מאירי על יבמות נ״א

1 ולענין ביאור זו ששאלו מאי טעמא דרבן גמליאל ר"ל דקאמר אין גט אחר גט כו' ולא שאלו מאי טעמא דרבנן משום דטעמא דרבנן טעמא ברירא הוא שמאחר שאין הגט או המאמר מפקיעין זיקת הבית לגמרי דין הוא שיועיל את של זה בשל זה ואביי דקא פריש טעמייהו דרבנן לקמיה וכדקאמר ורבנן כל חד וחד תקינו ליה רבנן גט ומאמר כו' אגב דנסיב ליה טעמא דרבן גמליאל נקטה אע"ג דלא איצטריך ואף בספרים מדוייקים אין גורסין אותה כלל הא מכל מקום טעמא דרבן גמליאל דלאו טעמא ברירא הוא איצטריכא להו לברורי וקאמר רבא מספקא ליה גט אי דחי אי לא דחי מאמר אי קני אי לא קני ולאו דוקא מספקא ליה אלא כמאן דאמר מה נפשך על כל פנים גט או דוחה או לא דוחה ומאמר או קונה או לא קונה ואם כן על כל פנים בתרא לאו כלום הוא ואותביה אביי מדתניא מודה רבן גמליאל שיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט ר"ל שאם עשה מאמר בזו ונתן גט לזו נפסלה הראשונה עליו ונאסר אף בקרובות שניה וצריכה גט למאמרו וכן בנתן גט תחלה וכן יש גט אחר ביאה ומאמר כלומר אחר ביאה שקדמה מאמר כגון שעשה מאמר בזו ובעל לצרתה ונתן גט לשלישית שהוא נאסר אף בקרובות שלישית ופסלה מן הכהונה ומאמר אחר ביאה וגט ר"ל אחר ביאה שקדמה גט כגון שנתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית שנאסר אף בקרובות בעלת מאמר וצריכה גט למאמרו ואי סלקא דעתך מספקא ליה תיהוי כביאה בתחלה ותקנה כלומר בגט אחר ביאה ומאמר ובמאמר אחר ביאה וגט תהוי כביאה בתחלה ממה נפשך שאם גט אחר ביאה ומאמר הוא אי מאמר קמא קני ביאה וגט דבתריה לאו כלום הוא ואי מאמר לא קני הרי ביאה שאחריו ביאה בתחלה וכשרה ואי מאמר אחר ביאה וגט הוא אי גט קמא דחי תו לא מהני ביאה ומאמר דבתריה ואי לא דחי נמצאת ביאה שאחריו ביאה בתחלה וכשרה כך פירשוה גדולי הרבנים וכן היא שנויה בתלמוד המערב פ"ה ה"א וכמו ששנו שם רבן גמליאל ב"ר שמעון המאמר או קונה או לא קונה מה נפשך קנה מאמר אין אחריו כלום לא קנה מאמר ותקנה הביאה ולא יהא אחריה כלום הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר מאמר אחר גט וביאה היך עבידא היו שלש יבמות נתן גט לזו ובעל לזו ועשה מאמר בשלישית הגט או פוטר או לא פוטר מה נפשך פטר הגט אין אחריו כלום לא פטר הגט תפטור הביאה ולא יהא אחריה כלום הדא אמרה הגט פוטר ומשייר ומכל מקום גאוני הראשונים פירשו ואי אמרת מספקא ליה מאמר אי קני אי לא קני תבא ביאה שהיא ודאי ותדחה למאמר שהוא ספק ותיהוי ביאה זו תחלה ותקנה קניה גמורה ולא יועיל גט אחר זו הביאה:

2 ולענין הסוגיא חזר אביי ותירצה לעולם פשיטא ליה לרבן גמליאל דגט דחי קצת ומאמר קני קצת וביאה שאחריהן אינה תחלה ומיהו טעמא דיש גט אחר מאמר ומאמר אחר גט ואין גט אחר גט ומאמר אחר מאמר משום דאמור רבנן ביבמה בחד צד מהני בה גט לדחות ובחד צד מהני בה מאמר לקנות כאלו תאמר דרך משל שהגט חל בחציה והמאמר בחציה ואין הגט נכנס בתחום מקום שהמאמר חל בו ולא המאמר בתחום שהגט חל בו ואם כן גט אחר גט לא חייל שכבר דחה הראשון כל כח הגט והרי הוא כאלו נתנו לצרתה באותו חלק עצמו ואין גט עושה בו עוד כלום ומותר בקרובותיה וכן במאמר אחר מאמר אבל גט אחר מאמר הרי הגט מצא מקומו מרווח ונכנס לו ומה ששייר מאמר מן הראשונה דוחהו הגט באחרונה וכן בשני יבמין אבל לרבנן כל חד וחד מן היבמין תקינו ליה גט ומאמר בכל אחת מן היבמות שאין הראשון דוחה או קונה כל אותו הצד אדרבה משייר הוא בו מקום לשני מיהא בחברתה והרי שפירש טעם רבן גמליאל במה שאין גט אחר גט וטעם רבנן דפליגי עליה וחזר ופירש לרבן גמליאל מיהא מאי שנא דקאמר יש גט אחר ביאה ומאמר ומאמר אחר ביאה וגט משום דהאי ביאה אמצעית שהיא פסולה עדיפא ממאמר וגריעא ממאמר עדיפא ממאמר דאלו מאמר אחר מאמר לא מהני לדידיה וביאה אחר מאמר מהניא כדקתני וגט אחר ביאה ומאמר וגריעא מיניה דאלו מאמר אחר הגט קני ליה לכוליה שיורא דגט ר"ל כל מה ששייר לו הגט עד שאין מאמר אחר מועיל אחריו לדידיה וכדקאמר שאין מאמר אחר מאמר ואלו ביאה אחר הגט לא קני לכוליה שיורא דהא חייל מאמר אבתרה אפילו לרבן גמליאל הואיל וביאה פסולה היא:

3 ברייתא זו ר"ל כיצד אמר רבן גמליאל אין גט אחר גט כו' אע"פ שאינה צריכה לנו לענין פסק צריכים אנו לבארה מפני שיש ממנה צד ראיה לענין חליצה פסולה אם צריכה לחזר על כל האחין אם לאו שכבר פקפקנו בפסק זה בפרק ארבעה אחין כ"ז א' והוא שאמר שתי יבמות שנפלו לפני יבם אחד ונתן גט לזו וגט לזו רבן גמליאל אומר חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה ואע"ג דלדידיה חליצת שניה עדיפא אחר שאין הגט עושה בה כלום מכל מקום עצה טובה קא משמע לן שיחלוץ לראשונה ויהא מותר בקרובות שניה ואם חולץ לשניה נאסר בקרובות שתיהן וחכמים אומרים אסור בקרובות שתיהן וחולץ לאחת מהן וכן בשני יבמין ויבמה אחת שאם נתן לה זה גט וכן נתן לה זה גט לרבן גמליאל חולצת מן הראשון ואסור בקרובותיה והשני מותר בקרובותיה ולחכמים שניהם אסורים בקרובותיה וחולצת מאחד מהן עשה מאמר בזו ומאמר בזו רבן גמליאל אומר נותן גט לראשונה וחולץ לה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה וחכמים אומרים נותן גט לשתיהן ואסור בקרובות שתיהן וחולץ לאחת מהן וכן אתה אומר בשני יבמים שאם עשה זה מאמר וזה מאמר לרבן גמליאל ראשון נותן גט וחולץ לה ואסור בקרובותיה והשני מותר בקרובותיה ולרבנן שניהם נותנין גט ושניהם אסורין בקרובותיה וחולצת מאחד מהן והלכה כרבנן כמו שהתבאר ומכל מקום הקשו מדברי רבן גמליאל שבראש השמועה ר"ל ממה שאמר בנתן גט לזו וגט לזו שחולץ לראשונה ואסור בקרובותיה ומותר בקרובות שניה למה שאמר שמואל חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרתה ושכך הלכה כמו שביארנו בפרק ארבעה אחין דהא לרבן גמליאל גט של שניה כמאן דליתיה הוא ואפילו הכי מיפטרא בחליצת בעלת הגט והוא הדין דאיכא לאקשויי מסיפא דשמעתא דרבן גמליאל ר"ל ממאמר אחר מאמר לסיפא דשמעתא דשמואל ר"ל חלץ לבעלת מאמר לא נפטרה צרה אלא דחדא מינייהו נקט ואם נפשך לומר מדרבנן נמי קשיא דקאמרי וחולץ לאחת מהן כלומר לאי זו מהן שירצה אלמא אף חליצת בעלת הגט פוטרת צרתה אין זה כלום דרבנן היינו טעמייהו דהא סבירא להו יש גט אחר גט ושתיהן חליצות פסולות הם וכל דכי הדדי נינהו בפסול חדא מינייהו פטרה חברתה אבל כל דאיכא גרועה ודעדיפא מינה לא אתיא גרועה ופטרה דעדיפא מינה אלא מדרבן גמליאל קשיא ותירץ דרבן גמליאל סבר אין זיקה כלומר אין ליבם זיקת קנין ביבמה אלא איסורא הוא דרביע עלה ובחליצה כל דהוא מיפטרן תרויהו ואף חליצה פסולה פוטרת צרתה שהיה איפשר לה בחליצה כשרה ושמואל יש זיקה סבירא ליה ולא אלימא חליצה פסולה לאפקועי חליצה אלימתא וכבר פסקנו לעיל י"ז ב' דיש זיקה ואם חלץ לבעלת הגט לא נפטרה צרה:

4 והקשה ומדלרבן גמליאל אין זיקה לרבנן יש זיקה ואע"ג דממילתייהו לא שמעינן הכי מכל מקום סברא הוא דמדפליגי בהא פליגי בהא אי נמי ממילתייהו איכא למשמע הכי דרבן גמליאל דאמר אין זיקה הוא דקאמר אין גט אחר גט דזיקה קלישתא היא ובחד גיטא מידחיא כלה ולרבנן יש זיקה ולא מידחיא זיקה דהאי בגיטא דאחוה ואם כן הא דקתני סיפא וכן אתה אומר בשני יבמין דהיכא דנתן זה גט וזה גט חולצת מאחד מהן דאלמא חליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין קשיא לרב והוא הדין דהוה מצי לאקשויי מרישא דשתי יבמות ר"ל ונתן גט לזו וגט לזו דקאמר חולץ לאחת מהן אע"ג דתרויהו פסולות נינהו דאלמא חליצה פסולה פוטרת צרתה וכל שכן דפטרא נפשה מאחים אלא דניחא ליה לאקשוייה מההיא דדמי ליה ממש ומכל מקום איכא מאן דדייק דמדפריך מסיפא דשני יבמין ולא מרישא דשתי יבמות שמע מינה דאע"ג דחליצה פסולה צריכה לחזר על כל האחין אינה צריכה לחזר על כל הצרות וטעמא דמילתא משום דשני יבמין ביבמה אחת אלימא זיקה ולא פקע חד זיקה דחבריה בחליצה פסולה אבל שתי יבמות ליבם אחד לא אלימא זיקה ומיפקעא זיקה דחדא בחליצה פסולה דאידך וראשון עיקר ולענין הסוגיא תירץ לו דלא פליגי בהא אלא כולהו סבירא להו אין זיקה ומשום הכי סברי דחליצה פסולה אינה צריכה כו' ואנא אדעתא דיש זיקה אמרי:

5 זהו ביאור הסוגיא וכבר ידעת דהלכתא יש זיקה וכן שהלכה כרבנן בשמועה זו ואם כן אי אפשר להעמיד שיהו הם סוברים אין זיקה אלא ודאי יש זיקה ואפילו הכי חליצה פסולה אינה צריכה כו' וקשיא לרב וזו ראיה למה שפסקנו בה כשמואל בפרק ארבעה אחין לעיל כ"ז א' כמו שכתבנוה שם וכן עיקר:

6 לענין ביאור זה שאמרו לשיטה זו מאמר קונה קנין גמור לא גמור ממש שהרי מדברי סופרים הוא אלא פירושו קנין חשוב אי נמי דלמאי דקני קני קנין גמור וכדקאמר רבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר כלומר משום דמאמר קמא קנה כל שאיפשר למאמר לקנות וזו של שלשה אחים שנים נשואים שתי אחיות ואחד מופנה כו' כבר ביארנוה בפרק ארבעה אחין במשנה השלישית כ"ט א':

7 יבם בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו קנאה ומכל מקום ביאתו אינה אלא כמאמר ואם בא עליה אחד משאר אחין אפילו בן תשע אע"פ שלא נאסרה משום זנות כגון שנבעלה בשוגג או שהיא קטנה שפתויה אונס הוא פסלה לו וצריכה גט משניהם כמו שיתבאר בפרק האשה רבה לקמן צ"ו ב' ולענין הזנות מיהא כתבו גדולי קדמונינו שלא נאסרה לראשון משום זנות אף במזיד ואף בגדולה הואיל ואין הגדול מומת עליה משום אשת איש שהרי אשת קטן היא וכבר כתבנו ביבם בן תשע שבא על יבמתו שאינה אשת איש גמורה להרוג על ידה בראשון של קדושין י"ט א':

8 כבר ביארנו שיש מאמר אחר מאמר בין בשני יבמין ויבמה אחת בין בשתי יבמות ויבם אחד לדעת חכמים שהלכה כמותם ולרבן גמליאל אין מאמר אחר מאמר לא בשני יבמין ולא בשתי יבמות ומכל מקום לענין ביאור בן עזאי היה אומר שיש מאמר אחר מאמר בשני יבמין אבל לא בשתי יבמות שבשני יבמין אלימא זיקייהו דגברי ואין אחד דוחה את של חברו שאין האחד ביד חברו אבל שתי יבמות ליבם אחד הרי שתיהן בידו לברור אי זו שירצה וכבר בירר ונדחית זיקתו בחד מאמר הואיל ומאמר קונה קנין חשוב הוא ומכל מקום הלכה כחכמים כמו שהתבאר ומה שאמרו לר' נחמיה והא ביאה פסולה דכמאמר שויוה רבנן קשה לפרש דהא מאמר יש אחריו גט לדברי הכל ואלו ביאה פסולה לר' נחמיה ר"ל שאחר גט או מאמר אין אחריה כלום ואף חליצה אינה צריכה כדאיתא בפרק בית שמאי לקמן קי"א וכדפרישנא במתניתין ואיתא לקמן נ"ג ב' דר' נחמיה לית ליה גזירה דביאה אחר ביאה ודביאה אחר חליצה ומתוך כך פירשו גדולי קדמונינו כמאמר שויוה רבנן אף לר' נחמיה לומר שאינו מאכיל בתרומה בביאה זו ואיני יודע זו מנין להם שאם ביאה זו פוטרת מן החליצה למה אינה מאכלת בתרומה ואין לי בזה פירוש מספיק אלא שהנאני מה שראיתי לגדולי המפרשים כמכירים דוחק הענין שטרחו ופירשו דאף לר' נחמיה אע"ג דביאה פסולה פוטרת מכל מקום כמאמר הוא במקצת לענין שאסור לעשות ביאה אחר גט או מאמר: