רש"י על יבמות מ״ט

1 מתני' כל שאר בשר שהוא בלא יבא - כל קורבה שהיא בלאו ואפי' אין בה כרת כגון אנוסת אביו וכרבי יהודה דהויא בלאו דלא יגלה כנף אביו ומחמת קורבה כגון נושא חלוצתו דהוי בלא יבנה והוי לאו דקורבה בלא כרת:

2 כל שחייבין עליו כרת - אבל נושא חלוצתו לא הוי ממזר:

3 מאשת איש - חייבי מיתות כו':

4 לקיים דברי רבי יהושע - לא היה כתוב במגלה אלא ארישא קאי אמר ר"ש בן עזאי לקיים דברי ר' יהושע כו':

5 דר' יהודה ורבנן - בפרק נושאין על האנוסה לקמן יבמות דף צז.:

6 גמ' וכתיב לא יבא ממזר - וסמיך ליה לא יגלה:

7 ולרבי סימאי - בכתובות דף כט: וקידושין דף סח. מן הכל היה עושה ר"ע ממזרים חוץ מאלמנה לכ"ג שעושה חללין ולא ממזרי'. מדקאמר חוץ מאלמנה אלמא אפי' חייבי לאוין שלא מחמת קורבה מרבה כגון מחזיר גרושתו משנישאת וכגן נתינה לישראל דקיימא בלא תתחתן בם דברים ז׳:ג׳ ומשבעה אומות הוא וכגון עמוני שנשא בת ישראל בניו ממזרים:

8 חייבי עשה - מצרי או אדומי קודם ג' דורות דכתיב דברים כ״ג:ט׳ דור שלישי יבא להם ולא שני ולאו הבא מכלל עשה עשה. והא דר' ישבב נמי בכתובות שם בואו ונצוח על עקיבא בן יוסף שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר:

9 סבר לה כרבנן - דפליגי אדרבי יהודה בנושאין על האנוסה לקמן יבמות דף צז. ואמרי האי לא יגלה כנף אביו בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר דהויא ליה אשת אחי אביו ובכרת והאי דהדר כתבה במשנה תורה משום למסמך ליה לא יבא ממזר ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות:

10 ה"ג ורבי יהושע לכתוב רחמנא לא יגלה - כלומר אי בשומרת יבם של אביו משתעי או באנוסת אביו משתעי לכתוב לא יגלה כנף אביו לחודיה ולאשמעינן דיש ממזר מחייבי כריתות לרבנן או מחייבי לאוין לרבי יהודה וכל שכן מאשת אב דהויא בכרת ומיתה:

11 לא יקח - איש את אשת אביו למה לי למכתב אלא ש"מ מדכתביה הא קמ"ל דלא יבא ממזר עלה קאי דמינה הוא דהוי ממזר משום דחייבי מיתות הוא ואלא יגלה כנף אביו לא קאי. ואי קשיא כנף אביו למאי כתביה אי בשומרת יבם לעבור עליו בשני לאוין ערות אחי אביך לא תגלה ולאו דלא יגלה כנף אביו ואי באנוסת אביו אשמעינן דאסורה:

12 מלא יקח עד לא יגלה - דהיינו אשת אב הכתובה בין לא יקח ללא יגלה:

13 הכל מודים - ואפילו שמעון התימני:

14 בבא על הנדה - אע"ג דקאי בכרת אין הולד ממזר:

15 והבא על הסוטה - אשת איש שזינתה וקיימא לן דאסורה לבעלה בפ"ק לעיל יבמות דף יא: מה אני מקיים אשר הוטמאה דברים כד לרבות סוטה שנסתרה. ואע"ג דחייבי לאוין היא מודה בה רבי עקיבא דפליג אדרבנן במתני' לעיל יבמות מד. במחזיר גרושתו וקאמר דהולד ממזר אע"ג דלאו חייבי לאוין דשאר הוא הכא מודי דאין ולד ממזר וכל שכן לאידך רבי עקיבא בר פלוגתא דשמעון התימני לא הוי ממזר משום דסוט' לאו מחייבי לאוין דשאר היא:

16 נדה דכתיב ותהי נדתה עליו - תהי לשון הויה דקידושין עליו:

17 דהא תפסי בה קידושין - לאשה דאף לאחר שזינתה לא פקעו מינה קידושיה הראשונים:

18 שומרת יבם - לאחד מן השוק בלא חליצה שאין הולד ממזר. ואפילו לרבי עקיבא דפליג אדרבנן במתני' וטעמא משום דקידושין תופסין בה מדאפקיה רחמנא ללאו דידה בלשון הויה דכתיב דברים כה לא תהיה בת הויה היא והכי קאמר לא תהיה אשת המת לא תתקדש אשת המת בקדושין לאיש זר אלמא קדושין תפסי בה:

19 ואביי מספקא ליה - האי לא תהיה לאיש זר:

20 אי כרב - דאמר בפרק האשה רבה לקמן יבמות דף צב: מנין שאין קידושין תופסין ביבמה דכתיב לא תהיה אשת המת לאיש זר לא תהיה בת הויה לזר והולד ממזר:

21 אי כשמואל - דאמר שם בעניותינו בעניות דעתינו צריכה גט דמספקא לן אי להכי הוא דאתא כדקאמר רב או דלמא לאוקמה בלאו אתא וקידושין תפסי בה מדאפיק לאו דידיה בלשון הויה:

22 משנת רבי אליעזר ב"י קב ונקי - קב מדה קטנה כלומר במקומות מועטים הוא נזכר במשנה או בברייתא:

23 ונקי - בכל מקום שנזכר הלכה כמותו:

24 בהמצאו - משמע פעמים שאינו מצוי:

25 אמלא - לאו לשון תוספת אלא משלים ולא יותר:

26 ידענא ביה - במנשה דלא מקבל תירוצא דטעמא דקראי אלא קטיל לי ואי אימא ליה ולא מקבל אישויי' ליה מזיד בהריגתי דעכשיו הוא סבור להורגני בדין מוטב שאברח מפניו:

27 כי מטא - נרגא:

28 להדי פומא - דישעיה:

29 נסרוה לפומיה ונח נפשיה - ומשום הכי איענש לנסורי פומיה משום דקרינהו לישראל עם טמא שפתים מדעתו שלא צוה לו הקב"ה ולא מחמת תוכחה דכתיב ואומר אוי לי כי נדמיתי:

30 נסתכלו באספקלריא שאין מאירה - וכסבורים לראות ולא ראו ומשה נסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראהו בפניו: