מאירי על יבמות ד׳

1 יבמה שנפלה לפני מוכה שחין או אחד משאר אותם שכופין להוציא אין חוסמין אותה ר"ל שאם תבעתו בבית דין לכוף אותו שיחלוץ הואיל ואם כנסה כופין אותו להוציא אין סותמין טענתה לומר שתתייבם כדי לקים מצות יבום אחר שהוא רוצה ליבם על כל פנים ואחר כך נכופהו לגרש אלא מעכשיו כופין אותו לחלוץ ונותן לה כתובתה אבל כל שדינה להתיבם ואינה רוצה דנין אותה במורדת ואף זו כופין את היבם לחלוץ אלא שתצא בלא כתובה על הדרכים שהזכרנו בכתובות פרק אף על פי ס"ד א' ויש מפרשים בזו דמוכה שחין דקאמר לאו דוקא מוכה שחין וחביריו מאותם שכופין אותם להוציא אלא כל שאינו הגון במשמע ואין נראה כן שכיוצא בזה אין כופין אותו לחלוץ אלא שמבקשים ממנו או מטעין אותו שיחלוץ כגון חלוץ לה ובכך אתה כונסה שחליצתו פסולה ופוסלת ואחר שנפסלה לו כופין אותו לחלוץ חליצה מעולה או שאומרין לו שיחלוץ ותתן לו מאתים זוז ולא תתן ותהא חליצתו כשרה כמו שנבאר בפרק מצות חליצה ק"ו א' אבל שנכופהו לחלוץ לא ומכל מקום איפשר שהם מפרשים אין חוסמין אותה שלא נכופה ליבם וכן שאין דנין אותה במורדת על שאינה רוצה ליבם וזה אמת שכל שניכר לבית דין שאינו הגון לה אע"פ שאין כופין אותו לחלוץ מכל מקום אין כופין אותה ליבם ואין דנין אותה במורדת אלא מבקשין ממנו או מטעין אותו ואם אינו מועיל מניחין אותם על עמדם ואין כופין לא זה ולא זה וזהו אצלי ברור ובלא שום פקפוק:

2 ארבע מיתות נמסרו לבית דין סקילה שריפה הרג וחנק ומכשף ושוכב עם בהמה ובעל אוב או ידעוני שלשתם בכלל הנסקלים הם וכלם עם מחוייבי שאר מיתות בית דין כבר ביארנו ענינם במסכת סנהדרין:

3 אע"פ שביאה דרך אישות אוסרת את האשה לקרוביו כגון אשת אב ואשת הבן ודומיהן מכל מקום ביאה שלא מדרך אישות אינה אוסרת מכאן אמרו נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ואין דנין אותה באשת אב וכן נושא אדם אנוסת בנו ומפותת בנו ואין בהם משום כלתו וכן אע"פ שאישות אוסרת את האיש בקרובותיה כגון אמה ואם אמה ואם אביה ובתה ובת בתה ובת בנה אם בא עליה דרך זנות לא נאסרו קרובותיה עליו אלא שיש בזו איסור חכמים כל זמן שהזונה קיימת מפני שבאה לבקר קרובותיה ומתיחד עמה ובא לידי עבירה והרי עכשו היא ערוה עליו ואפילו נטען על האשה לא ישא אחת מקרובותיה כמו שיתבאר בסוף פרק שני אלא שאם כנס לא יוציא:

4 אשת אחי האב הרי היא בכלל העריות ובאותן שבכרת ר"ל שאינה במיתת בית דין וכבר ידעת שחייבי כריתות אם התרו בהן למלקות לוקין בא על שומרת יבם של אביו בחיי אביו עובר על שלשה לאוין אחת משום אשת אחי האב דכתיב ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו לא תקרב דודתך היא ואחת משום לא יגלה כנף אביו שפירושו כנף הראוי לאביו ר"ל שומרת יבם של אביו ואין הלכה כר' יהודה שהיה מעמידו לאנוסת אביו ומפרש כנף שראה אביו לא יגלה אלא בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר ועובר עוד משום יבמה לשוק ר"ל לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר ואם מת האב ואין עוד אח ליבם אין כאן לאו של יבמה לשוק אלא השנים האחרים:

5 הכלאים לא סוף דבר שלבישתן אסורה אלא אף כל העלאה והוא כל צד שהגוף נוגע ומתחמם בו או נהנה בו בהגנה מן החמה או מן הגשמים בנגיעה הא כל שלא בנגיעה מותר אע"פ שמגין הרי אמרו ירושלמי כלאים פ"ט ה"ו אהל של כלאים מותר לישב תחתיו ומה שאסרו במסכת יום טוב י"ד ב' וילון בכלאים הוא מפני שהשמש נכרך בה וזהו שלא אסרוה אלא ברכה כמו שביארנו שם ואף בהעלאה כל שאינו בכונת הנאה כגון תופרי כסות שמניחין אותו על יריכותיהן או אפילו דרך לבישה כגון מוכרי כסות אף בלבישה מותר כדי שיקפצו עליהם גוים ויקחו ואפילו בימות הגשמים שיש בהם הנאת חמום הואיל ואינו מתכוין לחמום אלא שהצנועים מושכין ידיהם ותופרין על גבי קרקע ומוכרין אותם בהפשלה לאחוריהם ומכל מקום כל שמתכוין בהם לחמום או להנאה כגון להגין בחמה מפני החמה או בגשמים מפני הגשמים אסור:

6 מטפחות הידים ומטפחות הספרים ר"ל ספרי תורה ושאר הספרים וכן מטפחות הספג אסורים משום כלאים ואע"פ שבמשנת כלאים פ"ט מ"ג הותרו בסתם משנה ור' אליעזר הוא שאסר כבר נתגלה בברייתא תוספתא פ"ה ה"י שר' מאיר הוא ששנאה כן אבל ר' יהודה שנאה בהפך ומטפחות הספר ר"ל המגלח אסורה בכלאים לדברי הכל:

7 איסור כלאי בגדים אינו אלא בצמר ופשתים וכדכתיב צמר ופשתים יחדו הא שאר מינים זה בזה או עם הצמר או הפשתים מותרין מן התורה אף בלבישה אלא שחכמים גזרו על הכלך והוא כעין צמר שגדל על האבנים שבים המלח שיהא אסור עם הפשתן:

8 כל הבגדים האמורים בתורה סתם אינם אלא צמר ופשתים אם כן מה שחייבה תורה ציצית על כנפי בגדיהם אין חיוב ציצית אלא בבגד צמר או פשתים הא שאר מינין כגון בגדי משי וארגמן ושאר מיני בגדים פטורים מן הציצית מן התורה אלא שחייבים מדברי סופרים ואין הלכה כדברי רבא שאמר הכנף מין כנף כלומר כל בגד במינו וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך כלומר אפילו צמר בפשתים וכל שכן בשאר המינין עד שתירץ צמר ופשתים פוטרים בין במינן בין שלא במינן וכן זה בזה שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין ועליהם נאמר הכנף מין כנף ור"ל בלבן שבתכלת אין ספק שהצמר פוטר את כלן שאין תכלת אלא בצמר שמכל מקום משמען של דברים שכל מיני בגדים חייבין מן התורה בציצית אלא הלכה כתנא דבי ר' ישמעאל ואין חיוב תורה בציצית אלא בטלית של צמר או פשתן הא מדרבנן חייבין ופטור כל אחד במינו הא שלא במינו לא אלא אם כן בצמר או בפשתים הא צמר ופשתים פוטרין בכלן:

9 אע"פ שנאסרו הכלאים דבר תורה בצמר ופשתים הציצית מיהא מותר בכלאים שנאמר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך כלומר אבל אתה עושה גדילים מזה לזה ר"ל של צמר בטלית של פשתים או של פשתים בטלית של צמר שהרי אמרה תורה ליתן תכלת ותכלת עמרא הוא דמדשש כיתנא תכלת עמרא ואמרה תורה עשה תכלת בטלית של פשתן ואם כן הוא הדין לחוטי לבן של צמר בפשתן ושל פשתן בצמר:

10 אע"פ שהלכה כר' ישמעאל כמו שביארנו מכל מקום הלכה גם כן כריש לקיש שאמר לק' כ' ב' כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבא עשה וידחה את לא תעשה והילכך היתר כלאים בציצית הוא בכל מקום מצד התכלת ר"ל להיות הצמר פוטר בשל פשתים שהרי אין תכלת אלא בצמר והתורה אמרה ליתן תכלת אף בטלית של פשתן אבל חוטי לבן של צמר בטלית של פשתן או של פשתן בטלית של צמר לא הותר בכל מקום אלא אם כן במקום שאין לו ממינו ושמא תאמר והיאך איפשר שלא יהא לו ממינו והרי איפשר לו להוציא חוטין מן הבגד עצמו ויטיל בכנף אין זה כלום שכל שאין לו אלא אם כן בקריעת כנף ובהפסד טלית הרי זה כמי שאין לו ויפטר של צמר בפשתים ושל פשתים בצמר ודבר זה דוקא מן התורה אבל חכמים גזרו שאף במקום שאין לו ציצית ממין הכנף לא יטיל אלא ממינו מגזירת קלא אילן שיהא כלאים שלא במקום מצוה ואין פוטרין עכשו טלית של צמר אלא בשל צמר ולא של פשתים אלא בשל פשתים ואפילו במקום תכלת אין מטילין תכלת בשל פשתן מדברי סופרים גזירה משום קלא אילן וכן גזירה משום כסות לילה כמו שהתבאר שם ואם מפני שעקר מצות ציצית בתכלת סמכו בה על מה שאמרו התכלת אינו מעכב את הלבן:

11 מדברינו למדת שאין דורשין הכנף מין כנף כלל אלא אף בשאינו מין כנף על הדרך שביארנו ומכל מקום אתה מעמידו לענין צבע שיהא הציצית מצבע הטלית אם ירוק ירוק אם אדום אדום אם לבן לבן שהרי כל הצבעים פוטרין במצות לבן חוץ מן התכלת והילכך אם היה הטלית תכלת אין מטילין למצות לבן שבה תכלת ולא שחור שדומה לתכלת אלא אחד משאר צבעונין שהרי כל הצבעים כשרים בה הא כל טלית שאינו מצבע תכלת מטיל בו ציצית שמצבע הטלית והוא שאמרו במנחות מ"א ב' טלית שכולה תכלת כל מיני צבעונין פוטרין בה חוץ מקלא אילן ואמרו שם טלית אין פוטר בה אלא מינה ר"ל טלית שאינה תכלת אין פוטר בה בצבע אלא מינה כלומר אם אדום אדומים ואם ירוקה ירוקים ואע"פ שאמרו במנחות ל"ח ב' מידי ציבעא גרים לא למעט שלא להצריך צבע הציצית מצבע הטלית אלא למה שהיה מצריך שם בטלית תכלת להקדים תכלת תחלה מצד הצבע שהוא ממין הטלית והוא אומר שמצוה להקדים לבן לתכלת אע"פ שהתכלת מצבעה שהתכלת ראוי לבא על הציצית ר"ל שיהא התכלת אחרון וכן כתבוה גדולי המפרשים:

12 וכן למדת מדברינו שטלית של פשתן חייב בציצית וכדברי בית הלל האמורים בשמועת סדין בציצית מנחות מ' א' וכבר ביארנוה בשני של שבת כ"ה ב':