רש"י על יבמות ל׳

1 מתני' הראשונה - לנפילה:

2 גמ' נכרית יבומי נמי מייבמה - ולא אמרינן משמת בעל האחות ונפלה לייבם הוזקקה לנשוי נכרית לבדו דהא על בעל אחיות לא רמיא ונעשית זו צרתה בזיקה וכשמת תאסר הנכרית על הנשאר משום צרת אחות אשה:

3 ואפילו בחד אחא - כדפרישית דאע"ג דתרי אחין נינהו אין זו זקוקה אלא לנשוי נכרית לבדו:

4 מתני' הראשונה - לנישואין:

5 גמ' היינו הך - וכ"ש הוא דהשתא ומה התם דנכרית עיקר נשואה היא דאחות אשה נפלה עליה ונעשית צרתה במאמר אסרתה:

6 הכא - דאחות אשה עיקר נשואה היא לא כ"ש דאוסרת נכרית שהיא טפלה:

7 הא תנא ברישא - משנה אחרונה זו שנה תחלה וההיא דלעיל לא הוי בדעתיה למיתני משום דחזיה להתירא הואיל ונכרית עיקר והדר חזיה לאיסורא משום דמ"מ צרתה היא ותנייה:

8 ואיידי דקא חביבה ליה - דחידוש הוא:

9 אקדמה - ותו לא הוה צריך למיתני סיפא אלא הואיל ונשנית לא זזה ממקומה:

10 מתני' שעה אחת - בנפילה ראשונה כשנפלה מאחיו הראשון:

11 גמ' הרי היא כאשת אח כו' - ואע"ג דהדר איחזיא:

12 בנפילה ראשונה - כל זמן נפילה ראשונה היתה אשתו קיימת שהיא אחותה:

13 אבל היכא דאיתחזיא בנפילה ראשונה - כגון שמתה אשתו אחר מיתת אחיו ולא כנסה נשוי נכרית:

14 דאידחיא לה מהאי ביתא לגמרי - שנפלה ואין כאן אחר אלא זה בעל אחותה נדחית ונפטרת לשוק ואין עליה צד זיקה עוד:

15 אבל היכא דלא אידחיא מהאי ביתא לגמרי - בשעת נפילה שהיה שם נשוי נכרית וזקוקה לייבם אימא מיגו דחזיא לנשוי נכרית עדיין זיקתה עליה וכי מתה אחותה ועודה בנפילה תתייבם לזה בנפילה:

16 קמ"ל - רב יהודה דלא:

17 מתני' וכנסה המגרש ומת - מותרת זו להתייבם שהרי עד שלא כנסה גירש את הראשונה שהיא ערוה ולא היתה צרתה מעולם:

18 וזהו שאמרו - בפרק ראשון נתגרשו העריות צרותיהן מותרות:

19 גמ' טעמא דגירש - בעל האחיות תחלה ואח"כ מת נשוי נכרית דאפילו בזיקה לא נעשית צרתה מעולם הא מת נשוי נכרית והוזקקה נכרית לבעלי אחיות ואח"כ גירש ונשאה לזו הואיל וקודם שגירש נעשית צרתה בזיקה אסורה על אחיו כשימות המגרש משום צרת אחות אשה בשלמא אי לא כנסה הויא מותרת לזה מחמת זיקת אחיו הראשון אבל משכנסה ועכשיו זקוקה לזה מכח בעל הערוה אסורה ואע"ג דלא היתה צרתה אלא בזיקה:

20 בתרי אחי - כגון הכא דכי מת נשוי נכרית קודם גירושין של זה היתה זו זקוקה לשני בעלי האחיות ומהניא בה זיקה זו לאוסרה על השני:

21 קשיא דרב נחמן - דדייק לעיל מסתם מתני' זאת אומרת אין זיקה אפי' בחד אחא:

22 אמר לך רב אשי - ההיא דיוקא דלעיל לאו דוקא דה"ה אע"ג דלא עבד מאמר בעל הנכרית באחות אשה אשת אחיו כשימות נכרית אשתו מיחלץ חלצה ולא מתייבמת הואיל וערוה על בעלה לבדו הוית רמיא נעשה צרתה בזיקה:

23 קנין גמור - ואפי' חליצה לא תיבעי נכרית אלא תצא משום צרת אחות אשה קמ"ל חולצת:

24 ה"ה דאפי' מת - נשוי נכרית ואח"כ גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו וכנסה מותרת לשלישי כשימות זה ולא אמרי' צרת אחות אשתו של זה בזיקה הואי מעיקרא קודם גירושין:

25 כנס - הנכרית ואח"כ גירש את אשתו ומת דאסורה נכרית משום צרת אחות אשה ואע"ג דהשתא בשעת נפילה לאו צרות נינהו:

26 הניחא אי סבר לה - רב נחמן כר' ירמיה דאמר בפ"ק כי רמינן הא מתני' דזו היא דממעט כנס ולבסוף גירש אההיא דקתני וכולן אם נתגרשו צרותיהן מותרות ואע"ג דכנס ולבסוף גירש ואמר רבי ירמיה תברא כו':

27 אלא אי סבר לה כרבא - דזו ואין צריך לומר זו קתני אלמא כנס ולבסוף גירש שריא אפי' לתנא דהכא וזו היא לאו למעוטי אתא:

28 זו היא למעוטי מאי - אי למעוטי מת אחיו ואח"כ גירש אשתו וכנס יבמתה השתא כנס ואח"כ גירש שריא גירש ואח"כ כנס מיבעיא ואי למעוטי מת נשוי נכרית ולא גירש בעל אחות אשה אשתו ומת דאסורה נכרית לייבומי משום דהואי צרה בזיקה לזו שנפלה עכשיו בעוד בעלה חי והרי לא נתגרשה ובשעת מיתה צרות הן ובהא מודי רבא הא לר"נ ליכא למימר הכי דהא אין זיקה סבירא ליה והלכך על כרחך כרבי ירמיה סבירא ליה ולמעוטי כנס ואח"כ גירש דאמר נישואין מפילין והאי שעתא צרת ערוה הויא:

29 ולרבא - דאמר מיתה מפלת וכנס ואח"כ גירש שריא:

30 הניחא אי סברלה כרב אשי - דיש זיקה:

31 זו היא למעוטי מת בלא גירש - ולא דייק למתניתין כרב אשי דאמר הא מת ואח"כ גירש אסורה דהא רבא מיתה מפלת סבירא ליה וכיון דגירש שריא אלא הכי דייק טעמא דגירש דבשעת מיתה לאו צרות הוו זו היא דנכרית מותרת אבל מת שני זה אחר ראשון ולא גירש את אשתו ואפי' לא כנס את הנכרית אסורה דהואי צרת אחות אשה בזיקה ואפילו בשעת מיתה דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני. וא"ת הואיל וזיקה חשיבא להיות עליה כח השני הויא אשת ב' מתים דבלאו איסור דאחיות נמי אסירא לא היא דזיקת שני יבמין דאסירא ליתא מדאורייתא ולא גזור רבנן אלא היכא דעבד בה מאמר גזירה שמא יאמרו שני יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות:

32 אלא אי סבר לה כרב נחמן - דאין זיקה והא שריא זו היא למעוטי מאי הא כולהו שריין בר מכנס ולא גירש וההיא פשיטא דהא בהדיא תנינא לה ולא אתא זו היא למעוטה:

33 מתני' וכולן - ט"ו עריות:

34 שהיו בהן - לאחיו המת:

35 קידושי ספק או גירושי ספק - הויא צרתה ספק צרת ערוה דלמא איגרשה ערוה ולגבי קידושין דלמא לא מיקדשה:

36 הרי אלו הצרות חולצות - ולא מפטרן בולא כלום דלמא לאו צרת ערוה היא:

37 ולא מתייבמות - דלמא צרת ערוה היא:

38 ספק קרוב לו - שהיו ח' אמות מצומצמות ביניהן בר"ה וד' אמות קונות שם וזרקו ספק בד' אמות הקרוב לה ספק בד' אמות הקרוב לו:

39 כתב בכתב ידו - דקי"ל ב"ב דף קעה: הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין אלמא כתב ידו בלא עדים מילתא היא:

40 יש עליו עדים ואין בו זמן - כתוב או יש בו זמן ואין בו אלא עד א' ואינו כתב ידו של בעל זהו ספק גירושין דאמרינן במס' גיטין דף פו. ג' גיטין פסולין ואם נשאת הולד כשר ואלו הן כתב בכתב ידו כו'. וה"נ חולצת צרתה כיון דגיטא הוא דאם ניסת הולד כשר ולא מתייבמת כיון דלאו גיטא מעליא הוא דקרי להו פסול לכתחלה הלכך אי שרית ליה אמרי אינשי צרת ערוה מתייבמת. ובגמרא בעי אמאי לא נקט נמי בגירושין ספק קרוב לו כו':

41 גמ' ואילו בגירושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו לא קתני - דהתם אפי' חליצה נמי לא בעיא צרתה מ"ט:

42 אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת - קודם לכן אם ימות בעלה שהרי צרת ערוה היא:

43 ומספק אתה בא לאוסרה - שמא נתגרשה הערוה:

44 אל תאסרנה מספק - אבל בהנך ג' גיטין לאו מספק אסרינן לה דהא גיטא הוא אלא שאין מן המובחר:

45 בקידושין נמי - אמאי אסרינן לה לייבומי לימא אשה זו קודם שקידש בעלה את בת אחיו בחזקת היתר ליבום עומדת כשימות ומספק אתה בא כו':

46 לחומרא - שנויא הוא:

47 ופרכינן הא חומרא דאתי לידי קולא הוא - דאזיל האי מקדש בספק וקמקדש לאחותה של זו שקדש בספק קידושין ודאי:

48 קידושי ודאי - בחיי בעלה:

49 אי נמי אתי איניש אחרינא ומקדש לה - להך מקודשת בקידושי ספק:

50 וכיון דקאסר מר לצרתה לייבומי - לאביה של זו משום צרת הבת:

51 אמרי - אינשי קידושי קמא ודאי הוו קידושין גמורין:

52 ודבתרא לאו קידושין - שאשת איש קידש ואינה צריכה הימנו גט. ולגבי קידושי אחותה נמי דאמרן דאזיל הוא ומקדש לאחותה אתו למימר לאחר מיתתו כי אסרינן לצרה לייבומי אמרי דקמייתא קידושין דבתרייתא לאו קידושין שאין קידושין תופסין באחות אשה וישאנה אחיו מאמו כנכרית בעלמא ופגע בערוה: