מאירי על יבמות מ״ה

1 גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לבא בקהל בין בפנויה בין באשת איש ואין צריך לומר שאין מחלקין בה בין אונס לרצון ומכל מקום אם פסול לכהונה אם לאו נחלקו בה הגאונים רוב הגאונים כתבו שהולד פסול לכהונה וממה שאמרו בסוגיא זו וכולהו אמוראי דמכשרי מודו דולד פגום לכהונה מקל וחומר ומה אלמנה לכהן גדול שאין איסורה שוה בכל בנה פגום זו שאיסורה שוה בכל אינו דין שבנה פגום ואם תאמר מה לאלמנה שכן היא עצמה מתחללת אף זו כיון שבעלוה פסלוה על הדרך שכתבנו וכמו שאמרו מנין לגוי שבא על הכהנת ועל הלויה ועל הישראלית שפסלוה ר"ל לכהונה ולתרומה שנאמר ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה מי שיש לו אלמנות וגירושין בה יצתה זו שאין להם אלמנות וגירושין בה ואע"פ שמקרא בכהנת כתיב בת ובת לרבות לויה וישראלית ומאחר שהיא פסולה בביאתם אף ולדה ראוי לומר שפסול לכהונה וכמו שאמרו בפ"ב כ"ג א' לימא קסבר רבינא גוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ותירץ נהי דממזר לא הוי כשר נמי לא הוי ישראל פסול מיקרי וודאי פירושו פסול לכהונה ושמא תאמר אם כן הוה ליה לתלמודא למימר הלכה גוי ועבד כו' הולד פגום או פסול אין זה כלום שלא הוצרך ללמדנו הלכה שפגום הוא לכהונה אלא שכשר הוא לקהל ועוד ראיה שר' יהושע עצמו שאמר הולד כשר הוא בעצמו אמר הולד מקולקל וכן ראיה ממה שאמרו למטה ההוא דהוו קרו ליה בר ארמאה וודאי לפסלו לכהונה היו אומרים כן כמו שנבאר ולדעת זה הבת פסולה לכהונה אבל הבן כשר לישא כהנת שלא הוזהרו כשרות לינשא לפסולים ר"ל לפסולי כהונה כך כתבוה גדולי הרבנים ואף גדולי הדורות נסכמים בה ואף בתלמוד המערב פ"ד הט"ו אמרו אם ילדה בת פסולה לכהונה וכן למטה אמרו יכילנא לאכשורי לה ולברתה ומכל מקום יש מפרשים שמאחר שלמדו קל וחומר מאלמנה מה אלמנה בנה חלל ואם בא על כהנת לויה וישראלית בתו פסולה לכהונה אף זה כן ואין הדברים כלום אלא דוקא נקבה וכן צריך שתדע לשיטה זו שאף חציו עבד וחציו בן חורין שבא על בת ישראל הולד פגום מקל וחומר דאלמנה שאף היא נעשית זונה בביאתו ואע"פ שיש לה אלמנות וגירושין מצד החירות מצד עבדות מיהא אין לה אבל לקהל כשר ומכל מקום דוקא שבא על הפנויה בין על ידי קדושין בין שלא על ידי קדושין שאע"פ שצד עבדות משתמש באשת איש הרי אף עבד הבא על אשת איש הולד כשר אבל אם בא על אשת איש אחר אין לולד תקנה מפני שיש בו צד ממזרות מחמת צד החירות שבאביו ויש בו צד שאינו ממזר מחמת צד העבדות שבאביו לפיכך אין לו תקנה לא בבת ישראל ולא בממזרת:

2 ומגדולי האחרונים פוסקים שהולד כשר אף לכהונה ומה שאמרו כולהו אמוראי דמכשרי מודו דהולד פגום לדעת רב יוסף נאמרה אבל כשהקשו לו אחר כן סמוך אדרבין דקאמר ר' נתן ור' יהודה הנשיא מורו בה להיתירא מדקאמר להיתירא לגמרי משמע כלומר אפילו לכהונה וכן ראיה ממה שאמרו בסוגיא זו ההוא דאתא לקמיה דרב אמר ליה גוי כו' מהו אמר ליה הולד כשר אמר ליה הב לי ברתך אמר ליה לא יהיבנא לך אמר ליה רב שימי לרב אמרי אינשי גמלא במדי אקבא רקדא כלומר שהם קטנים כל כך שנאמר עליהם דרך גוזמא שיכולים הם לרקד תוך קב אחד ומעולם לא ראינו דבר זה ואף דבריך כך הם שאתה אומר דבר חדוש ואינך מאמתו ואמר ליה אי הוי כיהושע בן נון לא יהיבנא ליה כלומר שאינו מכבודי ואמר ליה יהושע בן נון אי מר לא יהיב ליה אחריני יהבי ליה האי אי מר לא יהיב ליה אחריני נמי לא יהבי ליה ומדאהדר ליה הכי ולא אמר פגום מיהא הוי ואיני רוצה בעירוב פסול כהונה משמע דאפילו לכהונה שרי ומכל מקום זו אינה ראיה אלא לדעת הפוסל אף בבן שלדעת אותם שאין פוסלין אלא בבת הא הכא משום דבן הוא לא הוה ליה למימר הכי וכן מה שאמרו איטמר או נסיב בת מינך כלומר בת גוי ועבד הבא על בת ישראל או איטמר כלומר העלם עצמך לעמוד בחזקת ישראל כדי שלא יזהרו ממך ומדקא שרי ליה הכי אלמא כשר לגמרי דאי לאו הכי הא איכא למיחש דילמא אזיל כהן ונסיב ברתיה אף זו אינה ראיה אלא לדעת הפוסל אף בבן ומכל מקום הם כתבו דמדקא סתים ופסיק הולד כשר משמע לגמרי וכן בחציו עבד וחציו בן חורין אלא שבאשת איש אין לולד תקנה ולדעתם גוי ועבד הבא על כהנת לויה וישראלית שפסלוה וכן מה שאמרו בכתובות י"ג ב' בעשרה כהנים ופירש אחד מהם ובעל הולד שתוקי ופירשנו בה שמשתקין אותו מדין כהונה לא להיות הולד פגום לגמרי אלא מזוהם ושאינו ראוי לעבודה והדברים נראין כדעת ראשון אלא שראינו גדולי הפוסקים שהדבר רופף בידם והילכך מספק אין משיאין בתו לכהונה ואם כנס אינו מוציא:

3 הגר אין ממנין אותו לשום שררה של צבור אלא אם כן אמו מישראל שנאמר שום תשים עליך מלך מקרב אחיך כל משימות שאתה משים לא יהו אלא מקרב אחיך וכל שאמו מישראל מקרב אחיך קרינא ביה ומאחר שביארנו שגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר נתברר מאליו שהוא ראוי למנותו לכל שררות של צבור ומכל מקום בענין גר אם יכול לדון דיני ממונות אף באין אמו מישראל ודיני נפשות דוקא באמו מישראל או שמא בדיני ממונות דוקא מאמו מישראל ולדיני נפשות עד שיהא ישראל מכל צדדיו או שמא בדיני ממונות אף באין אמו מישראל ובדיני נפשות עד שיהא ישראל מכל וכל הוא מחלוקת גדולה בין המפרשים וכבר ביארנו הענין במסכת סנהדרין ל"ו ב':

4 אשה שנתגיירה ואחר כך בא עליה גוי או עבד אף זו הולד כשר משנתגיירה דינה כישראלית:

5 הגוי שבא להתגייר בודקין אחריו תחלה שמא לאי זו סיבה הוא עושה כן וכשבדקו ומצאו שאינו מתגייר לשום סיבה אלא בלב שלם ומצד אמת אמונת אומן מודיעין אותו עיקרי הדת ואחר כך מודיעין אותו עול קצת מצות קלות וחמורות ועונשיהן והיאך אנו צריכין לבזבז במתנות עניים וצדקות ואחר כך מודיעין אותו שכרן גם כן אם חזר בו הולך לו ואם אמר אעפ"כ מקבלין הימנו ומלין אותו מיד וכשיתרפא מטבילין אותו וחוזרין ומודיעין אותו עול מצות ובאשה אחר שהודיעוה גם כן מטבילין אותה כמו שיתבאר למטה בארוכה ודברים אלו ר"ל קבלת המצות ומילה וטבילה צריך שלשה וכן צריך שתהא הטבילה לשם גירות מעתה צריך לבאר מה שאמרו כאן ההוא דהוו קרו ליה בר ארמיתא ובאין לפסלו ולדונו כגוי ואמר רב אשי מי לא טבלה לנדותה ואותה טבילה עולה לה לשם טבילת גירות והרי הדבר קשה בשתים חדא דטבילה לשם טהרת נדות לאו טבילה היא לענין גירות ועוד שהרי כשהאשה טובלת לנדותה אינה טובלת בפני שלשה וכבר ביארנו שאף בטבילת אשה צריך שלשה אלא שאין השלשה באין לשם עד שיהו נשים באות ומשקעות אותה שתהא בתוך המים עד צוארה וכשהיא בדרך זה באין לשם ומודיעין אותה עול מצות בפני חברותיה וטובלת לגמרי בפניהם והם מחזירים פניהם והולכים להם שלא יראוה כשהיא יוצאת מן המים ומניחים אותה עם הנשים שבאו עמה ומעתה טבילת הנדות היאך עלתה לה והיא השאלה באחד שהיו קורין לו בר ארמאה ואמר ר' יהושע מי לא טביל לקירוייה אלא שלעיקר מעשה זה אתה צריך לדון תחלה במה היו באין לפסלו עד שתהא טבילת הקרי עולה לו אם בא אביו זה על ישראלית או על גיורת שנתגיירה כראוי הרי אף שהוא גוי גמור ולא טביל לקירוייה הולד כשר ואם שבא על הגויה או על השפחה הרי אפילו היה האב ישראל גמור אין זה כשר אלא שבא על ישראלית והיו באים לפסל לכהונה ועל השיטה שכתבנו בגוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד כשר לקהל אבל פסול לכהונה וזו כראיה מוכרחת לשיטה זו אלא שלשיטה האחרת יש לפרש הוו קרו ליה בר ארמאה כלומר בן שהוא גוי ועל טבילת עצמו היו אומרין כן ולא על אביו אלא שדוחק הוא שהרי למד מענינו ר"ל ההוא דהוו קרו ליה בר ארמייתא ומכל מקום יש לדון בה כחברתה היאך טבילה זו עולה לו לשם גירות אי משום דלאו לשמה היא אי משום דלאו בפני שלשה היא:

6 וגדולי הפוסקים תירצו בזו של שלשה שלא אמרו צריך שלשה אלא לכתחלה ר"ל שאין נוהגין בו מנהג ישראל להשיאו לכתחלה בנות ישראל עד שיתגיירו בפני שלשה או שיתברר בעדים שבפני שלשה נתגיירו אבל בדיעבד לא פסלינן להו ומקשים עליהם ממה שאמרו למטה מ"ז א' בההוא דאמר נתגיירתי ביני לבין עצמי ואמרו לו לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי ואדרבה לדבריו ישראל הוא וכן במסכת קדושין ס"ב א' בהאומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שתתגיירי אמרו גר לאו בידו הוא כלומר דהא צריך שלשה ומי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא ואם איתה גר נמי בידו ומכל מקום נראה מלשונם שכך היא כונתם דלכתחלה אפילו ראינוהו נוהג מנהג ישראל הואיל וכבר הוחזק בגוי אע"פ שהוא אומר שנתגייר בפני שלשה אינו נאמן לכתחלה שנשיאהו בבת ישראל עד שיביא עדים ואע"פ שבלא עדים סומכין על דבריו בעדות לענין הנהגתו בענין איסורין ושאר דברים לענין נשואין דוקא עד שיברר ואפילו כנס מוציאין כל שלא הוליד אבל אם נשא והוליד אין פוסלין את בנו ומאחר שראינו את אביו טובל לקירויו או את אמו טובלת לנדתה מחזיקין אותם שכבר נתגיירו בפני שלשה ולדעת זה הוא הדין בשאר הנהגות ומתוך כך נראה לי שכתבו בה גדולי המחברים גיורת שראינוה נוהגת בדרכי ישראל כגון טובלת לנדתה ומפרשת תרומה ומעשרות וכיוצא בזה וכן גר שראינוהו נוהג בדרכי ישראל כגון שטובל לקירויו ועושה את המצות הרי אלו בחזקת גירי צדק אע"פ שאין שם עדים בפני מי נתגיירו ואעפ"כ אם באו להתערב בישראל אין משיאין אותן עד שיביאו עדים הואיל והוחזק בגוי הא אם לא הוחזק בגוי נאמן אף לעצמו שהפה שאסר הוא הפה שהתיר ויש חולקים בזו כמו שיתבאר למטה מ"ז א' הא למדת שאף בדיעבד צריך שלשה ושהטבילה צריכה לשם גרות אלא שאנו סומכין עליו בדיעבד שכך היה ואין עוד קושיא מזו של נתגיירתי ביני לבין עצמי ולא מזו שאמרו מי יימר דמיזדקקי ליה ומכל מקום גאוני ספרד פירשו שלכתחלה צריך שלשה וכל שנעשו כל ענייני גרותו בלא שלשה אינו גר כלל אלא כל שקבל עליו בפני שלשה עול מצות אחר שהודיעוהו עניניהם וכן שקבל עליו בפניהם בזכר למול ולטבול ובנקבה לטבול והלך ומל וטבל בינו לבין עצמו גר הוא לכל דבר אלא שלכתחלה אין משיאין אותו ובדיעבד מיהא הואיל והוליד אין מוציאין וזהו תירוץ לענין שלשה אבל לענין טבילת נדות וקרי לא אלא שהם מפרשים שמכיון שראינוהו טובל לשם מצוה בודאי כל שכן שדעתו לטבילה של כלל דהיינו טבילת גרות וזהו שאמרו בתלמוד המערב קדושין פ"ג הי"ב גר שמל ולא טבל כשר אין לך גר שלא טבל לקירויו וקשי עלה לית טומאה חמורה מטומאה קלה כלומר והיאך תעלה טבילה לדבר חמור דהיינו גרות בכלל טבילה הצריכה לדבר קל דהיינו קרי אמר ר' יוסה מכיון שזו וזו לקדושת ישראל עלתה לו ויש מפרשים מי לא טבלה ר"ל בשעת הגרות וכדי ליכנס בטהרה ובפני שלשה היה אלא שהיו מרננים אחריהם על שלא הזכירו בה בפירוש לשם גירות ואמר שמכיון שבאותה שעה טבלה לשם טהרה אף טהרת גיותה בכלל והפירוש נאה אלא שאין תלמוד המערב מוכיח כן ואף לשון תלמוד שלנו דקאמר מי לא טביל והוא לשון הווה כלומר שהרי הוא טובל תמיד לקירויו ולא על שעת הגירות הוא אומר ויש מתרצים שקבלת עול מצות ומילה צריכים שלשה מפני שהם דברים הצריכים ליעשות על ידי אחר דהא איהו אכתי לא חזי שהרי מילה בגוי פסולה אבל טבילה דבדידיה לחוד תליא מילתא כשרה בדיעבד בלא שלשה מן התורה אלא דרבנן אצרכוה שלשה מגזירת קבלה ומילה ובדיעבד לא פסלינן ואע"ג דמקרא מייתינן לה דוקא לענין קבלה ומילה וזה תירוץ לענין שלשה הא לענין נדות וקרי אתה מפרשה בדרך שהזכרנו: