בפרה ופליג עליה דרבי עקיבא כדקתני לעיל שם ערל שהזה הזאתו כשרה:

8 הכי גרסינן תנא דיוסף הבבלי היא - ת"ק דיוסף הבבלי היא דאמר מחוסר כפורים כשר בפרה והא מתניתא דאוקימנא כרבי עקיבא קתני מחוסר כפורים פסול בפרה וכי היכי דפליג אמחוסר כפורים איכא למימר דאיהו פליג נמי עליה בערל לעיל:

9 הכי גרסינן בתוספתא דפרה פ"ד ה"ב שרפת אונן ומחוסר כפורים כשרה יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה - דכיון דמחוסר מעשה הוא עדיין טומאה עליו ולא קרינא ביה טהור:

10 תלתא ממנו כתיבי בפסח - אל תאכלו ממנו נא שמות י״ב:ט׳ לא תותירו ממנו והנותר ממנו:

11 בא הכתוב - באש תשרופו שמות י״ב:י׳ ליתן עשה אחר ל"ת לומר שאין לוקין עליו:

12 בקר שני - דמצי למכתב והנותר ממנו באש תשרופו מאי עד בקר הא כתיב ברישא דקרא לא תותירו ממנו עד בקר אלא הכי קאמר והנותר לבקר הראשון שהוא יו"ט המתן עד בקר שני שהוא חול ושורפו ללמדך שאין שורפין קדשים ביו"ט ותרוייהו בכיצד צולין פסחים דף פג::

13 ותלתא ממנו במעשר - לא אכלתי ולא בערתי ולא נתתי דברים כ״ו:י״ד:

14 לכדרבי אבהו - דאמר לעיל למישרי הדלקה בשמן של תרומה שנטמאה:

15 שמותר לסוכו - ואע"ג דקיימא לן שבת דף פו. דסיכה כשתיה והוה ליה כמאן דשתי ליה בטומאה:

16 לא נתתי ממנו למת - לעיל מיניה כתיב לא בערתי ממנו בטמא וכתיב בתריה ולא נתתי ממנו למת כלומר מן המעשר טמא לא נתתי ממנו למת הא לחי דומיא דמת נתתי ואי זו נתינה משכחת במת הוי אומר זו סיכה וקדייקינן דכוותיה בחי שרי:

17 ואימא - לא נתתי ממנו למת לא בסיכה קאמר אלא כך הוא מתודה לא קניתי ממנו ארון ותכריכים למת אפילו כשנטמא דלא יכולתי לאוכלו ולא שניתיו לדבר שאינו לאכילה והוא צרכי המת הא לחי דומיא דמת נתתי ואשמועינן דאף על גב דמעשר טהור לא ניתן אלא לאכילה ושתיה וסיכה אם נטמא מותר לחללו לקנות ממנו חלוק:

18 מופנה מצד אחד - דההוא דפסח מופנה לגזירה שוה אבל דמעשר כולהו תלתא אצרכת להו:

19 הניחא למאן דאמר - פלוגתא דרבי ישמעאל ורבנן היא בהמפלת במס' נדה דף כב::

20 הך דרבי אבהו - דמפיק חד ממנו למישרי הדלקה בשמן תרומה שנטמאת מדרב נחמן נפקא:

21 בזרעו של אהרן - בזכרים ונקבות דאילו קדשי קדשים הניתנים לכהנים אין נאכלים אלא לזכרי כהונה:

22 ואימא חזה ושוק - דשלמים הניתן לכהנים ונאכל לנשיהן כדכתיב ויקרא י׳:ט׳ אתה ובניך ובנותיך והני הוא דאסר רחמנא לטמאים משום דקדשים נינהו אבל תרומה לא:

23 ומשני ליתא בחוזרת - בת כהן אלמנה מישראל וזרע אין לה דאמר בפרק אלמנה לעיל יבמות סח: כשהיא חוזרת חוזרת לתרומה ואין חוזרת לחזה ושוק:

24 וממאי דהאי עד אשר יטהר עד דעביד הערב שמש - ותו לא דאמר לעיל מחוסר כפורים מותר בתרומה:

25 זב בעל שתי ראיות - לאו בר קרבן הוא כדתניא במסכת מגילה דף ח. מנה הכתוב שתים וקראו טמא שלש וקראו טמא הא כיצד שתים לטומאה ושלש לקרבן. ומצורע מוסגר נמי לאו בר קרבן הוא כדתנן התם אין בין מצורע טהור מתוך הסגר לטהור מתוך החלט אלא תגלחת וצפרים וכיון דתגלחת ליכא קרבן נמי ליכא דבהדי דתגלחת כתיב קרבן:

26 אבל דבר כפרה - כגון זב בעל שלש ראיות ומצורע מוחלט:

27 הד"ס ט"ב - הבאת מקום וידוי אסור לאונן ולבער ממנו בטומא' ואוכלו בטומאת עצמו לוקה וחייב בביעור. ה' הבאה ד' וידוי ס' אסור לאונן ט' טומאה ב' ביעור וכולהו ליתנהו בתרומה:

28 אמר קרא נפש - בקרא דכי אם רחץ בשרו כתיב נפש כי תגע בו אלמא קרא קמא במעשר משתעי:

29 ואכתי - אימא הני מילי דסגי בהערב שמש לתרומה היכא דלאו בר כפרה הוא דהא אמרת בזב בעל שתי ראיות ובמצורע מוסגר משתעי קרא:

30 אבל היכא דבר כפרה - לא סגי ליה בהערב שמש ולא אכיל בתרומה עד דמייתי כפרה:

31 תרי קראי כתיבי ביולדת - דבת כפרה היא:

32 כיון שמלאו ימיה - ארבעים לזכר ושמונים לנקבה טהרה והוא הערב שמש שלה דמשעת טבילה לסוף שבעה לזכר ושבועים לנקבה עד אור הבאת קרבנותיה ליום מחר היא נקראת טבולת יום ארוך במסכת נדה דף עא. דומיא דכל מחוסרי כפרה הנקראים טבולי יום ארוך משעת טבילתם עד הערב שמש דליל הבאת קרבנותיהם למחרת הכא נמי הוי טבולת יום ארוך משעת טבילה עד סוף יומי הבאת קרבנותיה:

33 כאן לתרומה - בהערב שמש וליכא למימר כאן למעשר בהערב שמש דהא אמרן לעיל הא רחץ טהור דלא בעי הערב שמש ולענין טבול יום מה לי בר כפרה מה לי לאו בר כפרה:

34 מכלל שהיא טמאה - עד השתא ואי סלקא דעתך קרא קמא דשרי למיכל מאורתא בקדשים:

35 קרי כאן והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל - והאי מחוסר כפורים טמא מקרי כדכתיב וטהרה מכלל שהיא טמאה:

36 אל בני ישראל אשה כי תזריע - אין לי אלא בנות ישראל מטמאות בלידה: