רש"י על יבמות פ״ט

1 שנתן לה אחרון גט - שאירסה:

2 מכלל דלא בעיא גט - אפילו מדרבנן דאי בעיא גט הא קי"ל לקמן יבמות דף צד. דאפי' ריח הגט פוסל לכהונה:

3 סיפא - לגבי קידושין ודאי כדקאמרת דלא בעיא גט ודקשיא לך שמא יאמרו גירש זה וקידש זה כו' לא אתי למימר הכי אלא אמרי מדנפקא בלא גט קידושי טעות הוו כגון על מנת שאני כהן ונמצא ישראל:

4 יש חולץ לאחותו מספק - אע"פ שהיא מחמש עשרה נשים הפוטרות צרותיהן וכן לבתו ואמו:

5 תנאי כתובה - מזונייכי וכסותייכי ופירות שאכל נמי לא משלם אע"ג דאין לה כתובה משום דרבנן קנסוה. ומשום דאשכחן באלמנה דיש לה פירות שאכל הוא דאיצטריך למימר הכא דאין לה:

6 אין תורמין מן הטמא כו' - משום הפסד כהן:

7 בשוגג תרומתו תרומה - כדרבי אלעאי לקמן:

8 ההיא גריוא - דתרומה:

9 את השירים - את הטהור שזה היה עושה אותו שירים:

10 אבל תרומה הוי - וקדשה ויחזור ויתרום מן הטהור:

11 דלמא פשע - ולא הדר מפריש מן הטהור. ולקמן פריך כיון דמדאורייתא תרומה היא מדקתני בשוגג תרומתו תרומה היכי מפקעינן לה מקדושתה משום דלמא פשע:

12 ונמצאת מרה - שוגג הוא מדקתני נמצאת מכלל דמעיקרא לא הוה ידע:

13 בתרי מאני ציית - כלומר התם כיון דמתרי מאני כי אמרת ליה הדר תרום מאידך ציית לך וליכא למגזר דלמא פשע אבל מטמא על הטהור דתרוייהו בחד מנא רבו בעציץ נקוב כי אמרת ליה תן זו וחזור והפרש אחרת אינו שומע לך ונותן את הטמאה לכהן ומוטב תחזור זו לטיבלה ויתן טהורה לכהן:

14 אבל תרומה הוי - והכהן מדליקה מיד:

15 מאי שנא מהא דתנן - לא תאכל לכהן עד שיתן על סאה זו תרומה ומעשר ממקום אחר דמחזקינן ליה בטבל גמור וכאן כמו כן לא היה ליתן לכהן שמא ישרוף טבל טמא ואסור להדליקו כדמוכח בפרק במה מדליקין שבת כו.:

16 שאני הכא - בטמא וטהור דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא. אבל מן הנקוב על שאין נקוב הוה ליה מהחיוב על הפטור וכיון דאפטור קא מפריש לא חייל עלה שם תרומה הלכך טבל הוא ואסור אף לכהן ורבנן הוא דגזרי למתבה לכהן הואיל וקרא עליה שם תרומה וישראל זה שנתנה צריך להפריש עלה תרומה ומעשר ואין צריך לחזור ולהפריש ממה שאין נקוב דתרומה דיליה מדרבנן היא והא אפריש עליה. ומן שאין נקוב על הנקוב דאמרינן לעיל תרומה היא ומותר לכהן דהוה ליה מן הפטור על החיוב הלכך אע"ג דהא דאפריש עלה לא מיפטר בהך תרומה ולא חייל עליה שם תרומה אפי' הכי לא אמרי' לא תאכל כו' דהא לא איכפת לן אי אכל לה כהן בטבל דאין עליה דין טבל ותרומה כו':

17 ולא תשאו - הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא ואם אינו קדוש נשיאות חטא למה:

18 לאוסרו בבת ישראל - וקנסא בעלמא הוא ולהחמיר ולעשות סייג לתורה ואין זו עקירה אבל להקל על דברי תורה עקירה היא:

19 את אשתו קטנה - אם מתה ולא אמרינן שמא עתידה היתה למאן ואשתכח דלאו אשתו הואי וביתומה עסקינן:

20 משתעמוד בקומתה - כשתגיע לפרקה בשנים ובהבאת שער:

21 ואע"ג דלא נכנסה לחופה - והא קי"ל לעיל יבמות דף כט: אפי' בגדולה אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה מתה אין יורשה:

22 והאמר ר' אליעזר אין מעשה קטנה כלום - בפרק ב"ש לקמן יבמות קח.:

23 מדאורייתא אבוה ירית לה - כלומר קרובי האב ירתי לה דנישואי קטנה מדרבנן נינהו משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר כדאמר בחרש שנשא פקחת לקמן יבמות קיב: אבל תורה לא זיכתה לקדש את הבת לא לאמה ולא לאחיה:

24 הפקר ב"ד היה הפקר - וכל מידי דממונא לאו עקירה היא:

25 כל אשר לא יבא וגו' - בספר עזרא:

26 וראשי האבות למטות - הוי ליה למכתב וראשי מטות בני ישראל: