רש"י על יבמות מ״ז

1 בכל מקום שאתך - ולקמן פריך הא אפיקתיה:

2 צריך להביא ראיה - שבב"ד נתגייר שמא גבעוני מהול הוא ומשום שבחא דא"י הוא דקאמר הכי ומשקר:

3 ה"ג מהו דתימא לא ניהמניהו:

4 מעמך - גר ותושב וחי עמך ויקרא כ״ה:ל״ה:

5 דליכא טובה - דפסק חלב ודבש:

6 דקמסייעי קראי - דהא עמך כל מקום שאתך משמע ואפילו בארץ ובארצכם למה לי אלא לאו אראיה קאי דבארץ צריך להביא ראיה ולא בחוצה לארץ:

7 מדכתיב גר אצל ושפטתם מכאן אמר ר' יהודה גר בעי בית דין:

8 יכיר - את הבכור בן השנואה יכיר:

9 יכירנו לאחרים - שאם אין ב"ד מכירים אותו נאמן עליו אביו לומר זה בני בכור ליטול פי שנים:

10 בן גרושה הוא - וכהן חלל הוא:

11 ואין עדות לעובד כוכבים - הואיל ובניך מוחזקין בכשרות אין אתה נאמן להעיד עליהן ולפוסלן:

12 לפסול את בניך - דנפקא לן מיכיר ואי אתה נאמן לפסול את בני בניך:

13 והלכתא כרב נחמן - דאמר לדבריו עובד כוכבים הוא ואין עדות לעובד כוכבים ואפילו אבנים לא מהימן:

14 והתניא כרבינא - דנאמן הוא על בנו קטן שאין לו בנים וקס"ד דהא מתני' בגר שבא ואמר גר אני קמיירי:

15 ההיא - דקתני נאמן הוא על בנו קטן:

16 לענין יכיר - תניא אההיא מתני' דיכיר קאי דקתני וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בני בן גרושה ועלה קתני דנאמן הוא על הקטן דהא ישראל הוא ויש לו עדות והתורה האמינתו על בנו ולא על בן בנו אבל גבי גר אפילו אבנו לא מהימן דאין עדות לעובד כוכבים:

17 וסחופין - שפלים וכפויין כמו סחופי כסא שבת דף סו: כפיית הכלי:

18 ואיני כדאי - ואיני ראוי להשתתף בצרתן ומי יתן ואזכה לכך:

19 ומודיעים אותו - לקמן מפרש טעמא דכולה מתני':

20 לא רוב הטובה - לפי שיצר הרע מחזר אחריהן כדאמרי' במס' סוכה דף נב: ושמא תזוח דעתן עלייהו ויחטאו:

21 ואין מרבין עליו - דברים לאיים עליו שיפרוש:

22 ציצין - חתיכות בשר שלא נפרעת המילה כהלכתה:

23 ומודיעין אותו מקצת מצות - דהשתא ע"י טבילה הוא נכנס לכלל גירות הלכך בשעת טבילת מצוה צריך לקבל עליו עול מצות:

24 אחד גר ואחד עבד משוחרר - לקמן מפרש למאי הלכתא אקשינהו:

25 ובמקום שנדה טובלת - בארבעים סאה:

26 שם גר ועבד משוחרר טובלין - ואע"פ שאין טבילתו משום טומאה וטהרה כשאר טבילות:

27 חוצץ בגר ועבד משוחרר ובנדה - לבעלה. ואע"פ שאין טבילתן לענין מגע טהרות כשאר טבילות:

28 דאי פריש - שלא יתגייר:

29 נפרוש - ולא איכפת לן:

30 דאמר מר קשים גרים לישראל כספחת דכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב - לשון ספחת שאוחזין מעשיהם הראשונים ולומדים ישראל מהם או סומכין עליהם באיסור והיתר:

31 ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופאה - שלא יאמרו עניים הללו הלוקטין פאת שדה גזלנים הם ועומד עליהם והורגם בדיניהם שבני נח הוזהרו על הגזל בסנהדרין דף נו. ואזהרתן זו היא מיתתן דלא בעו התראה לפיכך בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה דעובד כוכבים קפיד על דבר מועט ולגבי ישראל הויא מחילה:

32 ולא ניתן להשבון - אינו בחזרה אלא נהרג דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה אשר גזל ויקרא ה אבל בני נח אמרינן בסנהדרין דף נח: אזהרתן זו היא מיתתן וכיון שעבר על אחת מז' מצות נהרג:

33 לישנא אחרינא מודיעים אותו עון לקט שכחה ופאה - הואיל והן מקפידים על הממון כ"כ כדאמר דנהרג על פחות משוה פרוטה מודיעין אותו עון לקט כו' שמא יחזור בו מלהתגייר. ולשון זה עיקר דאי משום טעמא קמא מאי לשון עון לקט שכחה ופאה יודיעוהו שילקטו עניים בשדהו:

34 אסיר לן יחוד - להתייחד עם אשת איש:

35 ב' קברים - אחד לנסקלים ולנשרפים שהרשיעו בעבירות חמורות ואחד לנהרגים ולנחנקים שאין מיתתן חמורה ואינם רשעים כל כך:

36 עטרה - שורה גבוהה שסביב הגיד וממנה הולך ומשפע למעלה ולמטה:

37 ואין אוכל בתרומה - אם כהן הוא דכהן ערל אסור בתרומה כדאמר לקמן בפרק הערל:

38 רוב גובהה - של אותה שורה ולא תימא רוב היקיפה:

39 מרזו מכה - מכבידין את חולי המכה כמו מטרא רזיא לאילני במסכת תענית דף ג::

40 דאי הדר ביה - לקדמותו ואח"כ קדש בת ישראל מקודשת וצריכה גט דישראל מומר קידושיו קידושין דישראל הוא:

41 קס"ד - דהאי דאקיש שיחרור של עבד לגירות העובד כוכבים לקבל קאמר שבשעת טבילת שחרור העבד צריך להודיעו מקצת מצות:

42 אבל עבד אין צריך לקבל - בשעת שחרור דמשעה שטובל לשם עבדות שייך במצות דכתיב דברים ה׳:י״ד למען ינוח עבדך ואמתך ועוד דגמרי' חגיגה דף ד. לה לה מאשה:

43 שלא קבלה עליה - להתגייר:

44 כופה ומטבילה לשם שפחות - דכל טבילות עבדים על כרחן היא:

45 ומשחררה - ומטבילה לשם שחרור בע"כ: