מאירי על יבמות ע״ב

1 משוך הוא שאחר שנימול גדל בשר ערלתו ונמשך עד שכסתה העטרה אלא שאינה נדבקת בה ומותר לאכול בתרומה שאפילו מדברי סופרים לא גזרו בה אע"פ שנראה כערל אלא שמכל מקום מדברי סופרים צריך שימול כדי שלא יראה כערל הא לתרומה אוכל בהדיא אף מדברי סופרים ומה שאמר רב הונא מדבריהם גזרו ר"ל שלא לאכול בתרומה אין הלכה כמותו דהא איתותב ליה מברייתא דקאמר בהדיא דמשוך אוכל ולא מפליג ביה דלא למיכל מדברי סופרים ולשיטה זו גירסת הספרים מיתיבי טומטום כו' עד תיובתא דרב הונא תיובתא ומכל מקום יש גורסין תניא דמסייע ליה ואוכל דקאמר בברייתא דוקא דבר תורה ולשיטה זו משוך אינו אוכל בתרומה מדברי סופרים וכן עיקר:

2 טומטום אינו אוכל בתרומה וכל שכן בקדשים מספק ערל אלא שאינו מעכב לאב ואדון בקרבן הפסח כמו שביארנו למעלה ונשיו ועבדיו אוכלין אנדרוגינוס מל ואוכל בתרומה אבל לא בקדשים ר"ל בקדשי קדשים הא בקדשים קלים הנאכלין לכל אדם אוכל והנולד כשהוא מהול אינו אוכל בתרומה שהרי צריך להטיף ממנו דם ברית מספק ערלה כבושה וכמו שכתבנו למעלה שמעכב מספק וברייתא זו דקאמרה אוכל דלא כהלכתא היא וכדעת האומר אין צריך להטיף כו' וגדולי המחברים שפסקו בו שאוכל תמהני עליהם:

3 זה שכתבנו בטומטום שמאכיל את נשיו פירושו באמו ובאם אמו שמאכילן מתורת זרע וכן באנדרוגינוס אבל אשתו ממש לא שאע"פ שאמרו שטומטום שקידש את האשה או שנתקדש על ידי איש חוששין לקדושיו לא נאמר כן אלא לחומרא לאיסור קרובות ולהצריך גט מספק וכן הדין באנדרוגינוס אבל לקולא להאכיל לתרומה לא ויש פוסקים מסוגיא זו שאם ביציו מבחוץ אע"פ שלא נקרע וגידו עדיין אטום קדושיו קדושין גמורים ואשתו אוכלת בתרומה על ידו וממה שקראו בסוגיא זו טומטום שביציו מבחוץ ערל ודאי פירשו רבים שחייב לקרעו כדי למולו ויש חולקים:

4 לעולם אין מלין אלא ביום בין מילה בזמנה בין מילה שלא בזמנה כגון משמיני ואילך שלא תאמר אין הענין ביום אלא שתעבור עליו ליל שמיני קודם מילה הא משהגיע לשמיני אפילו בלילה אלא לעולם אין מלין אלא ביום אפילו הטפת דם ברית למי שנולד מהול או גוי שנתגייר כשהוא מהול אינה אלא ביום וכן מי שיש לו שתי ערלות וכבר מל את האחת ביום אינו מל את השניה בלילה ויש מפרשים שתי ערלות שתי עורות של ערלה זה על גב זה ואינו נראה ממה שאמרו במסכת שבת קל"ה ב' שהקטן שיש לו שתי ערלות אין מילתו דוחה שבת הואיל ולא נודע אי זו עיקר ואם שתי עורות הא הוה ליה כציצין המעכבין שדוחין את השבת אלא פירושו בשתי ערלות ממש ואף המשוך אין מילתו אלא ביום דכל דתקון כעין דאוריתא תקון וכן הנותר בין בזמנו בין שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום:

5 כהן ערל שהזה על טמא מת הזאתו כשרה שאין הערל טמא ואם מפני שהוא פסול לתרומה הרי אף טבול יום פסול לתרומה עד שיעריב שמשו וכשר בהזאה ובכל מעשה פרה ואע"פ שיש לדון מה לטבול יום שכן מותר במעשר שני תאמר בערל שאסור במעשר שני כמו שיתבאר מכל מקום לא נאמר בו איסור למעשר אלא לאכילה אבל לנגיעה מותר אף בתרומה והזאה נגיעה היא והרי טבול יום פסול לתרומה אף בנגיעה דהא כתיב בכלים במים יובא וטמא עד הערב וכלי ודאי לנגיעה הוא ומשום דטבול יום שני ועושה שלישי בתרומה וכשר בפרה ואם כן ערל שמותר בנגיעת תרומה כל שכן שמותר בפרה ויש שואלין ולימא ליה מחוסר כפורים יוכיח שמותר בנגיעת תרומה ואסור בפרה כמו שיתבאר תירצו שאף זה יש בו לתרץ מה טבול יום שאסור בנגיעת תרומה וקדשים מותר בפרה ערל שמותר בנגיעת קדשים אינו דין שמותר בפרה ואין לומר עוד מחוסר כפורים יוכיח שהרי מחוסר כפורים אסור בנגיעת קדשים אבל טומטום ואנדרוגינוס פסולים להזאה ולקדוש מפני שהם ספק אשה ואשה פסולה בהזאה וכן קטן שאין בו דעת פסול להזאה ואם יש בו דעת כשר וקדוש מי חטאת הכל כשרים בו חוץ מחרש שוטה וקטן ואפילו אשה וכן הדין באסיפת האפר והמלוא והקדוש אין הכרח להיות הכל באחד אלא אף זו באחד וזו באחר ואפילו זו בשנים וזו באחד הכל כשר:

6 ערל וטמא פטורים מן הראייה כמו שביארנוה במקומה במסכת חגיגה ד' ב' אלא שלענין ביאור צריך שתדע במה שאמרו כאן לא לישתמיט תנא דליתני הערל והטמא פירושו דניליף ערל מטמא והיינו דאקשי ליה ממה שאמרו הערל והטמא פטורים מן הראיה דהא ודאי משום דילפינן ערל מטמא הוא דהא בערל לא חזינן בקרא דליפטר אלא בטמא דכתיב ובאת שמה והבאתם שמה כל שישנו בביאה ישנו בהבאה וטמא אינו בביאה וילפינן ערל מטמא והיינו דלא אקשי ליה ממתניתין דקתני הערל וכל הטמאים דבההיא לא ילפינן ערל מטמא אלא כל חד וחד דרשא באפי נפשה היא ומאי דקא משני בה התם משום דמאיס כלומר ואפילו רבנן מודו בה פירושה איפשר דרבנן מודו בה ומשום דמאיס וזו אחת מן הסוגיות המתחלפות בתלמוד שהרי בראשון של חגיגה העמידוה כר' עקיבא והרבה לנו כיוצא בה בתלמוד: