רש"י על יבמות ז׳

1 רציחה דוחה אותה - שאם היה רוצח כהן ורוצה לעבוד עבודה ב"ד שולחים ומביאין אותו למות אלא א"כ היה על גגו של מזבח ועבודה בידו:

2 שנאמר מעם מזבחי תקחנו למות - ולא מעל מזבחי:

3 ומאי או אינו דקאמר - הואיל ומקל וחומר אתיא דדחיא היכי מצינו למימר או אינו אלא אפי' מיתת ב"ד לא דחיא:

4 קבורת מת מצוה - דחיא עבודה מולאחותו בפ"ק דמגילה דף ג: ואינו דוחה את השבת אף אני אביא רציחה דאף על פי שדוחה עבודה לא תדחה שבת. והאי דהדר אמר או אינו אלא אפילו בשבת הכי הדר ואמר קבורת מת מצוה גופה תדחה שבת כו':

5 ולמאי דסליק אדעתיה למימר מעיקרא - דהאי דאיצטריך ליה קרא משום דאי לא כתביה ה"א אתי עשה ודחי לא תעשה:

6 מאי או אינו - היכי מצי למימר או אינו דלא דחי במאי תיתי לן דלא תדחה:

7 אימור דאמרינן כו' - היינו דהדר ואמר או אינו אלא אפי' במיתת ב"ד לא תדחי לאו דשבת שהרי יש בו כרת:

8 הדר אמר אטו עשה דדחי וכו' - היינו דהדר ואמר או אינו אלא אפילו בשבת:

9 לאו לא תעשה חמור מיניה - שהרי לוקין עליו:

10 אלא סלקא דעתך - לעיל קאי דאוקימנא דהא דאיצטריך לא תבערו משום דאי לא כתב רחמנא הוה מייתינן בק"ו ולאו משום דאתי עשה ודחי ל"ת דכרת ועליה למה לי אלא סד"א כו':

11 שהיה בכלל - כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה ונכרתו כלל בכל העריות כרת:

12 ויצא מן הכלל ללמד - שאם אין לה בנים תתייבם:

13 בכלל כל הקדשים היו - שכבר כלל כרת בכולן כל איש אשר יקרב מכל זרעכם אל הקדשים אשר יקדישו וגו':

14 ולמה יצאו - בפסוק זה שני:

15 יצאו קדשי בדק הבית - שאם אכלן בטומאת הגוף פטור:

16 למה יצתה - יבמה יבא עליה:

17 מי דמי התם כלל באיסור וכו' - איכא למיתני למה יצתה:

18 הכא פרט בהיתר וכלל באיסור - ולאו להך דרשא דמי דהא בדבר החדש יצא לידון:

19 אלא - להך דרשא דבר שהיה בכלל ויצא לידון בדבר החדש:

20 אי אתה יכול להחזירו - ולהשוותו לכללו ולא להשוות כללו לו:

21 עד שיחזירנו לך הכתוב - הילכך בלאו עליה נמי לא אתי לן שאר עריות לייבום:

22 ושחט את הכבש - באשם מצורע כתי':

23 כי כחטאת האשם הוא - כדין החטאת כך דין אשם זה:

24 שאין ת"ל כחטאת - דהא אשם זה אם לשחיטה בצפון הלא כבר נאמר בו ושחט את הכבש במקום אשר ישחט את החטאת ואם למתן דמים ואכילתו הרי הוא ככל אשמות בכלל זאת תורת האשם בצו את אהרן:

25 לפי שיצא אשם מצורע - מכלל שאר אשמות:

26 לידון בדבר החדש - שאינו בשאר אשמות בבהן יד ובבהן רגל והואיל ויצא מכללו יכול לא יהא טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח ת"ל כו':

27 תרי איסורי - אשת אח ואחות אשה:

28 הואיל ואישתרי - איסור אשת אח שהיה עליה כשמת אחיו בלא בנים אישתרי נמי איסור אחות אשה:

29 שמיני שלו - שהוא יום הבאת קרבנותיו וצריך לבא בהר הבית ולעמוד בשער נקנור ולהכניס ידיו לעזרה ליתן מן הדם לבהונות:

30 וראה קרי - להכי נקט קרי ולא טומאת שרץ ונבלה דטמא שרץ ואפי' טמא מת נכנסין להר הבית כדמפרש באלו דברים פסחים דף סז. שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו ושערי נקנור לא נתקדשו בקדושת עזרה כדאמרינן בכיצד צולין שם דף פה: והרי הן כהר הבית ויכול טמא מת ליכנס לשם אבל בעל קרי משתלח חוץ לשני מחנות כזב כדמפרש באלו דברים זב וכל זב לרבות בעל קרי:

31 וטבל - לקרויו:

32 אע"פ - דטבול יום אחר דקרי אינו נכנס להר הבית דכל טבול יום הרי הוא בטומאה עדיין לתרומה ולקדשים ולמקדש:

33 זה - יבא להר הבית ויכניס ידיו לבהונות ויטהר לאכול פסחו לערב:

34 שיבא עשה דפסח שיש בו כרת - דאם לא יכניס ידיו לבהונות לא יטהר לאכול פסחו לערב:

35 וידחה עשה - דוישלחו מן המחנה שאין בו כרת שאין ענוש כרת אלא על ביאת עזרה וזה לא יכנס לעזרה אלא לשערי ניקנור שלא נתקדשו ויכניס ידיו לבהונות ויטהר מצרעתו וישלח פסחו לעזרה לשחוט ולערב יערב שמשו ויטהר מקרויו:

36 ויעמוד יהושפט - אותו היום נטהרו ישראל מטומאה שבידיהם בדברי הימים:

37 למחנה לויה - להר הבית:

38 ואמר עולא - במסכת זבחים דף לב: דאמר עולא ביאה במקצת שמה ביאה ואותיבניה מהא דקתני זה נכנס ומכניס ידו לבהונות ואי אמרת ביאה במקצת שמה ביאה נהי נמי דנכנס להר הבית משום דעשה שאין בו כרת הוא לבהונות היכי מצי מעייל ידיה אידי ואידי עשה שיש בו כרת הוא דקיימא לן במנחות בהקומץ רבה מנחות דף כז: מחוסר כפורים שנכנס למקדש ענוש כרת ואין צריך לומר טבול יום ושאר כל הטמאים ושני עולא שאני מצורע הואיל והותרה לו ביאה במקצת לצרעתו שהרי עדיין מחוסר כפורים הוא ובכרת והותרה לו מן התורה ביאה זו במקצת הותר נמי לקרויו. אלמא הואיל ואישתראי חד איסורא אישתראי נמי אידך דהוה גביה: