רש"י על יבמות פ״ז

1 בת כהן שניסת לישראל לא תאכל בתרומה - דפסיל לה מדקאמר רחמנא וזרע אין לה ושבה מכלל דבחיי בעלה לא אכלה:

2 מת בנה מכהן לא תאכל בתרומה - דפסיל לה לוי:

3 גמ' דהדרא אכלה משום בנה - דקתני מתניתין גבי בת ישראל מת בנה מלוי תאכל בתרומה בשביל בנה:

4 מנלן - דזרה האוכלת בשביל בנה וניסת לזר ומת שחוזרת ואוכלת:

5 בת ובת - ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה ויקרא כ״ב:י״ג:

6 כרבי עקיבא דדריש ווי - בפרק ד' מיתות סנהדרין נא: א"ל ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש:

7 כוליה קרא ובת יתירא הוא - דכתיב לעיל מיניה ובת כהן כי תהיה לאיש זר וסמיך ליה ובת כהן כי תהיה אלמנה ומצי למיכתב וכי תהיה אלמנה וגרושה ואנא ידענא דבבת כהן משתעי דהא מינה סליק:

8 כשהיא חוזרת כו' - אקרא קאי ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה וזרע אין לה כשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה כו' אבל אוכלת בשביל בנה דמתניתין חוזרת אף לחזה ושוק כדאמר לקמן:

9 במורם מן הקדשים - חזה ושוק מדהוה מצי למכתב בקדשים וכתב בתרומת למורם הוא דאתא והאי לא תאכל לעולם הוא ולא תימא ביושבת תחת בעלה ישראל כדמשמע קרא ובת כהן כי תהיה לאיש זר כו' דהא אוקימנא להאי קרא בפרק אלמנה לעיל יבמות סח. בנבעלה לפסול לה כגון נתין וממזר וחלל שפסול עולמית וכהנת דמנסבא לזר דלא אכלה מושבה אל בית אביה ילפינן מכלל דמעיקרא לא אכלה ומילתיה דרב חסדא מבתרומת נפקא דא"כ דכולה קרא לנבעלה לפסול לה אתא ליכתוב בקדשים לא תאכל מאי בתרומת שמע מינה הכי קאמר יש לך אחרת שאוכלת בקדשים כגון תרומה ואינה אוכלת במורם ואי זו זו חוזרת דסמיך לה ובת כהן כי תהיה אלמנה והכי תריצנא להא מילתא בפרק אלמנה לעיל יבמות דף סח::

10 מלחם ולא כל לחם פרט לחזה ושוק - והאי לחם כל מאכל משמע דכתיב דניאל ה׳:א׳ בלשצר מלכא עבד לחם רב הילכך איצטריך מיעוטא:

11 ואימא פרט להפרת נדרים - ולא תימא כי היכי דלענין תרומה הדרא למילתא קמייתא תיהדר נמי לענין נדרים:

12 מוצאה מכלל אב כו' - ומי יפר לה:

13 בית אביה של זו - הואיל ולא יצתה לגמרי ויכול האב להפר:

14 או בית בעלה של זו - והרי היא נשארה אלמנה ואין האב מפר לכך יצא מקרא הזה לומר לך כיון שיצתה כו':

15 תרומה היא קנויה לכהנים שאינה שירי שלחן מלך אבל שירי קדשים הרי הן כמשאת מאת פני אלהים שהן שירי שלחנו:

16 כשהיא חוזרת - בת כהן. אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה כגון ילדה מכהן וניסת לישראל ומת חוזרת אף לחזה ושוק דגבי בת כהן כתיבי מיעוטי:

17 פרט לשומרת יבם - שאינה חוזרת לבית אביה דהא אגידא ביה:

18 כנעוריה - בזמן שהיא ריקנית כעין נעוריה פרט למעוברת:

19 והלא דין הוא - ולמה לי קרא ומה במקום שלא עשה ולד מן הראשון כולד מן שני ניסת לאחד וילדה לו ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים צריכה ייבום ולא פטרה ולד שיש לה מן הראשון:

20 עשה עובר כולד - שאם היתה מעוברת פטורה דכתיב דברים כה בן אין לו עיין עליו בכל עניינים:

21 מקום שעשה ולד כו' - בת כהן שניסת לישראל וילדה לו ומת וניסת לאחר ומת בלא בנים עדיין היא אסורה בתרומה משום ולד מן הראשון דהא כתיב וזרע אין לה והרי יש לה:

22 לענין ייבום שהרי עשה מתים כחיים - מת בעלה ואח"כ מת בנה הרי הוא כחי ואינה חוזרת להתייבם כדאמרן בשמעתין דרכיה דרכי נועם:

23 לענין תרומה שלא עשה מתים כחיים - בת כהן שילדה מישראל ומת בעלה ואח"כ בנה חוזרת לבית אביה. וכולהו נפקי מקראי בשמעתין:

24 ואיצטריך למכתב כנעוריה - למעוטי מעוברת ואיצטריך למיכתב וזרע אין לה למעוטי יש לה ולד ילוד:

25 סריקא - ריקה כמו אילן סרק ב"ב דף כז::

26 ולא נעשה מתים כחיים - ותחזור לזיקה אם ימות בנה לאחר זמן:

27 דרכיה דרכי נועם - וזו שהיה לה בן ולא נזקקה ליבם וניסת לשוק ומת בנה אם תאמר תחלוץ הרי היא מתגנה על בעלה הילכך על כרחך בן אין לו בשעת מיתה קאמר והרי יש לו:

28 מתני' האשה באו ואמרו לה כו' - בעד אחד כדדייקינן בגמרא מסיפא:

29 תצא מזה ומזה - כשאר אשת איש שזינתה דהך לאו אנוסה היא. ואע"ג דהימנוהו רבנן לעד אחד באשה משום עיגונא טעמא מאי משום דהיא גופא דייקא עד דידעה בקושטא ומינסבא והא דלא דייקא קנסי לה:

30 וצריכה גט מזה ומזה - אם תרצה להנשא לאחר. וטעמא דבעיא גט משני מפרש בגמרא:

31 מזונות - ואפילו מה שלותה ואכלה תחתיו:

32 בלאות - ואפילו שחיקת בגדים שהיו לה לא תוציא משם:

33 והולד ממזר מזה ומזה - אם ילדה משני ממזר גמור ואם שוב החזירה ראשון וילדה לו הוי ממזר מדבריהם:

34 נפסלה מן הכהונה - משום זונה:

35 מן המעשר - קנסא וכן תרומה דרבנן:

36 יורשין כתובתה - בגמרא פריך כתובה מאי היא:

37 חולצין - אחיו של ראשון מדאורייתא חולץ ורבנן גזור דלא לייבם ואחיו של שני חולץ מדרבנן משום גזירה שמא יאמרו גירש זה ונשא זה כו' כדמפרש בגמ' לקמן יבמות פח: גבי גט:

38 ביאתה או חליצתה - ארישא פליג דקתני לא מייבמין:

39 ואין הולד ממזר - אם החזירה הראשון:

40 ניסת שלא ברשות ב"ד - שבאו שני עדים ואמרו מת בעליך וניסת מעצמה שהרי לא היתה צריכה להיתר ב"ד:

41 מותרת לחזור לו - דאנוסה היא:

42 ופטורה מן הקרבן - דיחיד שעשה בהוראת ב"ד פטור:

43 שלא על פי ב"ד - אלא בעדים חייבת קרבן דשוגגת היא ואין זה אונס להפטר מן הקרבן דאיבעי לה לאמתוני:

44 גמ' הא אישתיק מהימן - ולא אמרינן חולין לעזרה קא מייתי:

45 אי נימא תרי - אמרו לו אכלת חלב:

46 וכי לא מכחיש ליה מהימן - אלמא עד אחד מהימן באיסור והיתר דקא מייתי חטאת אפומיה ומיתאכלא דאי לא מהימן היכי מתאכלא דלמא חולין בעזרה נינהו:

47 ומה אם ירצה לומר מזיד הייתי - הרי זה נאמן לפטור עצמו מקרבן דאין עדים מצו להכחישו בהא הילכך אי אמר נמי לא אכלתי נאמן. ומדאיפליגו בהא מכלל דרישא עד אחד אומר אכלת כו ' דדייק מינה הא אישתיק חייב דברי הכל היא: