מאירי על יבמות פ״ח

1 ונשוב לביאור הסוגיא והוא שחכמים אמרו אם ירצה לומר מזיד הייתי ומתוך כך פטור אף במקום שנים אע"ג דמהימני דמכל מקום הוא נאמן על עצמו ואם כן רישא דעד אחד בשתיקה לאו משום דעד אחד מהימן אלא משום דשתיקתו כהודאה כדפרישנא ואפילו הדר ומכחיש לאו כל כמיניה שכבר הודה ומכל מקום קשה לפרש שהרי במסכת קדושין פרק שלישי מוכח מינה אביי דעד אחד נאמן ולאו משום הודאה אלא אף באומר איני יודע עד אחד נאמן וכדמוכח התם בעובדא דההוא סמיא ודינאי המלך אלא דסוגיא דהכא סוגיא בעלמא היא ועיקר הדברים כלישנא קמא וטעמא דעד אחד משום דמהימן הוא ואף סוגיא שבכריתות מוכחת כן דקאמר התם אילימא בתרי תרי ולא מכחיש קרא בעי אלא לאו בחד וכי לא מכחיש נאמן אלמא משום דמהימן הוא וסוגיא דבדוכתה עדיפא וכן אמרו שם פשיטא טעמיהו דרבנן משום מגו דקתני אף זה אם רצה יאמר מזיד הייתי ואע"ג דאידחיא לה התם דחיה בעלמא היא ומתוך כך יש מפרשים כאן אילימא משום דמהימן בשלמא ללישנא קמא דהתם ניחא אלא ללישנא בתרא הא בתרי כו' ומכל מקום אכתי עד אחד ללישנא בתרא מנא לן דמהימן:

2 וקאמר אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ספק חלב ספק שומן ואתא חד ואמר בריא לי דשומן הוא דמהימן דבכי הא ודאי ליכא למימר היא גופה מנלן שאם אי אתה אומר כן היאך אדם אוכל אצל חברו או אף בביתו ואם אינו סומך על אי זה מבני ביתו והילכך אף בכל צדדין שבאיסורין כן ואף בעדות אשה לשיטה ראשונה ולשיטה שניה אף בכל צדדין שבאיסורין כן וילפי רבנן מינייהו לעדות אשה משום עגונא ואקשי ליה מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא איתחזק איסורא דאשת איש והאי דקאמר הוה ליה דבר שבערוה חדא ועוד קאמר כלומר חדא דאיתחזק איסורא ועוד הוה ליה דבר שבערוה דאף בלא איתחזק אין אחד נאמן דהא אינו נאמן לומר נתקדשה ומנלן דמדאוריתא עד אחד נאמן כך אתה מפרש לשיטה ראשונה אבל לשיטה שניה אתה מפרש התם לא איתחזק איסורא הא במקום דאיתחזק איסורא אף בשאר איסורין מנלן דעד אחד נאמן עד דליסמוך עלה רבנן בעדות אשה דאיתחזק איסורא דאשת איש ואדרבה הא לא דמיא אלא לחתיכת ודאי חלב דעד אחד לא מהימן לומר שומן היא:

3 ואתא למיפשטה מטבל וקונמות וקאמר דלא דמיא הא לחתיכת ודאי חלב דהתם כל שהוא ודאי חלב אפילו מאה לא מהימני והכא מיהא כי אתו בי תרי מהימני ואית לן למימר דחד נמי מהימן מידי דהוה אטבל והקדשות וקונמות דאיתחזק איסורא ואחד נאמן בהם ר"ל שאם אמר אני יודע שנתקן הטבל או שנשאלו הבעלים על ההקדש והקונם נאמן ודנין ממנה לשאר איסורין ולעדות אשה לשיטה ראשונה ולשיטה שניה דנין ממנה לשאר איסורין וסמכינן עליהו מדרבנן לעדות אשה משום עגונא ואכתי קא מקשי האי טבל היכי דמי אי דידיה האי דמהימן בדאיתחזק איסורא משום דבידו לתקנו הוא ואע"ג דאחר נמי הואיל ובידו לתרום משלו על של חברו בלא צורך דעת בעלים שכך הלכה התורם משלו על של חברו אינו צריך דעת בעלים ונתקנו פירותיו של חברו בתרומתו וטובת הנאה שלו ר"ל שהתורם נותנה לכל כהן שירצה הא אלו היה צריך דעת בעלים לא שמא לא היה אחד נאמן לומר יודע אני שנתקן והקדש נמי אי קדושת דמים הוא משום דבידו לפדותו ואי קדושת הגוף אי דידיה הוא משום דבידו לאיתשולי עליה ואין לומר מי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא דהא שאלה כהפרה ובשלשה הדיוטות סגי והדיוטות ודאי שכיחי כדאיתה בשבת פרק כירה אי נמי כל שאתה בא לומר במה שלא נעשה שהוא כאלו נעשה מתוך שבידו לתקנו יש לחוש דילמא לא מיזדקקי ליה אבל מה שאין ידוע אם נזקקו לו אם לאו והוא מעיד שנזקקו לו נאמן הא דאחר ואמר ידענא ביה דאיתשיל מריה עליה מנלן וקונמות נמי הרי יש מעילה בקונמות כל שאמרן בלשון הקדש או קרבן ר"ל שאם אמר ככר זה עלי הקדש או קרבן ונהנה בו מביא קרבן מעילה אע"פ שלא אסר אלא לעצמו ולפיכך יש לו פדיון והילכך האי דמהימן משום דבידו לפדותו ואפילו לדעת האומר אין מעילה בקונמות להיותה בדין פדיון שהלכה כן ר"ל שאע"פ שמעל זה שנאסרו עליו מכל מקום אין להם פדיון הואיל ולא נאסרו לכל העולם אי דידיה הוא האי דמהימן משום דבידו לאיתשולי הא דאחר ולדעת האומר אין מעילה מנלן דעד אחד נאמן ובאשה דהכא הא איתחזק איסורא ואין בידו לתקן אלא ודאי הא דאשה לאו דאוריתא היא ולשיטה שניה אף שאר איסורין בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן אין אחד נאמן עד שנלמוד מהם לענין אשה אלא באשה סמכו בה אלא שמתוך חומר כו' כמו שפירשנו הא לענין שאר איסורין כל דאיתחזק ואין בידו לתקן אין אחד נאמן ואם כן אתה צריך תלמוד ניקור חלב היאך מאמינין בו עד אחד במקום שאין בידו לתקן כגון שנתבשל שלא במקום בטול ואע"פ שבזו יש מתרצים בה הואיל ומילתא דעבידא לאיגלויי היא אי נמי משום דהאי חתיכת בשר מיהא בחזקת היתר עומדת והוה ליה כשתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן ולא ידעינן הי מינייהו דאי אתי חד ואמר זו של שומן נאמן שאם לא כן אין לך לוקח בשר מן המקולין ביום שיש בו טריפה אלא בעדים מכל מקום עד אחד בשחיטה היאך נאמן דהא איתחזק איסורא דשאין זבוח ואין בידו לתקן ועוד תיפשוט לן מנדה דאיתחזק איסורא ואין בידה לתקן דהא בימים תלה רחמנא ונאמנת ומתוך כך נראה ברור כמו שכתבנו שסוגיא זו ללישנא בתרא דכריתות איתמרא אבל ללישנא קמא כל עד אחד שלא בהכחשה נאמן בכל איסורין ומשום דרחמנא הימניה כל היכא דליכא מכחיש ואפילו בדאיתחזק איסורא ואין בידו לתקן כמתניתין דאכלת חלב וזהו עיקר הדברים אע"פ שהרבה מפרשים נתבלבלו בה ועד אחד מתוך הכתב באיסורין נשאל בו גאון והשיב שנאמן וכן הדברים נראין:

4 כבר ביארנו במשנה שזו שאמרו באשה שהלך בעלה ואמרו לה שמת ונשאת ואחר כך בא בעלה שתצא מזה ומזה לא סוף דבר בנשאת בעד אחד אלא אף בנשאת בעדים שהיה לנו לדונה כאנוסה תצא אף מראשון ואם כן מה שאמר רב בסוגיא זו שאם נשאת בעדים לא תצא מהיתרה של ראשון וכר' שמעון שאמר במשנתנו בנשאת שלא ברשות בית דין שמותרת לחזור לו אין הלכה כן:

5 נשאת בין בעד אחד בין בשנים ובא עד אחד ואמר שהוא בעלה הראשון ואין אנו מכירין אותו וכן היא אינה מכירתו לא תצא נשאת בשנים ובא בעלה ואמרו שנים אחרים שזהו בעלה וטוענים על עדים הראשונים שהעידו במיתתו שלא היו מכירים אותו מצד שיצא בלא חתימת זקן או בכל צד ששנים אומרים מת ונשאת ושנים אומרים לא מת תצא דהא תרי ותרי נינהו והיא ובועלה באשם תלוי ואפילו נשאת לאחד מעידיה תצא שאע"פ שהבועל מיהא פטור שהרי בריא לו שמת מכל מקום היא גופה באשם תלוי ומכל מקום אם נשאת לאחד מעידיה ואף היא אומרת בריא לי שמת אין כאן אשם כלל ולא תצא ולא סוף דבר בנשאת ואחר כך באו עדים אלא אף בבאו עדים שלא מת ואחר כך נשאת ואפילו היה עד זה שנשאה כהן ואע"פ שאמרו בכהן שנשא ספק זונה או הפסולה לו שאם לא רצה לפרוש חובטין אותו ומפרישין אותו על כרחו ופירשנוה בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת ונשאת לאחד מעידיה ואף היא אמרה ברי לי ואעפ"כ אמרו שמפרישין אותו לא נאמר אלא בעידי הזמה שנתברר שלא מת:

6 זו שכתבנו בנשאת לאחד מעידיה יש שואלין היאך היא נשאת לאחד מעידיה והרי יש לחוש שמא עיניו נתן בה וכמו שאמרו מת הרגתיו לא ישא את אשתו ופירשנו בשנשאת לאחר על פיו ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לו כמו שביארנו בפרק כיצד ויש מפרשים בשעבר וכנס דהא אסיקנא כנס אינו מוציא או שמא איפשר שלא נאמר כן אלא בעד אחד אבל כל שהעידו שנים אין שנים מצויין לחטוא בשביל אחד ומותרת לינשא לאחד מהן:

7 הותרה לינשא על פי עד אחד ולא נשאת ואחר כך בא עד אחד והעיד שלא מת יש אומרים שלא תנשא לכתחלה ולא מן הדין שהרי כל שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים והוה ליה זה שאומר לא מת אחד במקום שנים אלא משום לזות שפתים הא אם נשאת אע"פ שלא נשאת לאחד מעידיה לא תצא ויש אומרים שמאחר שהותרה הרי היא כנשאת דקלא אית לה ותנשא לכתחלה וכן היא שנויה להדיא בפרק האשה שלום קי"ז ב' ולא חששו ללזות שפתים אלא שאנו פירשנוה שם בדרך זה ומעתה אין צריך לומר שכל שנשאת בעד אחד ואחר כך בא עד אחד ואמר שבעלה קיים שלא תצא שהרי כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים ואף זו הואיל וסמכו להאמין בה עד אחד הרי הוא כשנים וזה האחר אחד במקום שנים ואפילו היא שותקת לא תצא ואין צריך לומר במכחשת ומכל מקום אם באו שנים ואמרו שבעלה קיים או שזהו בעלה אפילו היא מכחשת תצא ואפילו במקום שנים אלא אם כן נשאת לאחד מעידיה ושתאמר אף היא ברי לי:

8 בא עד אחד כשר והעיד שמת בעלה והתירוה לינשא או שנשאת ואחר כך באו אפילו מאה נשים לומר לא מת הרי הן כעד אחד ולא תצא אלא שאם באו כאחת לא תנשא אבל אם באה תחלה אשה אחת ונשאת על פיה ואחר כך באו שתי נשים או יותר ואמרו לא מת הולכין אחר רוב דעות ותצא שעשו שתי נשים באשה אחת כשני אנשים באיש אחד שתצא ואפילו נשאת לעד שלה ושאמרה בריא לי וזה שאמרו אבל שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא דמי פירושו שאם באו בבת אחת לא תנשא לכתחלה וכמו שכתבנו ויש מפרשים שהעיד הכשר תחלה ועדות הנשים הבאה אחריו נעשית כעד אחד הבא להכחיש את הראשון שאינו כלום שהרי הוא נידון כאחד במקום שנים כמו שכתבנו ולפירושין אלו אין לשון זה אלא כפל מה שנאמר וגדולי המחברים פירשו בה שנעשו כשתי כתי עדים המכחישות זו את זו ותצא מהיתרה הראשון אלא אם כן נשאת לעד שלה ותאמר בריא לי והדברים מתישבים יפה לפירושם להיות דבר זה דבר מחודש ורישא בשבאו שתי נשים אחר עדות העד וזו בשבאו כאחת וכן להיות דבר זה פירוש מה שאמר שמואל אבל מכחישתו לא תצא כלומר באיש אחד ושתי נשים ושהיא מכחשת ואומרת בריא לי ונשאת לאחד מעידיה לא תצא ולשאר פירושין אתה צריך לפרש שאם נשאת על פי אשה ובאו הרבה נשים אחר כן ואמרו לא מת שתצא דוקא בשאינה מכחשת אבל אם מכחשת לא תצא דאיהי לגבי נפשה כבתרי שאם לא כן במה יתקיים מה שאמר שמואל אבל מכחישתו לא תצא ולדברי הכל למדת שכל שנשאת על אי זה צד שנשאת אין מוציאין אותה משום קול בעלמא דלקלא לא חיישינן וכן למדת בסוגיא זו שאע"פ שר' נחמיה חולק עם עולא והלכה כעולא מכל מקום אנו פוסקים גם כן זו של ר' נחמיה בפסולי עדות או שמא ר' נחמיה לא חלק עם עולא כלל אלא עולא קאמר הרי כאן שנים שלא להיות עד אחד המכחישו כלום ור' נחמיה קאמר שאם באו שנים להכחישו נאמנין ואף עולא מודה בה ואם נשאת על פי אשה ואחר כך בא עד אחד והעיד שלא מת כתבו גאוני ספרד שתצא דמדקאמרינן שתי נשים באיש אחד כפלגא ופלגא מכלל דאיש אחד באשה לאו כפלגא ופלגא אלא שאם נצטרף עמה אפילו עבד אפילו שפחה לא תצא ואף היא עצמה מצטרפת וכן כתבו שקרוב או פסול לענין זה כאשה הוא ממה שאמרו כל היכא דאתא חד כשר כו' דוקא כשר הא קרוב או פסול כאשה דמי והוא הדין לדעתנו לכל זו שהעיד מפי הגוי לפי תומו או עד מפי עד:

9 כבר ביארנו במשנתנו במה שהצרכנוה גט משני שלא מן הדין אלא שמא יאמרו גירש זה ונשא זה ונמצאת אשת איש יוצאה בלא גט שמא תאמר אם כן היאך אמרו במשנה שלמטה באמרו לה מת בעלה ונתקדשה ואחר כך בא בעלה שמותרת לחזור לבעלה בלא גט והלא יש לך לחוש גם כן שמא יאמרו גירש זה וקדש זה ונמצאת ארוסה יוצאה בלא גט ואי אפשר לפרשה בגט של שניהם שהרי אם תצריכנה גט משני לכשנתן לה נמצא הלה מחזיר גרושתו משנתארסה ואסור כמו שנתבאר וכן ששנו בה אע"פ שנתן לה האחרון גט לא פסלה מן הכהונה ומדקאמר אע"פ שנתן לה משמע שאין בה צורך לגט ועוד דהא קאמר לא פסלה לכהונה ואם גט של צורך הוא ודאי פסלה ואי משום דסיפא אמרי קדושי טעות הן אף ברישא יש לך לומר דאמרי נישואי טעות הן ולא תצריכנה גט ואי משום דרישא קנסוה רבנן סיפא נמי הואיל ונתקדשה ליקנסוה מכל מקום רישא דעבדא איסורא ר"ל שנבעלה או שמכל מקום נכנסה לחפה ונמסרה לביאה של זנות קנסוה רבנן ר"ל למיגזר בה משום חששא דשמא יאמרו גירש זה וכו' ושלא לתלות להקל ביאמרו נשואי טעות הן כו' סיפא דלא עבדא איסורא לא קנסוה משום חשש דגירש זה ותלו לקולא דיאמרו קדושי טעות הן ולמדת שטעם שמא גירש זה במקומו עומד וכל שאין לחוש לכך כגון אשת אח וכגון שאמרו לו מת אחיו ויבם את אשתו ואחר כך בא אחיו לא צריכא גט משני כמו שיתבאר ואין גורסין אלא וכו' ומכל מקום גדולי הפוסקים גורסין אלא רישא קנסוה רבנן כלומר ואף ברישא כשהצריכוה גט משני לא מטעם חשש גירש זה כו' אלא משום קנס לבד וכדי לברר איסורו של ראשון שלא יחזירנה קידם גיטו של שני אלא שתדמה עליו כאשת איש וכן יראה מתלמוד המערב ומכל מקום אף הם מודים שכל שהיא לשני באיסור ערוה אי אפשר להצריכה גט ונמצא שלענין פסק אין בין זו לזו כלום: