רש"י על יבמות ט״ו

1 שיהו חולצות - וינשאו לשוק בהכשר לדברי הכל:

2 מה נעשה לצרות הראשונות - שנתייבמו ובניהם ממזרים אם נגמור הלכה שלא יתייבמו:

3 לצרה עצמה - ואצרות דב"ה שנישאו לשוק קאי והאי ומאי נעשה לאו אבנים קאי דהא אפי' לב"ש כשרים לקהל אלא אצרה עצמה:

4 רבי טרפון - מתלמידי ב"ש היה:

5 מתי תבא צרת הבת - מאחי לידי:

6 ואשאנה - אייבם אותה כדברי ב"ש:

7 ואשיאנה - לשוק כדברי ב"ה:

8 והא תאבני קאמר - ואם כב"ה מה חידוש כ"ע הכי נהגו:

9 לאפוקי מדר' יוחנן בן נורי - דאמר תקנתא דחולצות:

10 מתלמידי ב"ש הוא - בתמיה והלא מבני בניו של הלל הוא:

11 אילונית היתה - ותנן או שנמצאו אילונית צרותיהן מותרות:

12 ה"ג הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהו - ול"ג אלא לת"ק דוקא דלא הכיר בה הוא דהוי מקח טעות אבל הכיר בה צרתה אסור' ולאחרים אפי' הכיר בה מותר' דקתני היתה ולא קתני נמצאת:

13 כנס ולבסוף גירש איכא בינייהו - לת"ק על ידי שגירש אחיו את בתו קודם מיתה אע"פ שכבר כנס הנכרית והיו צרות זו על זו מותרת הואיל וגירש את הערוה לבסוף ולאחרים הואיל וכנס את הנכרית קודם גירושין דערוה אסורה אלא בתו של ר"ג אילונית היתה:

14 יש תנאי בביאה - הכונס אשה על תנאי שאין עליה מומין או נדרים ונמצא שיש עליה לת"ק מהני תנאי והוי מקח טעות ותנאי היה לו לאחיו של ר"ג בבתו ולא נתקיים הילכך לאו אשתו היא וצרתה מותרת ואחרים סברי דאין תנאי מועיל בביאה דכיון דבעיל אחולי אחיל כדאמרינן בכתובות בהמדיר כתובות ד' עג. אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות אלא משום דאילונית היתה:

15 באחד בשבט - ושנה שניה הנכנסת לשלישית היתה ונהג בה שני עישורין מעשר שני כב"ה דאמרי ט"ו בשבט ר"ה לאילנות ואכתי שניה היא ומעשר עני כב"ש דאמרי בא' בשבט ר"ה לאילנות ושלישית היא:

16 מעזיבה - טיח טיט שעל התקרה:

17 בשביל קטן - דסבירא לי' לשמאי קטן הצריך לאמו חייב בסוכה:

18 שוקת - אבן חלולה שתחת צנור המקלח מים מן ההר והיתה נקראת שוקת יהוא:

19 נעשים על גבה - מטבילים בתוכה ואין בה מ' סאה אבל מקוה שלם היה במים שבצדה ומתערבין ממעיין השוקת דרך נקב כשפופרת הנוד:

20 הרחיב לו את הנקב - הרחיבו ופיחתו רובה לערב המקוה יפה:

21 עירוב מקואות - מקוה חסר שבצד מקוה שלם ומתערבים המים דרך חריץ ונקב. ושיעור הנקב לצרף המקואות ולהכשיר החסר:

22 כשפופרת הנוד - קנה שנותנים בפי הנוד שיהא שיעור חלל החריץ כעוביה וחללה של שפופרת דהיינו כשתי אצבעות:

23 החוזרות למקומן - מתהפכות בחלל הנקב בריוח. והיינו כבית הלל אבל לבית שמאי עד שתפחת רובה:

24 הרואה אומר כו' - ולא דמי לשתי תורות אבל היכא דדמי לאגודות אגודות לא עשו בית שמאי כדבריהם:

25 שהן לחין - והוכשרו לקבל טומאה וכלי חרס טמא על גבי עם הארץ ושמא נגע בגב החבית וטמאה מדרבנן וטימאתם:

26 חבית היתה נקובה - משוליה היתה נקובה כדי שיצא משקה הזב מן הזיתים לחוץ וכיון דגלי דעתיה דלא ניחא ליה ביה לא מכשר:

27 אלא שסתמוה שמרים - ולא יצאו מן המשקין לפיכך הן לחים:

28 מגולגלים - כמו ביצה מגולגלת עוקצין פ"ב מ"ו דחוקין ועומדים בחבית:

29 אין צריכה לנקב - דמוהל היוצא מן הזיתים מי פירות הן ואין מכשירין:

30 צריכה לנקב - שמוהל מכשיר כשמן וצריכה לנקוב שיצא המשקה לחוץ לגלויי דעתיה דלא ניחא ליה ביה:

31 ירוצו - כמו ותרץ גלגלתו דאבימלך שופטים ט ל' ריצוץ:

32 שהן בני צרות - שנשאו לשוק כב"ה:

33 ומהן כהנים גדולים וכו' - לקמן פריך קא בעו מיניה צרות וקפשיט להו בני צרות דאפילו לב"ש פשיטא דכשרים דבני חייבי לאוין בעלמא נינהו:

34 היינו דקאמר מתיירא אני - דמשוי להו ממזרים ולקטליה ליה:

35 הא א"ר יהושע - לקמן בפ' החולץ יבמות דף מט. אין ממזר אלא מחייבי מיתות ב"ד ואפי' פשיטא ליה דהלכה כב"ה לא משוי להו ממזרים:

36 מאלמנה מה אלמנה לכה"ג שאין איסורה שוה בכל בנה פגום - לכהונה דכתיב לא יחלל זרעו ויקרא כ״א:ט״ו:

37 זו שאיסורה שוה - בישראלים כבכהנים אינו דין שבנה פגום:

38 בני צרות דב"ה - דחייבי לאוין נינהו מי הוו פגומין אליבא דב"ש:

39 למאי נפקא מינה - מאחר שהלכה כב"ה:

40 למיפשט ולד מחזיר גרושתו - משנשאת לאחר והחזירה וילדה לו בת אותה הבת מה היא לכהנים לב"ה ומבית שמאי בבני צרות נשמע לב"ה בבת מחזיר גרושתו דהוי נמי חייבי לאוין:

41 היא עצמה מתחללת - שאם מת כהן גדול פסולה זו להדיוט או אם היתה בת כהן נפסלת מן התרומה דשוייה חללה בביאתו דכתי' שם לא יחלל זרעו בעמיו ועמיו היינו אשתו ומשמע דשניהם מתחללים האשה והזרע תאמר במחזיר גרושתו שאין מתחללת בביאה זו דאי לינשא לכהן כבר מיפסלה משעת גרושין ואי בתרומה דבי נשא לא מיפסלה כדאמרי' בפ' אלמנה לכה"ג לקמן יבמות סט. דאין נפסלת בביאת חייבי לאוין אלא בזר אצלה מעיקרא לאפוקי מחזיר גרושתו ויבמה לשוק דלאו זר מעיקרא הוא. ולעיל גבי חייבי כריתות בני צרות דבית שמאי דלא פרכינן מה לאלמנה לכהן גדול שכן היא עצמה מתחללת התם נמי כיון דנבעלה לחייבי כריתות עשאה זונה ומתרומה דבי נשא מיפסלא כדאמרינן בפ' אלמנה לכה"ג ולהנשא לכהן נמי מיפסלה כדתנן במתניתין דף יג: נתייבמו ב"ה פוסלים:

42 צרות מתיירא אני - לומר הלכה כדברי מי דמשוי להו לצרות דבית שמאי בני חייבי כריתות: