רש"י על יבמות ה׳ א:י׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על יבמות ה׳ ע״א:ח׳ רש"י על יבמות ה׳ ע״ב:א׳ »

1 יבמות פתח ↗

לִיגְמַר מִנָּזִיר! אֶלָּא, מִנָּזִיר מַאי טַעְמָא לָא גָּמְרִינַן, דְּאִיכָּא לְמִיפְרַךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ בִּשְׁאֵלָה. הָכִי נָמֵי אִיכָּא לְמִיפְרַךְ שֶׁכֵּן יֶשְׁנוֹ בִּשְׁאֵלָה.

2 יבמות פתח ↗

10 מנזיר - בנזיר עשה ולא תעשה איכא תער לא יעבור על ראשו קדוש יהיה גדל פרע:

11 שכן ישנו בשאלה - לשאול לחכם ויתיר לו הלכך אתי עשה ודחי ליה:

1 דרכי משה (עמיאל) פתח ↗

ועי' ברש"י יבמות ה, א על הא דפרכינן, דליגמר מנזיר, דעשה דוחה ל"ת ועשה שהרי נזיר שנצטרע מותר בתגלחת ופירש הוא ז"ל "בנזיר עשה ול"ת איכא תער לא יעבור על ראשו, קדוש יהיה גדל פרע" וקשה לפי מה שכתבו הראשונים דבנדרים איכא עשה ול"ת, בל יחל - ל"ת וככל היוצא מפיו - עשה, וא"כ, כיון דמקשינן נזירות לנדרים, גם בנזירות איכא העשה, דככל היוצא מפיו יעשה, ולמה הוזקק להעשה דקדוש יהיה, הלא גם מלבד זה יש עשה הנ"ל? ואם כי זאת, כמובן, אינו קשה כ"כ, דרש"י נקיט עשה המפורש בנזירות גופא, משא"כ העשה, דככל היוצא מפיו יעשה דרק מנדרים ילפינן במה מצינו. אך הקושיא הנ"ל תתחזק ביותר על הרמב"ם ז"ל, שכתב בפ"ז מהלכות נזירות ה, טו "וכיצד הוא מותר בתגלחת מצוה: נזיר שנצטרע, ונרפא מצרעתו בתוך ימי הנזירות, ה"ז מגלח כל שערו, שהרי תגלחתו מ"ע, שנאמר במצורע וגלח את כל שערו וכו'. - יבא עשה וידחה את ל"ת; והלא נזיר שגלח בימי נזרו עובר על ל"ת ועשה, שנאמר קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו? וכו' מפני שכבר נטמא הנזיר בצרעת וימי חלוטו אין עולין לו - וכו' - ולא נשאר אלא ל"ת, שהוא תער לא יעבור על ראשו, ולפיכך בא העשה של תגלחת הצרעת ודוחה אותו". ולדידיה בודאי קשה, הא תינח בהעשה דקדוש יהיה, דכשכבר נטמא אזלא לה העשה, אבל עדיין נשאר העשה דככל היוצא מפיו יעשה, ואין עשה דוחה ל"ת ועשה, כיון דהרמב"ם איננו סובר הטעם דישנו בשאלה?

« רש"י על יבמות ה׳ ע״א:ח׳ רש"י על יבמות ה׳ ע״ב:א׳ »