רש"י על יבמות ע״ח

1 דאי עבר ונסיב - או בת ישראל או גיורת:

2 דאי לא כתב קרא - מידי דעל ידי עבירה קאתי לא כתב קרא למימר בנים אשר יולדו כו' דהא לא שכיח למיתי לידי דור שלישי:

3 והרי ממזר - דאיהו לא הוי ממזר אלא ע"י עבירה שבא אביו על חייבי כריתות וכתביה קרא לא יבא ממזר ואע"ג דלא שכיח איצטריך קרא למיכתביה דלכי מיתרמי לא נטמע ביה:

4 דאי להיתירא - כגון שלישי יבא וגו':

5 והרי מחזיר גרושתו - משניסת לאחר דאי הוא וכתב קרא להיתירא דכתיב דברים כד כי תועבה היא ודרשינן קידושין ד' עז. היא תועבה ואין בניה תועבין:

6 התם משום עיקר איסורא כתביה - לאשמועינן דאיהי מיהא תועבה הויא:

7 אם נאמר בנים כו' - לכתוב בן שלישי יבא וגו' או דור שלישי יבא להם ולא לכתוב בנים:

8 בן ראשון ושני - גר מצרי שנולדו לו שלשה בנים לאחר שנתגייר הבן הראשון והשני יאסרו והשלישי מותר:

9 לכך נאמר דורות - לאשמועינן דכל בניו אסורים ובני בנים מותרים:

10 ואם נאמר דור שלישי ולא נאמר בנים - הייתי אומר לאותם ישראלים העומדים על הר סיני הוא אומר דור שלישי שלכם יבוא להם בקהל כלומר בכם ובבניכם אסורין מצרי ואדומי אבל בבני בנים מותרים ומשם והלאה מותרין מצריים אפילו גר ראשון:

11 מהם מנה - הוא ראשון בנו שני ובן בנו מותר:

12 להם הלך אחר פסולן - תרי להם כתיבי ומשמע הלך אחריהם דאם נטמעו בכשרים כגון מצרי שנשא ישראלית וישראל שנשא מצרית הלך אחריהן והולד פסול עד דור שלישי:

13 ואיצטריך למכתב להם - דמשמע דמהם מנה ואיצטריך אשר יולדו דלא תימא אשר יולדו מבניהם מנה וקשו קראי אהדדי אלא למילתא אחריתי איצטריך:

14 כתב רחמנא אשר יולדו - למימר דכל לידה דמגרות ואילך חדא דרא היא:

15 לו גבי ממזר - למימר הלך אחר פסולו שאם נשא כשרה בנו ממזר:

16 מן טפה כשרה - מישראל טהור:

17 שאני התם - גבי שפחה גזירת הכתוב היא דולד שפחה כשפחה:

18 אפי' ראשונה נמי - ישיא לבנו:

19 רצה בה מתכפר - והולד ירעה:

20 רצה מתכפר בולדה - והיא תרעה:

21 אי אמרת בשלמא עובר לאו ירך אמו הוא - משום הכי רצה בולדה מתכפר דהוי חשוב בשעת הפרשה כבהמה באנפי נפשה והוה ליה כמפריש ב' חטאות באחריות שאם תאבד האחת יתכפר בחברתה וכי אמרינן ולד חטאת למיתה היכא דאפריש בהמה ריקנית ונתעברה וילדה:

22 והשניה תרעה - וכי אמרינן תמורה דף טז. חטאת שכפרו בעליה למיתה אזלא כגון שהפריש חטאת ואבדה והקריב אחרת תחתיה ואחר כך נמצאת ראשונה:

23 בלידה - הלך אחר האם:

24 קרקפנא - אדם חשוב:

25 בי עמודי - היכא דגרסי:

26 כי אמר ר' יוחנן - ומפי השמועה אמרת ולא מדעתך:

27 אין צריך טבילה - לשום גירות דסלקא ליה טבילה דאימיה:

28 משום דר' יצחק דאמר דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ - והכא לא קפיד בהאי חציצה האי ולדא דרביתיה הוא ואע"ג דאמר התם גזרו על רובו שאין מקפיד כו' הכא אוקימנא אדאורייתא:

29 והא אמר רב כהנא כו' אבל כולו חוצץ - אע"ג דלא מקפיד והכא כולו הוא מכוסה:

30 דהיינו רביתיה - ולאו חציצה היא:

31 באומות - בשבע אומות לענין לא תחיה כל נשמה הלך אחר הזכרים וכדמפרש לקמן:

32 נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם - לענין יוחסין וכדמפרש:

33 לאחד מן האומות - שאינו משבעה אומות ואינו בכלל לא תחיה כל נשמה:

34 שאתה רשאי לקנותו בעבד - ואי אתה מצווה להמיתו דשדינן ליה בתר אבוה:

35 ת"ל מבני התושבים - שבאו מאומות אחרים ונעשו אבותם תושבים במקומכם:

36 מן הנולדים בארצכם - שאמו מארצכם וילדתו שם ולא מן הגרים בארצכם שנולד במקום אחר שאמו מן שאר אומות ואח"כ בא לגור אצל אביו בארצכם. דרך אשה להיות במקומה ודרך איש לגלות הלכך הנולדים בארץ ודאי אמו משבעה אומות אבל הנולדים במקום אחר ודאי אמו משאר אומות ומסתברא כי מעטינהו קרא היכא דאביו כנעני:

37 אילימא במצרי שנשא עמונית - וקאמר דשדינן זרעם אחר האב דאפילו ילדה נקבה אסורה עד ג' דורות ולא שדינן לה בתר אמה למישרייה לאלתר דעמוני ולא עמונית:

38 מאי פגום שבשניהם איכא - דמשמע דשניהם פגומים אלא שזה פגום מזה הא עמונית לא פגומה מידי דעמוני כתיב ולא עמונית:

39 אלא בעמוני שנשא מצרית - דשניהם פגומים דמצרית ראשונה אסורה:

40 אי זכר הוא - אם יולד להם זכר:

41 שדייה בתר עמוני - ויאסר לעולם:

42 ואם נקבה היא שדייה בתר מצרית - ותהיה מצרית שניה ואסורה לישראל ולא תשדייה בתר עמוני לאישתרויי לאלתר משום עמונית:

43 מתני' נתינים - גבעונים שנתגיירו בערמה בימי יהושע ונתנם עבדים לחוטבי עצים ושואבי מים:

44 גמ' גמר עשירי עשירי מעמוני - בספרי מה עשירי האמור בעמוני עד עולם אף עשירי האמור בממזר עד עולם הלכך מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן כו':

45 מעשירי ואילך - דעד עשרה דורות דאיסורא בגופיה דממזר כתיב ליכא למגמר מעמוני דנקבות מותרות דהא ממזר מום זר משמע ואפילו נקבות אבל מעשירי ואילך דאיסורא בג"ש דעמוני ומואבי יליף דהא לאו בממזר כתיבא הלכך היתירא נמי לנקבות מיניה יליף דאמר דון מינה ומינה כדלקמן:

46 הא כמאן דאמר דון מינה ומינה - פלוגתא דר' אליעזר ור' יהושע בהעור והרוטב חולין קכ::

47 דון מינה ומינה - כי גמרינן מילתא ממילתא בג"ש גמרינן לה כולה מילתא מינה:

48 דון מינה ואוקי באתרא - למאי דצריכי גמרינן למאי דלא צריכינן מוקמינן באתרא. והכא מאי גזרה שוה איכא בממזר לא כתיב עד עולם ובעמוני ומואבי כתיב עד עולם וילפינן ממזר מעמוני בג"ש כדתני בספרי דבי רב נאמר כאן עשירי ונאמר למטה עשירי מה עשירי האמור למטה עד עולם אף עשירי האמור כאן עד עולם: ר"ל סבר כמאן דאמר דון מינה ומינה מה להלן עד עולם אף כאן עד עולם ומינה מה להלן זכרים ולא נקבות אף כאן זכרים ולא נקבות מדור עשירי ואילך הוא דגמרינן דהא כל עשרה לא איצטריכו לן למילף בג"ש: ותנא דידן סבר לה כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא דון מינה מה להלן עד עולם אף ממזר עד עולם ואוקי באתרא כדמעיקרא י' דורות דקרא אחד זכרים ואחד נקבות דכתיב ממזר מום זר הכי נמי עד עולם דמייתינן בג"ש אחד זכרים ואחד נקבות כך שמעתי וכן עיקר ויש שמפרש לה בלשון אחר:

49 מי יתן לי דור שלישי - כלומר דבר שאי אפשר הוא:

50 לא חיי - שלא יטמעו כשרים בדורותיו:

51 ממזר דידיע - לכל בברור חיי הוא ודורותיו דלא מיטמעי ביה:

52 דלא ידיע - כלל לא חיי אפילו הוא שלא ישא כשרה:

53 דידיע ולא ידיע עד תלת דרי - דזהירי אינשי חיי טפי לא חיי דכיון דלאו דבר ברור הוא משתכחא מילתא:

54 דוד גזר עליהן כדכתיב והגבעונים לא מבני ישראל המה - כלומר אינם ראויין לבא בקהל:

55 איש מתהלל במתת שקר - שפוסק ואין נותן גורם לעצירת גשמים: כהנים היו מספיקין להם מזון לגבעונים שהיו חוטבי עצים ושואבי מים למזבח כדכתיב ביהושע ולא יכרת מכם חוטבי עצים ושואבי מים לבית אלהי:

56 קתבע - הקדוש ברוך הוא בכבוד שאול שלא נספד כהלכה והדר קתבע בפורענותיה דשאול אשר המית כו':

57 באשר משפטו - במקום שדנים האדם שם מזכירין פועל צדקותיו: