רש"י על יבמות ד׳

1 לא תלבש שעטנז - וסמיך ליה גדילים תעשה לך ודרשינן סמוכין ושרינן כלאים בציצית. אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה:

2 שאין חוסמין - אין סותמין טענותיה לכופה להתייבם לו אלא כופין אותו וחולץ. חוסמין לישנא דקרא קא נקט דיליף לה מלא תחסום:

3 וסמיך ליה כו' - אלמא דרשינן סמוכין וגבי כלאים בציצית נמי דרשינן:

4 במשנה תורה דריש - והאי סמוכים דכלאים בציצית במשנה תורה הוא ודרשינן:

5 סמכו ענין לו - ענין הפרשה סמוכה פרשת מכשף אצל שוכב עם בהמה דגבי הדדי כתיבי:

6 מכשפה לא תחיה - בספר ואלה שמות:

7 מה שוכב עם בהמה בסקילה - דכתיב באשה הנרבעת לבהמה דמיהם בם וכל דמיהם בם בסקילה היא דגמרינן סנהדרין דף כג. מאוב וידעוני דכתיב בהו ירגמו אותם דמיהם בם ויקרא כ׳:כ״ז:

8 נוציא זה - מכשף:

9 לסקילה - שהיא מיתה חמורה מכולן:

10 בכלל מכשפה היו - שנאמר לא תחיה:

11 להקיש אליהן - שזו מדה בתורה כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא:

12 נושא אדם אנוסת אביו - שלא נאסרה עליו עולמית אלא אשת אביו כדכתיב ויקרא י״ח:ז׳-ח׳ ערות אשת אביך ואשת משמע ע"י אישות דקדושין:

13 אנוסת בנו - לאו כלתו היא דאין כלה אלא מקודשת וראויה לחופה:

14 ה"ג ורבנן אי הוה סמיך ליה כדקאמרת השתא דלא סמיך ליה בשומרת יבם כו'. לא סמיך ליה דכתיב לא יקח איש את אשת אביו בנתים:

15 דמוכח - מוכח למדרשינהו אהדדי סמכינהו:

16 לכתביה רחמנא - לההיא לא יגלה כנף אביו לגבי עריות אי לטפויי לאוי גבי אשת אב קאתי:

17 לאפנויי - לאנוסתו של אביו דיליף מסמוכים דלעיל:

18 לא תלבש שעטנז למה לי - שמע מינה לאפנויי ולמדרש סמוכים:

19 ואפי' מוכרי כסות - שאין מתכוונים להנאת חימום:

20 צמר ופשתים למה לי - אי לאשמועינן דכלאים צמר ופשתים הוא דקאסר לא צריך דמכדי בכלאים כתיב בגד ותנא דבי ר' ישמעאל כו':

21 באחד מהם - גבי נגעים בבגד צמר או בבגד פשתים ויקרא יג:

22 ואכתי איצטריך - למכתב צמר ופשתים הכא גבי לבישה ואע"ג דכתיב בגד בהעלאה דמשמע צמר ופשתים דס"ד כו':

23 ותנא דבי רבי ישמעאל - דילפינן אליביה כלאים בציצית מדאייתר צמר ופשתים למיסמכיה לגדילים תעשה לך:

24 טעמא דכתב רחמנא כו' כל בגדים צמר ופשתים הם - והאי בגדיהם דציצית משמע בין של צמר בין של פשתים ואמר רחמנא עביד ותכלת נמי לפשתים:

25 ותכלת עמרא - מדשש כיתנא דכתי' שמות ל״ט:כ״ח מכנסי בד שש משזר ובד היינו פשתים כדמפרש בבא לו כ"ג במסכת יומא דף עא: בד דבר העולה בד בבד תכלת עמרא וכן שאר צבעים האמורים בבגדי כהונה ארגמן ותולעת שני שאין בגדי כהונה אלא מצמר ופשתים דכתיב בספר יחזקאל מד ביוה"כ בגדי פשתים ילבשו ולא יעלה עליהם צמר ש"מ שעבודות החיצונות יש בהם צמר עם פשתן ולא מין אחר ומדמפרש קרא שש באחד מן המינין שמע מינה שאר המינין צמר היו:

26 סד"א כדרבא - אי לא כתב רחמנא צמר ופשתים הוה דרשי' הכנף מין כנף כרבא למימר דלבגד פשתים עשה פשתן ולצמר עשה צמר וצבעי' תכלת אבל כלאים לא קמ"ל דרשא דסמוכין דאפילו כלאים והכי הוי מסקנא דמילתא אלא דקא מפרש ואזיל מילתי' דרבא:

27 כתיב הכנף - עשה ציצית ממין הכנף ואם טלית של משי עשה ציצית של משי וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך דמשמע עשה ציצית מצמר ופשתים:

28 והא תנא דבי ר' ישמעאל לית ליה דרבא - דדריש הכנף מין כנף דהא לתנא דבי רבי ישמעאל טלית של שאר מינין אינה חייבת בציצית דהא בגד כתיב ותנא דבי רבי ישמעאל קאמר כל בגד צמר ופשתים:

29 איצטריך - צמר ופשתים אע"ג דלא דריש תנא דבי ר' ישמעאל מין כנף לשאר מינין:

30 סד"א - לגבי טלית של צמר ופשתים דריש כי דיוקא דרבא דדריש ציצית מין כנף:

31 והכי אמר רחמנא כו' - קמ"ל דרשא דסמוכין למישרי כלאים בציצית: