רש"י על יבמות כ״ה

1 מנעלים הפוכים - פיהן למטה ודאי של נכרי הם והפכו כדי שלא יכיר הרואה:

2 מקום מנעלים הפוכים - ניכר מקום הפיכתן בעפר שתחת המטה לשון מורי. לשון אחר מקום מנעלים מצא הפוך שבא ומצא את מנעליה במקום שהוא רגיל לתת שלו ודאי נכרי בא לכאן ושם מנעליו במקום שלה ושלה במקום בעל וראשון עיקר דא"כ הפוך מיבעי ליה:

3 והלכתא כוותיה דרב - דאמר אין מחזיקין קלא אלא בעדים:

4 דפסיק - שיצא קול אחר לומר שקר הוא הלעז:

5 דומי מתא - חשודי העיר. ל"א דומי דלא ידעי ודאי אלא אמרי בדדמי לשון מורי:

6 ומשום שם רע - שיצא עליה לא יחזיר כדפרישית טעמא שמא תנשא לאחר ויצא קול על הלעז הראשון ששקר היה ויתחרט המגרש ויאמר אילו הייתי יודע שכן הוא כו':

7 משום נדר לא יחזיר - וטעמא מפרש התם בהשולח גט שאם אתה אומר יחזיר שמא תלך זו אצל חכם לאחר שניסת ויתיר לה נדרה ויאמר המגרש אילו הייתי יודע שיש היתר לנדר שנדרה אם היו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשה שהיתה חביבה עלי ביותר ונמצא זה מבטל גיטו למפרע ועוקרו ובניה מן השני ממזרים לפיכך אומרים לו מתחלה הוי יודע שהמוציא את אשתו משום נדר שנדרה לא יחזיר עולמית ואם היא חביבה עליך צא ובקש היתר לנדרה ואי מגרש לה מהשתא ודאי שנואה היא עליו ותו לא מצי עקר לה גיטה בדברי שקר:

8 כנס מהו שיוציא - אם החזירה מהו שנכופנו להוציא:

9 תנינא הנטען כו' - והתם נמי מפקיעה מבעלה דכיון דהוציאה משום שם רע גילה דעתו שהקול אמת ונאסרה לו כי היכי דאסרינן לה הכא משום שהחזיק זה הקול כשכנסה:

10 התם הוציאוה - ב"ד שבאו עדי טומאה ואסורה לבועל מה"ת:

11 הכא הוציאה - והאי דלא יחזיר דרבנן הוא:

12 ורבה בר נחמן מתני' נמי הוציאה תנן - בלא עדים הלכך לא אסורה לבועל אלא משום לזות שפתים מדרבנן ואפ"ה קתני יוציא:

13 ואכתי מי דמי הכא בעל - החזירה ואין דבר זה מגונה הוא:

14 התם בועל - כונס ודבר מגונה הוא:

15 א"ל שפיר דמי להדדי - דהכא והכא מדרבנן הוא:

16 ולא היא התם - הוא כשכנס בועל אלומי אלמיה לקול הראשון שאמת היה הלעז אבל הכא כשהחזירה בעל בטולי בטליה לקלא דאמרינן מדהחזירה קים ליה בקלא חזר ובדק בקול ראשון של שם רע ומצא שאינו:

17 מתני' המביא גט ממדינת הים - צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וטעמא מפרש בגיטין דף ב. לפי שאין בקיאים לשמה:

18 לא ישא את אשתו - הואיל ואדיבוריה סמכינן:

19 מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא אשתו - הואיל ועל עדותו היא נשאת איכא לזות שפתים שמא עיניו נתן בה והעיד שקר. אבל לאחר תנשא דאשה נשאת בעד אחד:

20 ר' יהודה אומר הרגתיו לא תנשא אשתו - אפי' לאחר על פיו לפי שהוא משים עצמו רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד:

21 הרגנוהו תנשא אשתו - לאחר ובגמרא בעי טעמא:

22 גמ' אבל מארץ ישראל - המביא גט מארץ ישראל אין צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם:

23 והא מת דלא עילויה סמכינן - דכי אמר מת בעל הא דשרו רבנן לאינסובי לאחר לא עליה סמכינן:

24 דאמר מר - בפרק האשה רבה לקמן יבמות דף צג: היינו טעמא דעד אחד נאמן להשיא אשה משום דהיא גופה דייקא עד שיודעת שמת ודאי ואחר כך נשאת:

25 מה בין גט למיתה - בהמביא וכן לקמן יבמות דף קיז. תנן אף הנשים שאינן נאמנות לומר מת בעלה כגון חמותה ויבמתה וצרתה ובת בעלה נאמנות להביא גיטה ואף על פי שצריכות לומר בפני נכתב ובפני נחתם ומה בין גט למיתה אלא שהכתב מוכיח ולאו עלה סמכינן כל כך:

26 פלוני רבעני לאונסי כו' להורגו - את הרובע:

27 גזלן דדבריהם - כמו מפריחי יונים ומשחק בקוביא דתנן ר"ה דף כב. כל העדות שאין האשה כשרה לה אף הן אינם כשרים ועלה אמר רב מנשה זאת אומרת גזלן דדבריהם כו':

28 רבא פליג עליה דרב יוסף ואמר אפי' אמר פלוני רבעני לרצוני הוא ואחר מצטרף להורגו לרובע דכיון שזה מתכוין לעדות נאמן הוא אצל חברו ואין נאמן על עצמו ממה שאמר לרצוני דאדם קרוב אצל עצמו וקרוב פסול לעדות בין לטובה בין לרעה הלכך אינו נעשה רשע בעדות עצמו:

29 ואין אדם משים - את עדותו עדות אצל עצמו ליעשות רשע. והא דקי"ל ב"מ דף ג: הודאת פיו כמאה עדים דמי הנ"מ לממונא אבל לקנסא ולעונש מלקות וליפסל לא:

30 ושאני עדות אשה דאקילו בה רבנן - הלכך אפילו רשע נאמן ואנא לית לי דרב מנשיא דאמר הא דדברי תורה פסול:

31 אלא רב מנשיא דאמר כרבי יהודה - והכי מיתוקם סוגיא רב יוסף מוקים לרב מנשיא כרבי יהודה ורב מנשיא מוקי לרב יוסף כרבי יהודה:

32 אני הייתי עם הורגיו - אבל לא נגעתי בו:

33 ע"י לסטיות - לפי שהיה עמהן:

34 מתני' בנדר - שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאתה לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטה:

35 לא ישאנה - משום חשד:

36 שהוא ב"ד - כלומר מיאון או חליצה לא עשה חכם זה ביחידי דקי"ל חליצה ומיאון בג' ותלתא לא חשידי:

37 גמ' הא התירה - ואח"כ מת בעלה או גירשה ישאנה שאין כאן חשדא:

38 לעולם בחד - ודקשיא לך מדקתני שאסר מכלל דבר מישרי הוא אין ביחיד מומחה וכדרב חסדא בנדרי' בפרק נערה המאורסה:

39 ב"ד - ג':

40 לא חשו חכמים לדבר זה - לומר לא יקחו שוב שדה זו מן הלוקח וכן העד של גט לא ישא את האשה:

41 היא גופה - כלומר ה"ה דתרי נמי לא חשידי והא דקתני שהוא ב"ד לאו משום לאפוקי מחשדא אלא לאשמועי' דאין מיאון בפחות מג' ולאפוקי ממאן דאמר בפ' ב"ש לקמן יבמות קז: מיאון בשנים:

42 כנס מהו שיוציא - אחכם ואמביא גט קאי:

43 גמרא או סברא - האי דאמרת כנס אין מוציא: