רש"י על יבמות פ״ה

1 והרי לאו דטומאה - דאין שוה בכל דאין ישראל מוזהרין שלא ליגע דכתיב ויקרא כא אמור אל הכהנים כהנים מוזהרין ולא ישראל:

2 לאו משום דרב יהודה - אלמא אפי' לאו שאין שוה בכל נפקא לן מהתם דנשים חייבות:

3 לא דגמרי מלא יקחו - כלומר מאיש או אשה לא נפקא לן אלא לאו השוה בכל והא דאיצטריך למעוטי ולא בנות אהרן משום דאי לא מעטי' הוה גמרינן מלא יקחו דמחייב לנשים אלאו שאין שוה בכל:

4 איכא דאמרי קיחה איצטריך ליה - למיכתב דבלאו שאין שוה בכל נשים מוזהרות ואף ע"ג דמדרב יהודה משתמעא סד"א ליגמר מטומאה דלאו שאין שוה בכל הוא ונשים פטורות:

5 ה"ג כהנים לוים וישראלים מותרין לבא זה בזה לוים וישראלים חללי גירי חרורי מותרין לבא זה בזה - אבל כהני בחללי וחללי בכהנות לא:

6 אמר ליה רב הונא - לעולם חללי בכהנות שפיר דמי והא דלא תננהו משום דכהני בחללי אסירי לא פסיקא ליה דכל היכא דהני נסבי מהני והני מהני קתני וכו':

7 בני בירי - מקום:

8 כיון דאמר מר - לעיל יבמות דף לח.:

9 כתובתה - של יבמה על נכסי בעלה הראשון לית לה מיבם ואע"ג דהא מראשון לית לה:

10 או דלמא כיון דאי לית לה - ליבמה דעלמא מראשון כגון דלית ליה נכסים תקינו לה רבנן משני והא נמי לית לה מראשון הילכך אית לה מיבם:

11 כתובתה על נכסי בעלה הראשון - אכל יבמות קאי וקתני אם היתה שניה לבעל אפי' מיבם אין לה ש"מ:

12 מכלל דאיכא דאית לה מיבם - בתמיה. כלומר בעיין איפשיטא מיהא לישנא דברייתא קשיא דקתני אפילו מיבם אין לה ומשמע מדקתני אפי' מכלל דאיכא יבמה אחריתי דאית לה כתובה מיבם והא קתני רישא כתובתה על נכסי בעלה הראשון:

13 תקינו לה משני - כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה:

14 מזוני תנאי כתובה נינהו - שכך כתב לה בכתובה את תהא יתבא בביתי ומתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך:

15 לאחר מיתה - אם מת ולא גירשה יש לה מזונות כל ימי אלמנותה כשאר אלמנה דמזוני תנאי כתובה והכא ליכא למיגזר דלמא תתעכב גביה:

16 ויש לה פירות - שאף על פי שאכל את הפירות כיון דשלא כדין אכלן שהרי לא היה לו בה נישואין מעולם. ואף על גב דאמרינן כתובות עט: גבי כשרה מה שאכל אכל ומה שהוציא הוציא הכא קנסינן ליה דמשלם אפי' מה שאכל מפני שהוא מרגילה לעבירה:

17 ה"ג וכ"ן מצאת"י בתשוב"ת הגאוני"ם מפני שהוא פסול והיא פסולה וכל מקום שהוא פסול והיא פסולה קנסו אותו רבנן כתובה - והכי פירוש' מפני שהוא פסול כדתנן בבכורו' מה: הנושא נשים בעבירה פסול עד שידור הנאה והיא פסולה על ידו:

18 קנסו אותו כתובה - כלומר לא קנסוה משאר כל הנשים. והאי דקנסוה רבנן לשניה כתובה כדי שלא תתעכב אצלו הוא דכיון דלא תיהוי לה כתובה מיניה שבקא ליה ונפקא אבל הכא לא צריך דממילא שבקא ליה דכיון דהוא נפסל על ידה יש קטטה ביניהם וכן כשהיא נפסלת על ידו:

19 זה הוא מרגילה - אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט הוא מרגילה ומסיתה לינשא לו וזו שניה דכיון דלא איהי מיפסלא ולאו זרעה מיפסיל ולא מפסדה מידי בביאתו היא מרגילתו שהאשה רוצה להנשא יותר מן האיש:

20 איכא דאמר רבי קתני לה - שנתן טעם לדבריו מפני שהן של תורה וקשה ליה והא חלוצה לכהן לאו דאורייתא אלא דרבנן כדאמר בי' יוחסין קדושין עח. מואשה גרושה מריבויא דוי"ו ומוקמינן לה מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא וקתני מתניתין דאית לה כתובה:

21 הדר אמר כיון דפסיל לה מתרומה דרבנן כו' - והיינו דבר אחר דקאמר:

22 הא היא מרגלא ליה - הואיל ואינה גרועה מחמתו טרחא ומהדרא לינשא לישראל כדי להעלות זרעה. ואע"ג דבנה נמי ממזר דקי"ל לעיל יבמות דף עח. הלך אחר פסולן אפילו הכי כיון דאיכא תקנתא לממזרים כר' טרפון דאמר בקידושין דף סט. יכולין ממזרים ליטהר טרחא ומינסבא לישראל:

23 ולרבי אליעזר - דפליג עליה דרבי טרפון שם ואמר ממזר שנשא שפחה והוליד בן אינו נטהר מן הממזרות בשביל עבדותו והוה עבד וממזר הא כיון דליכא תקנתא לזרעה לא מהדרא למיפסל זרעיה דגברא לפי שהיא מקניטתו תמיד:

24 מחזיר גרושתו - משניסת:

25 בעולה - פנויה לכהן גדול עשה איכא בתולה ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה ולאו דזונה ליכא הכא דאין זונה אלא הנבעלת ביאה אסורה:

26 ולר' אליעזר בן יעקב - בהבא על יבמתו לעיל יבמות ס.:

27 ספק סוטה - שקינא לה ונסתרה וקאי עלה באיסורא דאורייתא דכתיב ונטמאה שני פעמים אחד לבעל ואחד לבועל:

28 הא לא מרגלא ליה - דניחא לה לשתות ברישא דלא ליפסלא מכהונה:

29 סוטה ודאי - אשת איש שזינתה דאסירא ליה מדאורייתא כדכתיב במדבר ה והיא לא נתפשה דמשמע הואיל ולא נאנסה אסורה. ואי קשיא הא נמי חייבי לאוין היא לרבנן דפליגי עליה דר' יוסי בן כיפר בפ"ק לעיל יבמות יא: דאמרי אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה וליפרך ולר"ע דאמר יש ממזר כו' לאו פירכא הוא דאיכא לתרוצי דהא אמרינן לעיל בהחולץ יבמות דף מט: הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר:

30 מתני' לא תאכל בתרומה - כדתנן בפ' אלמנה לעיל יבמות דף סז: העובר והיבם והאירוסין פוסלין ולא מאכילין:

31 לא תאכל במעשר - בגמ' פריך זרה גופה מי לא אכלה במעשר:

32 לא בתרומה ולא במעשר - תרומה כדאמרן דלויה נמי לענין תרומה זרה היא. מעשר מפרש בגמ':

33 גמ' מי לא אכלה במעשר - כל זר לא יאכל קדש כתיב ויקרא כ״ב:י׳ ומעשר ראשון לאו קדש איקרי: