רש"י על יבמות ק״כ

1 לאינסובי לצרה בעלמא מקמי דידה - האשה שהלכה למדינת הים עם בעלה ובאה ואמרה מת בעלי והיתה לה כאן צרה אם זו תנשא בעדותה של זו קודם שתנשא היא:

2 הואיל והותרה היא - אלמא משעת היתר דידה שרינן לצרתה ואע"ג דעדיין היא לא ניסת:

3 ליחוש דלמא בגיטא אתאי - אי טעמא דר"א לאו משום דצרה מעידה לחברתה הוא אלא משום דלא מקלקלא נפשה ניחוש דלמא הא בגיטא אתאי והחביאה גיטה ואמרה מת בעלי וכדי שתנשא גם צרתה ואיהי לא מקלקלא דבשלמא במתני' היכא דנתייבמו ליכא למימר הכי דאי נמי בגיטא אתאי איקלקלא שנשאת לאחי בעלה אבל לשוק ליחוש:

4 דאינסיב לכהן - דאי אתי בעלה ומיבעי לה לאחוויי גיטא מיפסלא אכהן ונפקא:

5 מתני' אין מעידים - על האיש שמת אא"כ ראוהו מת בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראוהו בפרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין הוא:

6 ואפי' ראוהו מגוייד - לשון גודו אילנא דניאל ד׳:י״א מנותח ומלא פצעים וחבורות חרב:

7 או צלוב - על הצליבה או חיה דורסתו ואוכלת בו:

8 אין מעידין - עד שיראו שתצא נפשו:

9 ואין מעידים אלא עד ג' ימים - אם ראוהו בתוך ג' ימים למיתתו מעידין עליו אבל אם לא ראוהו עד לאחר ג' ימים חיישינן שמא נשתנו מראית פניו ואין זה שהם סבורים:

10 רבי יהודה בן בבא אומר לא כל האדם כו' - יש לך אדם שממהר להנפח משאר אדם כגון אדם שמן ויש לך מקום שחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנות ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח. ובגמ' בעי לחומרא פליג או לקולא פליג:

11 גמ' פדחת - מצח:

12 הכרת פניהם ענתה בם - העידה בם. אלמא אין עדות בשאר הגוף אלא בהיכר פנים:

13 קירא - שעוה:

14 דבק בבלייתא - הדביקה במעט מטלית בלויה:

15 בלייתא - בגד בלוי:

16 באפותיה - במצחו:

17 מצאו קשור - המביא גט לאשה ואבד הימנו:

18 בין כליו - בין כלי ביתו ומכיר את הכיס ואת הטבעת שהן שלו כשר ולא חיישינן דלמא האי כיס והאי טבעת דאיניש אחרינא הוה והאי גט אחר הוא. אלמא סמכינן אסימנא דאית ליה בכיס ובארנקי ואפי' למישרי איסור אשת איש דאורייתא אלמא סימנין דאורייתא:

19 שומא - ורוא"ה:

20 סימנין דאורייתא - אף השמלה בכלל היתה כו' בפ' ואלו מציאות ב"מ דף כז.:

21 בן גילו - שנולד בפרק אחד ובמזל אחד ור"א בן מהבאי סבר אין שומא מצויה בבן גילו:

22 להשתנות - ממראה:

23 סימנין דרבנן - ולא דריש אף השמלה לסימן אלא לתובעין דהתם פלוגתא היא:

24 מובהק הוא - ואע"ג דסימנין דרבנן אסימן כי האי סמכינן אפילו אאיסור דאורייתא:

25 דארוך וגוץ - לאו סימנין נינהו:

26 כליו - בגדיו שמא לאחר השאילן ואותו אחר מת וראוהו אלו וסבורים שזהו בעל הבגדים:

27 חמור בסימני אוכף - דקיימא לן באלו מציאות ב"מ דף כז. דמהדרינן:

28 לא שיילי אינשי - בעל החמור לא היה שואל אוכפו של זה לחברו:

29 דמסקיב ליה - דאשי"ר בלע"ז:

30 מצאו קשור בכיס כו' - מאי איכא למימר ליחוש אע"פ שהוא מכיר את הכיס יש לחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט:

31 לזיופא - שמא יעשה חותם וצורה כנגד טבעתו וילך ויראהו לאשתו ויטול הימנה כל אשר ישאל:

32 מנחשי אינשי - שלא יטול זה מזלו. ואי קשיא הא קתני או שנמצא בין כליו הא אמרן דחיישינן לשאלה לא קשיא כליו דמתניתין היינו בגדיו ודרך להשאיל מלבושים וכליו דגיטין היינו בין כלי תשמישי ביתו בתיבתו שאין דרך להשאילם:

33 ואיבעית אימא כליו - דמתני' דקתני בגופו ובכליו דלא סמכינן אסימנייהו:

34 בסומקי וחיורי - דלא אמרינן הוי סימן במלבושיו אי שחורין היו או לבנים היו דאין זה סימן שהרבה יש שחורין ולבנים ואדומים:

35 והא קתני סיפא - דמתני' לקמן יבמות דף קכא.:

36 מן הארכובה ולמטה לא תנשא - דחיי ואי משום טביעה הואיל ומים שאין להם סוף חיישינן שמא יצא מן המים ועלה ברחוק פרסה או יותר ולא ראוהו קתני מן הארכובה ולמעלה תנשא אלמא מגוייד לא חיי:

37 שאני מיא דמרזו מכה - מחזיקות ומגדלות כאב המכה. וחברו מיטרא רזיא לאילני במס' תענית דף ג::

38 גיידיה לגמליה - לשון גודו אילנא דניאל ד:

39 ולא אפסקיה לנערותיה - ולא הפסיק לגמור את קול נערותו שהיה נוער עד שמת:

40 מלובנת - באש שמתוך המכוה מתרפא:

41 וברח - הנשחט:

42 יכתבו ויתנו - אלמא כחי מחזקינן:

43 ומשני חי הוא - לפיכך גיטו גט וסופו למות הלכך מעידין:

44 אלא מעתה - הואיל וודאי ימות יהא גולה השוחטו אם נפל סכין מידו עליו ושחטו אלמה תניא אין גולה ואפילו מת שמא מחמת דבר אחר מת:

45 על ידו - בשבילו:

46 הרוח בלבלתו - ומחמת הרוח מת הלכך לגבי גלות פטור ומיהו לענין אשתו מעידין עליו דודאי ימות: