רש"י על יבמות צ״ו

1 הכי גרסינן אי נמי ליתא לדרב הונא כלל ובדרב המנונא קמיפלגי:

2 והא אפליגו בה חדא זימנא - בהאי פירקא גופיה לעיל יבמות דף צב: דאמר שמואל בעניותינו צריכה גט:

3 מתני' אמרו לו מתה אשתך ונשא אחותה מאביה - שלא מאמה:

4 וחזרו ואמרו לו מתה - השנייה ונשא אחותה של שנייה מאמה ולא מאביה ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה ולא קרובתה היא:

5 חזרו ואמרו לו מתה - ונשא אחותה של שלישית זו מאביה ולא מאמה נמצאת רביעית רחוקה מן השנייה וכ"ש מן הראשונה:

6 חזרו ואמרו לו מתה - ונשא אחותה מאמה ורחוקה מן השלישית ואח"כ אמרו לו כולן קיימות:

7 מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית - שאין קרובות זו לזו ואף על גב שהשלישית אחות השנייה היא שריא דקדושי שנייה לא תפסי דאחות אשה היא והויא לה כאנוסה ומפותה ותניא לקמן יבמות דף צז. אנס אשה מותר לישא בתה דלא אסרה תורה אלא אחות אשה והיכא דלא תפוס קדושין לאו אשה היא וכן חמישית אף על פי שהיא אחות הרביעית מותרת הואיל ותפסי קדושי שלישית נמצאת ביאת רביעית שהיא אחות שלישית ביאת זנות ולא אסרה חמישית עליו:

8 ופוטרות צרותיהן - אם מת ובא יבם וייבם את אחת מהן נפטרה צרתה:

9 ואסור בשניה וברביעית - בשניה משום ראשונה וברביעית משום שלישית:

10 לאחר מיתת הראשונה - שאמת היו הדברים של ראשונה ושאר הדברים שקר היו:

11 ואסור בשלישית - מפני שנייה ובחמישית מפני רביעית:

12 הוא פוסל תחלה - כשבעל תחלה אבל לא בסוף כדמפרש בגמרא:

13 פוסלין על ידו - דביאתו לא קנייה לגמרי אלא כמאמר בעלמא והא קי"ל לעיל יבמות דף נ. דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר:

14 גמ' לבסוף לא פסיל - אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר:

15 והתני רב זביד כו' - ומשני ביאת בן תשע פסלה אפי' בסוף אבל מאמרו של בן תשע אם הוא תחלה פסיל לבסוף לא פסיל:

16 והא קתני הוא פוסל תחלה - ומפרש ביאה לאלתר אלמא אביאה קאי:

17 חסורי מחסרא כו' - אבל ביאה אפי' בסוף כיצד בן ט' שנים שבא על יבמתו פסל ע"י אחין שעשו בה מאמר תחלה דהא כיצד אבסוף קאי:

18 יש לו גט - לפוסלה ע"י אחין דקיימא עלייהו בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

19 עשו חליצת בן ט' - לדחות כגט בגדול שפוסל ע"י אחין וצריכה חליצה כן חליצת בן ט' אינה לפטור אלא לפסול:

20 אית ליה - גט:

21 וזוטר - מגט דגדול אבל חליצתו הויא כגט דגדול ומשום הכי לא תני כגיטו. והשתא קמפרש ואזיל מאי בצירותיה דגטו מגט דגדול לר"ג כו':

22 מתני' פוסל על ידו - דהויא ליה כמאמר אחר מאמר דשניהם תופסין בה וכיון דבעיא גט משני קם ביתא עליה בכיון שלא בנה שוב לא יבנה:

23 ור' שמעון אומר לא פוסל - כדתני טעמא בגמ' וכגון דבביאת שני שגגה דאי במזיד הא קי"ל נדה דף מה. ביאתו ביאה ונהרגת עליו:

24 פסלה - לראשונה על עצמו וכ"ש לשנייה דבית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור מהניא ביאת שנייה להצריכה גט וכיון דיהיב גט קם כוליה ביתא בלא יבנה:

25 ור"ש אומר לא פוסל - דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא אלא ספק קניא ספק לא קניא אי קניא קני לגמרי ולא קמהניא ביאת אחיו וכן ביאתו בצרתה ואי לאו קניא הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו ומותר לקיים הראשונה אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים:

26 גמ' ביאת שני אינה ביאה - דקי"ל לעיל יבמות דף נ. אין ביאה אחר ביאה והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא וכיון דשוגגת היא שריא:

27 מתני' דלא כבן עזאי - מתני' דחשיב ביאה זו כמאמר וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות כי סיפא בין שני יבמין ויבמה אחת כגון רישא דלא כבן עזאי:

28 יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת - דתרוייהו מעיקרא לענין זיקה כי הדדי נינהו ומאמר דקמא לאו קנין גמור הוא דביאה הוא דכתב רחמנא ורבנן הוא דאמור דליהני משום גזירה כדמפרש בפ' רבן גמליאל לעיל יבמות דף נ: הילכך לא גרע בתרא מקמא דלכל חד וחד תקינו מאמר בה:

29 ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד - שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה ודחה את השנייה. ואית דגרס לה איפכא ולשון ראשון נראה וכן שמעתי:

30 מתני' בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת חולצת ולא מתייבמת - שיש עליה זיקת שני יבמין שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה וחלה עליה זיקת נפילה שנייה ותנן בפ' ארבעה אחין לעיל יבמות דף לא: מי שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין:

31 נשא אשה - שאינה יבמתו ולו אחין:

32 הרי זו פטורה - ואע"ג דביאתו ביאה קידושיו אינן קידושין ואין קנין קטן כלום עד שיביא ב' שערות אבל ביבמה הואיל וזקוקה ליה שויוה רבנן כמאמר:

33 אם לא ידע את הראשונה משהגדיל ראשונה חולצת ולא מתייבמת - דזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעה משהגדיל ולא יצאה מידי נפילה ראשונה:

34 ר' שמעון אומר מייבם לאי זו שירצה - דלית ליה זיקת שני יבמין ובהא נמי פליג רבי שמעון בארבעה אחין שם:

35 וחולץ לשנייה - דהא לאו צרות נינהו לאיפטורי חדא ביבום חברתה ויבומי תרוייהו לא הואיל והויא צרתה במקצת במאמר דרבנן אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות:

36 אחד בן ט' ואחד בן עשרים - שניהם שוים לכל דין של מעלה דכל כמה דלא מייתי שערות קטן הוא:

37 גמ' לא תימא היכא דאיכא צרה - כגון הך דארבעה אחין שם דתנן ג' אחין נשואין ג' נכריות ומת אחד מהן ועשה בה השני מאמר ומת הרי אלו חולצות ולא מתייבמות ואמרי' בגמ' אי זיקת ב' יבמין דאורייתא חליצה נמי לא תיבעי ומשנינן מדרבנן גזירה שמא יאמרו שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות כו':

38 ויעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול - לדחות אשתו גמורה מייבום כי ההיא דד' אחין שם דקתני הרי אלו חולצות ואפי' אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין ואמאי קתני מתני' שנייה או חולצת או מתייבמת:

39 וכן אמר רבי יוחנן עשו ועשו:

40 ויעשו - ואמאי מייבמה שנייה:

41 בנגר שיש בראשו גלוסטרא - שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש ונחלקו בו לענין נעילת דלת רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו:

42 חברותא נמי - את תלמידי אתם עושים חבירי שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים:

43 וכן עשה יהושע - העיד עליו המקרא שכל מה שעשה מפי משה עשה ואפי' מה שאמר סתם שהרי א"א בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר כך אמר משה ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה: