1ומה שאמר בין עומד בין יושב בין מוטה פירושו שאף לכתחלה נעשית מיושב והראיה שהרי אמרו בסמוך הא מאן דחליץ צריך למידחסיה לכרעיה וצריך פירושו לכתחלה והקשו לו מזו דקאמר בין עומד בין יושב בין מוטה כלומר ויושב מיהא אין לנעוץ עד שתירץ לו לעולם דדחיס ליה ואם כן חליצתה כשרה דקאמר משום שארא נקטה אבל לענין ישיבה אפילו לכתחילה דהא תלמוד אף בחליצת גדול ואף בעומד קתני חליצתה כשרה וכן קצת מפרשים מביאים ראיה ממה שאמרו בתלמוד מועד קטן כ' ב' דמעומד מנא לן דכתיב ויקם איוב גו' אלא מעתה ועמד ואמר הכי נמי והתניא בין עומד בין יושב כו' וזו מיהא אינה ראיה דקריעה מעומד ענינה דאפילו בדיעבד לא מהניא אלא מעומד וכדאמרינן התם אידכר דמיושב קרע והדר קרע מעומד ואקשי ליה מיהא דבדיעבד מיהא כשר אלא שזו שכתבנו תחלה ראיה להכשיר אף לכתחלה ומכל מקום בסיפרי אמרו ועמד ואמר מלמד שאין אומר דבריו אלא בעמידה ויראה שקריאת הפסוקים צריך שיהא בעמידה אבל החליצה הואיל ועל כל פנים היא יושבת אף הוא יושב לכתחלה וכן כתבוה גדולי המחברים אלא שאף הם כתבו שהרקיקה אף היא בעמידה ואם כן קושיא שבמועד קטן דעת המקשה היה דבין עומד בין יושב דקאמר על כל כלל החליצה יהא אומר כן וסוגיא בעלמא היא ויש מצריכין עמידה אף לאשה בשעת חליצה והבל הוא ומה שפירשו גדולי הרבנים במה שאמר בתי עמודי דכתיב ועמדו האנשים דאלמא דין הוא בחליצה דרך פירוש אמרוה שהרי לענין יבום נאמרה אלא שלא אמר לה עמודי אלא שתעמוד עמו ויתקים זיווגה אבל לענין חליצה ולענין פסק הואיל ובהדיוטות סאגי אף בעמידה אינה כדין:2וכן מה שאמרו שהחולצת מן הסומא חליצתה כשרה הלכה היא דאע"ג דכתיב וירקה בפניו כל שהוא לשם בפניו הוא והראיה שהרי אמרו ברוק היוצא מפיה שצריך שיהא נראה לדיינין ודקדקוה מדכתיב לעיני הזקנים ובפניו דיבם לא משמע להו הכי ומכל מקום לכתחלה לא יחלוץ במקום שיש אח שלא נסתמא הא במקום שאין שם אחר חולצת ממנו ובדיעבד חליצתה כשרה אף במקום אח:3זהו ענין הבריתא לענין פסק ולענין ביאור מיהא התחילו לדקדק בה ממה שראו בבריתא זו מקצת דברים שבה נאמרים לדעת ר' מאיר וקצתם לדעת רבנן והוא שהקשו קב הקטע מני ר' מאיר דחשיב ליה מנעל לענין שבת עד שמתירו לצאת בו בשבת שאלו לרבנן אינו מנעל ואינו יוצא בו בשבת וכן לענין חליצה לא הוי מנעל והדר תני באנפיליא של בגד חליצתה פסולה אתאן לרבנן דאלו לר' מאיר אף זו כשרה ותירץ אביי דרישא נמי רבנן ובמחופה עור והוא הדין לסיב ושעם במחופין עור ולרבא כלה ר' מאיר היא וסיפא משום דלא מגין ולר' מאיר אין מדקדקין בעור ודרשא דואנעלך תחש לא סבירא ליה אלא כל שהוא מגין מנעל הוא ואנפיליא של בגד אינה מגינה ולרבנן כל שאינו עור אינו נעל ואינו חליצה אלא שלשיטה שניה כל שאינו עור ומגין חליצתה פסולה:4זהו ביאורה של שמועה ומה שצריך ממנה לענין שבת ויום הכפורים כבר ביארנוהו במקומו בששי של שבת ובאחרון של יומא:5היבם צריך שינעוץ רגלו על הקרקע עד שיראה שהחליצה באה מכחה ומכל מקום דיו בנעיצה מועטת ואין צריך נעיצה בכל כחו שאלו כן לא התירו להיותו עומד בין יושב בין מוטה שהמוטה אינו יכול לנעוץ כל כך אלא שלא בא אלא לומר שאינו צריך נעיצה כל כך ומכל מקום אם לא נעץ צלל חליצתו כשרה וכמו שכתבנו ומכל מקום גאוני ספרד דקדקו בה בהפך מה שכתבנו למעלה לומר שלא נאמר בין יושב בין מוטה חליצתו כשרה אלא בדיעבד ומינה שאם לא נעץ הרגל חליצתו פסולה מדאקשי ליה מינה ומכל מקום עיקר הדברים כמו שכתבנו למעלה:6מי שרגליו הפוכות עד שדורס בגב הרגל אינו חולץ שאין זה מעל רגלו שהרי אינו חולץ מעל גב הרגל ואם כן מה שהתרנו בסמיכות הרגלים לא לאותו שהוא מביאן אלא לאחר שרגלו ישרה וללמדנו שאף הם קרויות מנעל אבל הן עצמן אינן חולצין שהרי כל שהולך על ידיו וגורר את רגליו על הארץ מהלך הוא בגב הרגל והוא הדין שאם הוא עצמו כשהוא עומד או יושב היתה עמידתו או ישיבתו ברגל ישרה שאף הוא חולץ בהן ולפי מה שכתבנו למדת שאם חלץ חליצתו פסולה אחר שבאנו עליה מטעם מעל רגלו ומכל מקום יש באין בה מטעם שאינו יכול לנעוץ עקבו ולדעת זה לשיטתנו בדיעבד מיהא חליצתו כשרה וגדולי המחברים כתבוה מטעם נעיצת העקב ואעפ"כ כתבו שאף בדיעבד חליצתו פסולה וכדעת גאוני ספרד שכתבנו ומטעם זה כתבו שהמהלך על ראשי אצבעותיו אינו חולץ שהרי אינו יכול לנעוץ עקבו אלא שבזו מיהא הרגישו בהם גדולי המגיהים וכתבו שלא שמעו מעולם שתהא הדריסה מעכבת החליצה ונראה שלדעתם לא באו בה אלא מטעם מעל רגלו על הדרך שכתבנו וכן עיקר:7כבר ביארנו שהשוק נקרא מעל הרגל ומן הארכובה ולמעלה נקרא מעל דמעל הואיל ופרקים חלוקים הם ולא סוף דבר מפני שמפרק הסובך הנקרא איסתוירא ובלשון לעז קלוילא עד כף הרגל הדורס על הארץ אין שם עוד פרק ושאלו כן היה אותו פרק מעל והשוק מעל דמעל אלא אפילו היה שם פרק כל שהוא עומד למול עובי הרגל כרגל הוא חשוב והילכך כל מארעא עד איסתוירא רגל הוא והוה ליה שוק מעל רגלו כמו שהתבאר:8חלצה בסנדל שאינו שלו בדיעבד מיהא חליצתו כשרה אבל אם חלץ אדם קטן בנעל גדול עד שאינו יכול להלך בו או גדול במנעל קטן שאינו חופה את רוב רגלו או במנעל וסנדל שאין להם עקב חליצתו פסולה וכן אם חלצה מעל רגל שמאלו ואפילו היתה רגל ימינו חתוכה אבל אם חלצה מנעל שמאלי מעל רגלו הימנית חליצתו כשרה:9סנדל שפרחה בו צרעת הן שהוא מוסגר הן שהוא מוחלט לא תחלוץ בה לכתחלה במוסגר שמא יבאו לטעות לחלוץ במוחלט שעומד לשריפה וכל שכן במוחלט עצמו ומכל מקום אם חלצה חליצתה כשרה אף במוחלט ואע"פ שעומד לשריפה והיה לנו לומר כתותי מיכתת שיעורה שאני התם דרחמנא אחשביה דכתיב ושרף את הבגד אפילו בשעת שריפה קראו בגד ואע"פ שאין למדין חליצה מטומאה הא לאו מילף הוא אלא גלויי מילתא בעלמא:10סנדל של ע"ז והוא שנותנין סנדל ברגליה כשמסיעין אותה ממקום למקום אין חולצין בה לכתחלה משום דכל מידי דע"ז למצוה מאיס או שנראית כנהנית מע"ז שהרי ניתרת לינשא בכך אבל אם חלצה חליצתה כשרה שהרי עשויה היא להלוך אחר שמוליכין אותה במנעל זה ואי משום דלשריפה קיימא בדגוי עסיקינן ומשמשי ע"ז יש להם בטילא ואם מאיסור הנאה מצות לאו ליהנות ניתנו והרי מכל מקום אין לה הנאת הגוף מגוף המנעל ומה שהיא ניתרת בכך מאיליו הוא בא והוה ליה כמודר הנאה ממעין שטובל בו בימות הגשמים הואיל ואין לו הנאת הגוף מן המעין אע"פ שהותר בכך לאכילת קדשים וטהרות ומכל מקום בע"ז דישראל כתותי מיכתת שיעורה וחליצתה פסולה ושמא תאמר והרי משחלץ בה שלו היא איפשר ששאלה או שלא נתכון לזכות בה אלא לחליצה:11סנדל של תקרובת ע"ז חליצתה פסולה שהרי אין לה בטילא וכתותי מיכתת שיעורא ובלבד בשקצעו מתחלה לכך דהוה ליה כשחיטה והויא לה כעין פנים וכן של עיר הנדחת חליצתו פסולה:
