מאירי על יבמות נ״ט

1 כהן גדול לא ישא בוגרת שנאמר אשה בבתוליה יקח פרט לבוגרת אלא נושא נערה או קטנה ושאלו בסוגיא זו אם אירס את הקטנה ובגרה תחתיו אם רשאי לכנוס אחר שבהיתר קדשה מי אמרינן בתר נשואין אזלינן וכי נסיב מיהא בוגרת נסיב ואסיר או דילמא הואיל וקדש כשהיא קטנה מותר שהרי אלו נשאה בקטנות או בנערות סופה להיות בוגרת תחתיו ואפילו הכי שריא הכא נמי לא שנא ואתו למיפשטה מדתנן נתאלמנו מן הנשואין פסולות מן האירוסין כשרות אלמא כל שבאיסורי כהונה בתר נשואין אזלינן ואמר ליה לשווייה חללה לא מיבעיא לי דהואיל וביאה משויא לה חללה בתר נשואין אית לן למיזל דסתמייהו לביאה כי קא מיבעיא לאיסור עשה שבבוגרת ובהא דכתיב בה יקח אי קיחה דקדושין קאמר והא דהכא שריא אי קיחה דנשואין קאמר וליתסר ואתא למיפשטה מדתנן אירס את האלמנה בעוד שהוא כהן הדיוט ונתמנה כהן גדול יכנוס הואיל וקדשה בהיתר אלמא דבתר קדושין אזלינן ודחי לה דהתם שאני דכתיב בה אשה ר"ל כי אם בתולה מעמיו יקח אשה ודרשינן בה אשה מכל מקום לרבות אירס את האלמנה ונתמנה כהן גדול והרי הכתוב התירה מה שאין כן בזו וקא בעי אי הכי הכא נמי כתיב אשה דכתיב והוא אשה בבתוליה יקח ותירץ דהא אתיא לאשמועינן שלא ישא שתי נשים דכתיב אשה אחת ולא שתים וכדאמר ביומא ביתו אחת ולא שתים וקא בעי מה ראית דמהאי קא דרשת אחת ולא שתים ומהאי קא מרבית דבתר אירוסין אזלינן ותירץ לו משום דבבוגרת אשתני גופה:

2 למדת משמועה זו שכהן גדול מותר בקטנה וכן למדת שאסור בשתי נשים וכן למדת שאם אירס את האלמנה בעוד שהוא הדיוט ונתמנה כה"ג יכנוס דהא לא אשתני גופה אבל אם אירס את הקטנה ובגרה לא איפשיטא ולא יכנוס אלא שאם כנס לא יוציא דהא אפילו בבוגרת גופה אם קדשה ונשאה בבגרות הואיל וכנס לא יוציא כמו שיתבאר לקמן ס' א' ומה שאמרו בה בנתאלמנו מן הנשואין דלשוויי חללה הוא ומשום ביאה לאו דוקא דאי איתברר שלא בא עליה לא תהא נפסלת בכך דהא קיימא לן יש חפה לפסולות כל שכן נשואין גמורין אלא דסתמא הכי הוא:

3 אע"פ שדברים שכתבנו כך נראה מענין הסוגיא תדע שגדולי המחברים פסקו שכהן גדול אסור בקטנה גם כן וממה שיתבאר למטה ס"א ב' אשה בבתוליה אשה ולא קטנה בבתוליה ולא בוגרת הא מצוה לישא נערה ואם כן שאלה זו לענין פסק אתה צריך לפרשה בקדשה כשהיא נערה ובגרה תחתיו ואני תמה שאף הם כתבו בסמוך לזה אירס את הקטנה ובגרה תחתיו לא יכנוס ואם כנס לא יוציא ולדבריהם מאי ריבותיה הרי אף הקדושין באיסור והיה להם לומר אירס כשהיא נערה:

4 אף זו שכתבנו שהוא אסור בשתי נשים כך כתבוה גדולי המחברים ומכל מקום גדולי הרבנים מפרשים כאן שאני התם דכתיב אשה כלומר ומרבינן מינה אירס את האלמנה וקא בעי הכא נמי הא כתיב אשה כלומר מההוא קרא גופיה נרבה נמי לאירס כשהיא קטנה ותירץ אחת ולא שתים כלומר חדא דרשינן מינה דהיינו אירס את האלמנה ולא שתים ומה ראית לרבות זו יותר מזו האי אשתני גופה הא מכל מקום מותר הוא בשתי נשים ואף גדולי המגיהים נראה שסוברים כן וההיא דיומא פירשו בה שלא נאסר בשתים אלא ביום הכפורים שלא ימשך לבו אחריהן ויבא לידי טומאה והראיה מדכתיב ויקח לו יהודיע הכהן שתי נשים ויולד בנים ובנות וכן יש פוסקים שהבוגרת לא נאסרה לכהן גדול אלא מדברי סופרים ואם כן אין לשאלה זו מקום כלל אלא שרוב מפרשים מסכימים לפסוק שאסורה מן התורה בעשה:

5 לענין ביאור מיהא יש שואלים אם תחלת השאלה זו היא כונתה ר"ל אי קיחה דאירוסין היא ושריא אי קיחה דנשואין היא ואסירא מאי האי דמעיקרא פשיט ליה דבתר נשואין אזלינן ולבסוף פשיט ליה דבתר אירוסין אזלינן ותו היכי קאמר הא נמי תנינא דאלמא מילתא אחריתי היא ומתוך כך פירשו גדולי הדור דשמואל הוה סבר דפשיטא ליה לר' חייא דבגרה תחתיו פסולה דקיחה דנשואין בעינן ולשוייה חללה קא מיבעיא ליה כלומר בתר אירוסין אזלינן והואיל וההיא שעתא לא זמנה עצמה לביאה פסולה אע"ג דבגרה ואיפסילא ממילא לא נתחללה ואם מת חוזרת לתרומת בית אביה ואם בת ישראל היא כשרה לכהונה או בתר נשואין אזלינן ומשמרת היא לנשואי איסור וכל שבגרה נתחללה ואהדריה דאפילו למאי דסבירא ליה דבגרה תחתיו פסולה לא נתחללה עד שתנשא לו ממש ואהדריה דלשויי חללה לא קא מיבעיא ליה וכו' אלא איפסילא ליה כלל והדברים מחוורים:

6 המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק הרביעי באיסורי נשואין שבכהן גדול יתר על כהן הדיוט והוא שאמר כהן גדול לא ישא את אלמנה בין אלמנה מן האירוסין בין אלמנה מן הנשואין לא ישא את הבוגרת ר' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת אמר הר"ם אמר השם והוא אשה בבתוליה יקח ואמרו פרט לבוגרת שכלו בתוליה ובוגרת תקרא הבתולה כאשר היו לה ו' חדשים אחר הבאת סמני נערות וסמני נערות הם ב' או ג' שערות אחר שלמות י"ב שנה כי הבאת שתי שערות בזמן הי"ב שנה אינם סימנין אמנם היא שומה וכל זמן שלא הביאה שתי שערות ואפילו אחר י"ב שנה היא קטנה עד שישלמו לה כ' שנה כפי מה שיתבאר בזאת המסכתא ואין הלכה כר' אלעזר ור' שמעון:

7 אמר המאירי כהן גדול לא ישא את האלמנה בין אלמנה מן האירוסין בין מן הנשואין ואם נשא עובר בלאו ואפילו היא בתולה ואם אינה בתולה עובר בלאו ועשה ופירשו בגמרא דומיא דגרושה כלומר שהיא אסורה אף להדיוט בין מן האירוסין בין מן הנשואין ושמא תאמר ואף גרושה מנין לך אין זה כלום דבכהן גדול באלמנה הוה לן לאפרושי בין אירוסין לנשואין משום דמיפקיד אבתולה אבל בכהן הדיוט מה ענין לחלק בו בין מן האירוסין לנשואין הילכך אף אלמנה לכהן גדול אפילו מן האירוסין וכן הלכה:

8 ולא את הבוגרת ומשום דכתיב בבתוליה כלומר כל בתוליה ובוגרת כבר כלו מקצת בתוליה ור' אלעזר ור' שמעון מכשירין בבוגרת ומשום דסברי בבתוליה אף במקצת בתוליה והלכה כתנא קמא אלא שאם כנס את הבוגרת לא יוציא כך היא שיטתנו וכן כתבוה רוב פוסקים ומכל מקום קצת גאוני ספרד פוסקים כר' אלעזר ור' שמעון ומשום דבגמרא אמרינן דתנא קמא ר' מאיר היא והוה ליה יחיד אצל רבים ואי משום סתם משנה הם כוללים אותם בסתם ואחר כך מחלוקת כמו שכתבנו לדעת קצת בפרק החולץ מ"ב ב' ולדעתם אין איסור בוגרת לכהן גדול אלא מדברי סופרים ומכל מקום סוגית כל התלמוד הולכת על דעת ראשון וכן עיקר:

9 משנה לא ישא את מוכת עץ ארס את האלמנה ונתמנה להיות כהן גדול יכנוס מעשה ביהושע בן גמלה שקדש את מרתה בת ביתוס ומנהו המלך להיות כהן גדול וכנסה שומרת יבם לכהן הדיוט ונתמנה להיות כהן גדול אע"פ שעשה בה מאמר לא יכנוס כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מיבם. לר"ם פי' זה כלו מבואר אמתי:

10 אמר המאירי לא ישא מוכת עץ כלומר שאף היא בעשה הואיל ונפקעו בתוליה אע"פ שלא נבעלה אלא שאף בזו אם כנס אינו מוציא:

11 אירס את האלמנה ר"ל בעוד שהוא כהן הדיוט ונתמנה כהן גדול הרי זה יכנוס ואפילו היא בעולה כך דרשו חכמים יקח אשה אפילו היה בה אישות לאחר ואי זה זה שאירס את האלמנה כשהוא הדיוט ומכל מקום היתה אשת אחיו ונעשית לו שומרת יבם כשהוא הדיוט ונתמנה כהן גדול לא יכנוס הואיל ולא מחמת קדושין שלו היה האישות ואפילו עשה בה מאמר שאין המאמר כלום מן התורה אלא אם עשה מאמר חולץ לזיקתו ונותן גט למאמרו ואם לא עשה מאמר חולץ וכן כהן גדול שמת אחיו חולץ ולא מיבם בין מן האירוסין בין מן הנשואין:

12 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

13 זה שביארנו שבעולה לכהן גדול בעשה לא סוף דבר בנבעלה כדרכה אלא אף בנבעלה שלא כדרכה אבל אם נבעלה לבהמה אע"פ שבעדים והתראה בסקילה בלא עדים והתראה כשרה לכהן גדול שאין זנות לבהמה וביאור הדברים בשלא כדרכה דאי משום מוכת עץ אין מוכת עץ בשלא כדרכה שאם כן אין לך אשה שאינה מוכת עץ על יד צרור של קנוח שאי אפשר שלא יכנס מן הצרור לפנים מן הנקב אבל בכדרכה ודאי פסולה לכהן גדול ולא מדין בעולה שהרי אין זנות לבהמה אלא דלא גרעא ממוכת עץ ויש אומרים אף בכדרכה וכי תימא מי גרעא ממוכת עץ הם סוברים דמוכת עץ לא נאסרה אלא מדברי סופרים מגזירת בעולה ומשום דמוכת עץ שכיחא אבל ביאת בהמה לא שכיחא וסתם אמרו בראשון של כתובות י"א ב' אין מוכת עץ בבשר אלא שלא נאמר אלא באיש:

14 כבר ידעת בדין אונס שנותן קנס ואעפ"כ אם רצה אביה להשיאה לו או שרצתה היא כונס ואינו משלח ומכל מקום דוקא בשאינה עליו באיסור אבל אם היא עליו באיסור חייבי לאוין או אפילו איסור עשה או אף שניה לא יכנוס שנאמר ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו:

15 לענין ביאור זה שאמרו היכי דמי אילימא בכדרכה ר"ל שבא עליה אונס בכדרכה מאי איריא דאנס אלמנה אפילו אנס בתולה נמי דהא הויא לה בעולת עצמו שלא לשם נשואין אלא שלא כדרכה ומשום אלמנה אין כו' ודקאמר אי כר' אלעזר תיפוק לי' דהא הויא זונה כלומר ואמאי נקטה בכהן גדול אף בכהן הדיוט היא ודקאמר בממאנת פירושו כלומר לעולם שנבעלה לאדם ולא בפנוי הבא על הפנויה דרך זנות אלא שנבעלה בהיתר על ידי נשואין ואם תאמר והרי אם על ידי נשואין היאך נפקעה מהם אלא באלמנות או גירושין ואם כן היכי משכחת לה דלא תיתסר לא משום אלמנה ולא משום גרושה אלא משום בעולה משכחת לה בממאנת ונבעלה שלא כדרכה שאין כאן איסור אלמנות וגירושין אלא משום בעולה:

16 ולענין פסק לדידן דסבירא לן בפנוי הבא על הפנויה שלא עשאה זונה אי אתה צריך לדחוק בה אלא כל שבא עליה פנוי שלא כדרכה מותרת לכהן הדיוט ואסורה לכהן גדול משום בעולה אלא שלמדת לפי דרכך שהראויה למאן אפילו גירשה והחזירה ומיאנה אין גירושין או אלמנות שבה אוסרין לכהן גדול:

17 יראה מסוגיא זו שהאונס והמפתה בשלא כדרכה משלם קנס וכדקאמר אלא לאו בשלא כדרכה וכן נראה בראשון של קדושין י' א' ממה שאמרו שם ומודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי ומכל מקום גדולי המחברים כתבו שאין קנס אלא לבועל כדרכה וכבר טרחנו להעמיד דבריהם בסנהדרין פרק בן סורר ע"ג ב':

18 מכיון שביארנו שאין זנות לבהמה זה שאסרה תורה אתנן זונה ומחיר כלב בהקרבה אתנן זונה ומחיר כלב הוא שנאסר אבל אתנן כלב כגון שאמר לחברו הילך טלה זה ואבא על כלבתך מותר בהקרבה וכן במחיר זונה כגון שמכר שפחה זונה בטלה ושמא תאמר אתנן כלב מיהא תיפוק לי' דקם ליה בדרבה מיניה כבר אמרו ב"ק ע' ב' אתנן אסרה תורה אפילו בא על אמו ומכל מקום יש מפרשים אתנן כלב בהילך טלה ותבעל כלבתך לעבדי או שפחתך לכלבי:

19 מכיון שביארנו שכהן גדול אסור בבעולה אף אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשא נשוי אלא שצריך להוציאה בגט ושמא תאמר ואחר שאתה מצריכו להוציאה לאי זה ענין אתה אומר שאם נשא נשוי לומר שאם היתה מפותה ונשואה פטור מן הקנס שכבר ידעת הפרש זה בין אונס למפתה שהמפתה כל שהוא כונס אינו משלם קנס אבל אונס אע"פ שכנס משלם קנס כמו שהתבאר במקומו ואע"פ שבוגרת ומוכת עץ אם נשא לא יוציא בבעולה מיהא יוציא ומכל מקום אם לא הוציא והוליד ממנה הולד כשר הואיל וסופה להיות בעולה תחתיו ואע"פ שאין טעם זה מועיל להיתר קיומה מכל מקום מועיל הוא להיות הולד כשר אבל אנוסת חברו ומפותת חברו והוליד ממנה הולד חלל ואע"פ שבבוגרת ומוכת עץ אין הולד חלל שאני הכא דכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה גו' הא בעולה לא וכתיב ולא יחלל אלמא שאם הוליד הולד חלל ולמדת שיש חלל אף מחייבי עשה ויש פוסקין שהולד כשר שאין חלל מחייבי עשה אלא מחייבי לאוין שבכהונה אלא שרוב פוסקים כתבוה כשיטתנו וכן פסקוה גדולי המחברים: