רש"י על יבמות י״ב

1 א"ל תניתוה - אתרווייהו לישני מהדר דקתני אחת כשרה ואחת פסולה אלמא היא אסורה וצרתה מותרת:

2 צרת ממאנת - נפלו לפניו ב' יבמות מאח אחד גדולה וקטנה ומיאנה בו הקטנה צרתה אסורה:

3 למאן - אסורה אילימא אף לשאר אחין השתא היא גופה מותרת לזה:

4 אלא לדידיה - ליבם שמיאנה בו אסורה דמיאון עקר ליה לזיקה וקאי עליה באשת אח. וא"ת מיאון נישואין קמאי עקר והרי היא נכרית אצלו ומותרת לו גזירה דרבנן היא הואיל ולא מיאנה בראשון ומכח נישואין נפלה להתייבם נראית כאשת אחיו והכי אמרי' לקמן משעת נפילה נראית ככלתו כו'. והא דשמואל בפ' ב"ש לקמן יבמות דף קז::

5 משום צרת בתו ממאנת - דאתי למישרי צרת בתו קטנה שנפלה לו לייבום ומיאנה בו דאמרינן נישואין קמאי קא עקרא ואין זו צרת ערוה. וה"ד מיאון בבתו הואיל והוא קיים דאין מיאון אלא ביתומה שלא קיבל אביה קידושיה משכחת לה ביתומה בחיי האב כדתנן בפרק ב"ש קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה הרי היא יתומה בחיי האב דפקע לה זכותיה מינה משיצתה מרשותו ואם הלכה ונשאת לאחי אביה יכולה למאן ביבם בחיי אביה:

6 מיאנה בבעל - קטנה יתומה נכרית שמיאנה בבעל מותרת לחמיה לפי שעקרתה לקדושין והרי היא כמפותה ולא כלתו היא:

7 ביבם אסורה לאביו - דכיון דאהנו נישואין קמאי לזקקה ליבם נראית כאשתו גמורה ונראית ככלתו של זה:

8 ה"נ - בבתו ממאנת:

9 משעת נפילה - שנפלה בתו לפניו לייבום והוצרכה למאן בו נראית כאשת אחיו ונראית צרתה צרת הבת:

10 צרת אילונית - הרי שהיה נשוי ב' נשים והא' אילונית. אילונית דוכרניתא דלא ילדה לשון איל זכר מן הצאן:

11 ומת בלא בנים - שתיהן אסורות להתייבם ופטורות מן החליצה:

12 שנאמר והיה הבכור אשר תלד בראויה לילד פרט לאילונית - וכיון דפטורה קיימא עליה באשת אח וצרתה צרת ערוה. ואע"ג דהאי והיה הבכור אשר תלד מיתוקם במכילתין לקמן יבמות דף כד. בגדול האחים ומהכא נפקא לן מצוה בגדול לייבם מ"מ דרשינן הך פרט לאילונית מאשר תלד דקרא יתירא הוא כיון דהבכור ביבם גופיה משתעי:

13 מאמר - קדושי יבמה:

14 דכתיב ומת אחד מהם - ולא זו שמתו ב' בעליה וזיקת שניהם עליה ושתיהן אסורות מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כדמפרש בפ' ד' אחין ובחליצה דחדא לא מיפטרא אידך דלאו מבית אחד קאתו הואיל ולא כנסה ואי לא עבד בה מאמר לא הואי עלה אלא זיקת ראשון והוו להו שתי יבמות הבאות מב' בתים ושתיהן מתייבמות:

15 הרי אלו - שתי נשים:

16 חולצות - דאילו כנסה הוה פקעה זיקה קמייתא ולא הוה עלה אלא זיקת נשואי האחרון אבל מאמר לא מפקע זיקה והויא עלה קצת זיקת ראשון וקצת זיקת האחרון:

17 שאיסור נפילה גרם לה - שנפלה ב' פעמים מזיקה אחת:

18 שלא מצינו בכל התורה - שתאסר אלא מדרבנן הוא דמיתסרא שאין כאן איסור ערוה ואסורה צרתה:

19 הא דאורייתא - תלד למעוטי צרת אילונית דאסירא ואפילו חליצה לא בעיא:

20 והא דרבנן - כדמפרש טעמא בפ' ד' אחין וקאסרי לה על השלישי:

21 כאן שהכיר בה - דרב אסי בשהכיר בה כשנשאה שהיא אילונית ואין כאן מקח טעות והרי היא אשתו וצרתה הויא צרת אילונית ורחמנא פטרה מאשר תלד ומתני' בשלא הכיר בה כשנשאה שתהא אילונית ומקחו מקח טעות ולאו אשתו היא לפיכך צרתה מותרת דלאו צרת אילונית היא:

22 שנמצאו - לאחר נישואין:

23 הלכתא צרת אילונית מותרת - ואע"ג דהכיר בה אחיו וקיימא והויא אשתו לא מיתסרא צרתה משום צרת הבת דכי אסר רחמנא צרת ערוה במקום מצוה הוא דאסרה והא כיון דאילונית היא דבלאו ערוה נמי לא חזיא לייבום הוי צרתה צרת ערוה שלא במקום מצוה וכך מפורש בהלכות גדולות:

24 צרת ממאנת - ביבם:

25 מחזיר גרושתו - משנישאת:

26 משמשות במוך - מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו:

27 סנדל - ולד שאין לו צורת פנים וקיימא לן במסכת נדה דף כה: אין סנדל שאין עמו ולד משל לאדם שסטר את חבירו והחזיר צורתו לאחוריו דכשהיא מעוברת וחוזרת ומתעברת דוחק האחד את חבירו ופוחת צורתו:

28 שמא תגמול את בנה - אם תתעבר תהא צריכה לגמול את בנה מלהניק. כמו ויגמל בראשית כא לשון הבדלה:

29 ואיזו היא - הראויה להתעבר ולמות:

30 מבת י"א שנה כו' - פחות מי"א ודאי לא תתעבר ויותר מי"ב אם תתעבר לא תמות:

31 משמשות - בלא מוך כדרכן והולכות:

32 ומדקאמר שמא תמות - ולא קאמר ותמות דאז הוי משמע שאם תתעבר תמות ודאי:

33 מצינו חמותו ממאנת - כגון שילדה בקטנות בתוך זמן האמור למעלה בשנת י"ב שנתעברה ולא מתה וקדש אדם את בתה ונמצאת זאת חמותו קטנה וראויה למאן עד י"ב שנה:

34 קודם הזמן הזה - האמור למעלה קודם י"א:

35 אחר הזמן הזה - אחר י"ב:

36 שכבר ילדו - ומדתלי טעמא בולד מכלל דקטנה היא דאי לאו קטנה היא ליתני שכבר גדלו:

37 הרי הן כסימנים - הלכך אין לך יולדת ממאנת אפי' היא קטנה:

38 ואפי' לר"י דאמר - במסכת נדה אף משהביאה שתי שערות ממאנת עד שירבה השחור שיהיו שם שערות הרבה: