מאירי על יבמות צ״ו

1 המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק הרביעי גם כן והוא שאמר אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואחר כך אמרו לו קיימת היתה ומתה הולד ראשון ממזר והאחרון אינו ממזר ר' יוסי אומר כל שהוא פוסל על ידי אחרים פוסל על ידי עצמו וכל שאינו פוסל על ידי אחרים אינו פוסל על ידי עצמו אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה מאמה מתה ונשא את אחותה מאביה מתה ונשא את אחותה מאמה מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ופוטרות צרותיהן ואסר בשניה וברביעית אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה אם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן ואסור בשלישית ובחמישית ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה אמר הר"ם פי' אמ' מתה ירצה בו אמרו לו מתה ומן המבואר כי כאשר היתה לאה אחות רחל מן האב לבד ורחל אחות רבקה מן האם לבד הנה לקיחת לאה ורבקה יחד מותר לפי שאין ביניהם קורבה כלל ועל זה הענין נתבארה זאת ההלכה בקלות:

2 אמר המאירי אמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה מאביה מתה זו השניה ר"ל שאמרו שמתה ונשא את אחותה מאמה מתה זו השלישית ר"ל שאמרו לו שמתה ונשא אחותה מאביהן מתה זו הרביעית ר"ל שאמרו לו שמתה ונשא את אחותה מאמה ואחר כך נודע שכלן קיימות מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ר"ל בכלן כאחת מפני שאין ביניהן צד קורבא ונמצאו נשואיהן נשואין גמורין וביאתה או חליצתה של אחת מהן ר"ל של ראשונה או של שלישית או של חמישית פוטרת את חברותיה אבל אסור בשניה וברביעית בשניה מפני שהיא אחותה של ראשונה שהיא אשתו גמורה וברביעית מפני השלישית שהיתה אצלו ביאת היתר וביאת נשואין והרי הרביעית אחותה ואין ביאתה או חליצתה של אחת מאלו ר"ל של שניה או של רביעית פוטרת צרתה ר"ל אותן שנשואיהן נשואין ושיש בהם תורת זיקה שהרי שתי אלו נכריות בעלמא הן ואין ביאת נכרית פוטרת זיקת יבמה ואף לשון צרה אינו נופל בה כלל אלא מצד נשואי טעות שהיה לו בהן קורא אותן צרות אצל אותם שנשואיהן נשואין גמורים דרך העברה:

3 ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה מותר בשניה וברביעית ושאלו בגמרא אטו כולהו לאו לאחר מיתת ראשונה נינהו כלומר לאחר ששמע שמתה הראשונה ופירשוה אם מיתת הראשונה ודאית ושאר הדברים שקר ונשא את השניה הרי נמצאו נשואיה נשואין גמורין ומתוך כך מותר בשניה ורביעית שאין ביניהן צד אחוה כלל ואם מת בלא בנים חליצתה או ביאתה של זו פוטרת את זו ואסור בשלישית ובחמישית בשלישית מצד נשואיה של שניה שהיא אחותה ובחמישית מצד נשואיה של רביעית ואין ביאת אחת מהן ר"ל של שלישית וחמישית פוטרת צרתה ר"ל אותה שנשואיה גמורין ושיש בה תורת זיקה שהרי שלישית וחמישית נכריות בעלמא נינהו ואין ביאת נכרית פוטרת יבמה ולשון צרה גם כן אינו נופל בה אלא מצד טעות שבה הוא קוראה כן ובביאת שלישית מיהא לא הוצרך ללמד שאינה פוטרת שניה ורביעית שהרי אחות אשה היא שאחות אשה אף מן האם אסורה כמו שהתבאר נ"ה א' אלא שלימד בה שאפילו היו לזה נשים אחרות אין שלישית פוטרתן מפני שאינה יבמה כלל ועל הדרך שביארנו משנתנו בחמש נשים אתה מפרשה בכמה על דרך זה ולא היה בעל המשנה צריך ללמדה אלא בשלש ושיאמר מותר בראשונה ושלישית ואסור בשניה אלא שבא ללמד שאף במקום ערבוב יתר כזה אין מחמירין ביתר מכן וכבר ביארנו בפרק ששי נ"ד ב' שהצעת הענין דרך משל כגון שהיתה אשתו ראשונה שרה והיא בת אדם מחוה ונשא שניה לה רבקה שהיא בת אדם מנעמה והרי היא אחות הראשונה מאביה ונשא שלישית רחל שהיא בת נעמה משת ונמצאת אחות השניה מאמה ונשא רביעית לאה שהיא בת שת מעדה ונמצא אחות השלישית מאביה ונשא חמישית דינה שהיא בת עדה מאנוש ונמצאת אחות הרביעית מאמה והרי חמש נשים שרה רבקה רחל לאה דינה ושלשה אבות אדם שת אנוש ושלש אימהות חוה נעמה עדה ומותר בראשונה ר"ל שרה שהיא אשתו גמורה ובשלישית ר"ל רחל שהרי אין לה קורבא עם הראשונה כלל ואע"פ שהשלישית אחות השניה מאמה ואחות אשה אף מן האם אסורה הרי מכל מקום ביאת השניה אונס היא ונושאין על האנוסה אבל השניה אסורה שהרי היא לראשונה אחות מן האב ואסור ברביעית שהרי ביאת השלישית הואיל והותרה לו ביאת קדושין היא והרי הרביעית אחותה מן האב ומותר בחמישית אף על פי שהיא אחות הרביעית שביאת הרביעית אינן קדושין:

4 זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:

5 המשנה החמישית והכונה בה בענין החלק החמישי והוא שאמר בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידיו אלא שהוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף כיצד בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו פוסל על ידי אחים באו עליה אחין או עשו בה מאמר או נתנו גט או חלצו פסלו על ידיו בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה פסל על ידיו ר' שמעון אומר לא פסל אמר הר"ם מהעקרים אשר לנו שבן תשע שנים ויום אחד ביאתו ביאה ויש לו גט ויש לו מאמר אבל אינו גט גמור ולא מאמר גמור ואמרו הנה פוסל תחלה ירצה בו המאמר לפי שהוא אם נתן אחיו הגדול מאמר ליבמתו ואחר זה נתן הוא מאמר אינו פוסל על יד אחיו הגדול אבל כאלו לא נתן דבר אולם בביאה הנה הוא פוסל לעולם בין בתחלה בין בסוף והעקר גם כן אצלנו עשו בן ט' כמאמר בגדול וכבר ידעת מהפרק החמשי דין מאמר אחר מאמר והקש על זה ואין הלכה כר' שמעון:

6 אמר המאירי בן תשע שנים ויום אחד הוא פוסל על ידי אחים וכו' כבר ידעת שמן התורה אין דרך ליבם לקנות ביבמתו אלא ביאה ולא לפטור אלא חליצה וחכמים תקנו שיהא מאמר קונה קצת וכן גט שיהא הגט דוחה קצת על הדרך שהתבאר לעיל נ' וכן ידעת שמן התורה אין מעשה קטן כלום ובאו במשנה זו להודיע שחכמים תקנו קצת קנין ביבמה אף ליבם קטן ופסק ענין זה דרך כלל הוא שחכמים תקנו שיהו ביאה שלו ומאמר שלו קונין קצת אבל גיטו וחליצתו אינן כלום ואף ביאה ומאמר אין דין שניהם שוה בו אלא הביאה קונה יותר מן המאמר והוא שביאתו קונה כמאמר הגדול אבל מאמרו אינו כמאמר הגדול וכבר ידעת בגדול שאם עשה גדול מאמר אחר שעשה אחיו הגדול גם כן מאמר שאף האחרון פוסל על הראשון שיש מאמר אחר מאמר על הדרך שביארנו בפרק רבן גמליאל ואף ביאת הקטן כך היא שאם בא עליה הקטן אחר מאמר הגדול פסלה לגדול אחר שהוא בן תשע אבל מאמרו הבא אחר מאמר הגדול אינו כלום וזהו שאמרו שביאתו פוסלת לאחים בין בתחלה ר"ל אם בא עליה קודם מאמר האחים בין בסוף ר"ל אפילו לא בא עליה אלא לאחר מאמר הגדול שהרי ביאתו כמאמר הגדול אבל מאמרו של קטן פוסל תחלה ר"ל אם עשה בה מאמר קודם לאחיו אבל אם עשה אחד מן הגדולים מאמר אין מאמרו של קטן הבא אחריו כלום שאין מאמרו כמאמר הגדול לגמרי:

7 ומשנה זו לפי מה שביארו בגמרא כך הוא ענינה בן תשע שנים ויום אחד פוסל על ידי האחין ר"ל במאמרו והאחים פוסלין על ידו ר"ל במאמרם אלא שהוא פוסל בתחלה ר"ל כשמאמרו קודם למאמר אחיו ואחיו פוסלין בין בתחלה בין בסוף ר"ל אפילו לאחר מאמרו במה דברים אמורים במאמר אבל ביאה אפילו בסוף נמי פסיל כיצד בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל לאחים אפילו אחר מאמרם ואחיו פוסלין על ידו אף במאמר אף לאחר מאמרו או ביאתו וכן אם נתנו גט או חלצו פסלו על ידו שהרי אין ביאתו אלא כמאמר ויש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר כמו שהתבאר ומה שאמרו בבריתא בן תשע שנים ויום אחד פוסל לאחים בדבר אחד ר"ל בביאה והן פוסלין לו בארבעה דברים בביאה ובמאמר בגט ובחליצה דאלמא שאין לו מאמר לקטן כלל הואיל ואין לו מאמר אלא בתחלה ולא בסוף לא פסיקא ליה אבל גט וחליצה לקטן אין לו כלל אפילו בסוף וכמו שאמרו בפרק מצות חליצה שאין חליצת קטן כלום וודאי הוא הדין לגיטו שהרי אין גט דוחה כלל ביבמה אלא מגזירת חליצה כמו שביארנו בפרק רבן גמליאל ואע"פ שר' מאיר סובר שיש לו גט ושדין גיטו כדין מאמרו אין הלכה כמותו ולא עוד אלא שלענין ביאור אף לר' מאיר דוקא בכתב ידו שאם בעדים ובכתב סופר הרי צריך לומר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואין שליחות לקטן ואם בעידי מסירה הרי הוא סובר עידי חתימה כרתי אלא בכתב ידו שמאחר שהוא כשר מן התורה פוסל לדעתו ביבמה אף בקטן ואין הלכה כמותו:

8 בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע גם כן ובא עליה פסל על ידו שהרי ביאת כל אחד מהם כמאמר ויש מאמר אחר מאמר ר' שמעון אומר לא פסל מפני שהוא דן אם ביאת ראשון ביאה של שני אינה כלום ואם ביאת ראשון אינה כלום אף של שני אינה כלום וכשרה לראשון ממה נפשך והיא היא המחלקת בבן תשע שבא על יבמתו ואחר כך בא הוא בעצמו על צרתה שפסל על ידי עצמו אף בראשונה מפני שאין הקנין גמור ולר' שמעון לא פסל ממה נפשך שאם ראשונה ביאה אחרונה אינה כלום ואם ראשונה אינה ביאה אף אחרונה אינה כלום והלכה כחכמים שכבר העמדנו דבריו של ר' שמעון בשיטה בפרק רבן גמליאל נ"א ב' כמו שהתבאר ולפי דרכך למדת שאין הלכה כבן עזאי שהיה אומר יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת ר"ל אם עשה מאמר זה אחר חברו משום דאלימא זיקייהו דגברי ואין אחד דוחה את של חבירו הואיל ואין האחד ביד חברו אבל לא בשתי יבמות ויבם אחד שעשה יבם זה מאמר לזו ואחר כך לזו הואיל ושתיהן בידו לברור אי זו שירצה וכבר בירר אלא אף בזו יש מאמר אחר מאמר כמו שביארנו:

9 בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת ונשאר שם אח שלישי חולצת ולא מתיבמת שהרי יבמה זו עדין לא נסתלקה זיקת הראשון מעליה לגמרי הואיל וביאת בן תשע אינה קונה לגמרי והרי נתחדשה עליה זיקה אחרת של קטן זה הואיל וביאתו קונה במקצת ונמצאו עליה זיקת שני יבמין ופירשו בגמרא שלא סוף דבר במקום שיש צרה כגון שהיה היבם גדול ועשה מאמר ומת ויש לו אשה שאם תאמר שהיבמה מתיבמת לשלישי ראויה להתיבם יותר ויבאו לומר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות אלא אף במקום שאין צרה שהרי משנתנו בקטן שביאתו ביבמה כמאמר ולאשה שלו אין לחוש שאין נשואי קטן כלום ואעפ"כ זיקת שני יבמין מפקעת שלא ליבמה וחולצת ולא מתיבמת שאשת שני מתים אינה מתיבמת לא היא ולא צרתה שאף צרתה תקנו בה שלא להתיבם מגזירת בעלת המאמר כמו שנבאר למטה:

10 נשא קטן זה אשה ומת הרי זו פטורה מן החליצה ומן היבום שכך אמרו שוטה וקטן שנשאו נשים ומתו נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום אפילו מדברי סופרים וכן הלכה:

11 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרכים שביארנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

12 המשנה הששית והכונה בה כשלפניה והוא שאמר בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו משהגדיל נשא אשה אחרת אם לא ידע את הראשונה השניה או חולצת או מתיבמת הראשונה חולצת ולא מתיבמת ר' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה וחולץ לשניה אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד בן עשרים שנה שלא הביא שתי שערות אמר הר"ם פי' היות הראשונה חולצת ולא מתיבמת לפי שביאת בן ט' כמאמר בגדול וכבר קדם לך כי כאשר נתן גדול מאמר ליבמתו ומת חולצת ולא מתיבמת ובן כ' שנה שלא הביא שתי שערות אם נראו בו סימני סריס הנה הוא סריס חמה ואם לא נראו בו הנה הוא במדרגת הקטן לכל המצות ודינו בענין המשגל דין בן תשע שנים ויום אחד עד שיגיע לשלשים וחמש שנים ולא הביא שתי שערות הנה הוא סריס חמה אע"פ שלא יראו בו סימני סריס וסימני סריס כל שאין לו זקן ושערו לקוי שער ראשו חלוש דק מאד ואין רגליו מעלין רתיחה ומטיל מים ואינו עושה כיפה ר"ל העדר בקושי ושכבת זרעו דוחץ דוהה ר"ל עפרת המראה ואין מימי רגליו מחמיצין ורוחץ בימות הגשמים ואין בשרו מעלה הבל כמו שאר האנשים הבריאים וקולו דק עד שלא יובדל בין קולו לקול האשה הנה כאשר נראו בו אחד מאלו האותות והשלימו לו כ' שנה ולא הביא שתי שערות הנה הוא סריס חמה ובתנאי שלא יהיו בזקנו שתי שערות הנזכרות בכל מקום באיש ובאשה לא שיצמחו באי זה מקום שיזדמן מן הגוף אבל בתנאי שיצמחו בשפל הגוף במקומות הידועים בצמיחת השער ודע זה:

13 אמר המאירי בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת אם לא ידע את הראשונה משהגדיל השניה חולצת או מתיבמת ואע"פ שהגדול שעשה מאמר ומת אף אשתו הגמורה חולצת ולא מתיבמת מגזירת בעלת המאמר לא גזרו כן בביאת קטן שלא עשו בענין זה ביאת בן תשע כמאמר בגדול לדחות את הצרה מיבום ואלו ידעה משהגדיל קנאה לגמרי וביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה:

14 ור' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה שאינו סובר באיסור זיקת שני יבמין כלום ואין הלכה לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא אף השניה חולצת ולא מתיבמת שהלכה כר' יוחנן שאמר בגמרא שעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול שדוחה את הצרה מיבום כמו שהתבאר בפרק ארבעה אחין ל"א ב' וכבר התבאר שם הטעם במחלקתם של ר' שמעון ורבנן שהוא תלוי במאמר אם קונה בודאי במקצת או אם ספק קונה ספק אינו קונה אלא שמאחר שאין הלכה כדבריהם אין צורך בהשיב מה שכבר התבאר ולפי דרכך למדת שבן תשע שבא על יבמתו ולא בעל משהגדיל צריכה גט לביאתו שהיא כמאמר וחליצה לזיקתו הא לכל שאר הדברים קנה שהרי בנשואי קטנה אמרו הרי היא כאשתו לכל דבר ויורשה וזו ודאי עדיפא מינה:

15 אחד בן תשע ואחד בן עשרים שלא הביא שתי שערות שניהם שוים לידון כקטן ופירשוה בגמרא כגון שלא נולדו לו סימני סירוס שכל שהוא בן עשרים והביא סימני סירוס גדול הוא אבל כל שלא הביא שתי שערות ולא הביא סימני סירוס הרי הוא קטן עד רוב שנותיו ר"ל ל"ה שנה ויום אחד ומשם ואילך הוא גדול לכל דבריו אלא שאינו חולץ ולא מיבם וכל שבא לידי בן עשרים ולא הביא שתי שערות וכן לא הביא סימני סירוס אם היה כחוש משמינין אותו ואם היה שמן מכחישין אותו שסימנין אלו פעמים נושרין מחמת כחש פעמים מחמת שומן:

16 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ומה שבא עליה בגמרא כך הוא:

17 נגר ר"ל יתד ארוך שתוחבין אותו בנקב שבאסקופה אחר שנסגר הדלת כדי שיעמיד את הדלת סגור אם הוא קשור אחורי הדלת בחבל חזק וארוך עד שיהא יכול לתחבו בלא היתר קשורו הואיל וניטל באגדו הוא אין זה כבונה ומותר לנעול בו את הדלת אבל אם החבל קצר עד שאי איפשר לתחבו בלא היתר קשורו אלא שקושרו שם ביום כדי שלא יאבד ובלילה מתירו ונועל בו הרי זה כבונה ואסור לנעול בו בשבת אלא אם כן יש בראשו קלוסטרא ר"ל עובי עגול כעין ראש הבוכן עד שיהא ראוי לשחוק שכל שהוא כן תורת כלי עליו ומותר לטלטלו ואע"פ שנחלקו בה ר' אלעזר ור' יוסי הלכה כר' יוסי שהיה מתיר כמו שביארנו באחרון של עירובין ק"א ב':

18 אע"פ שמדת הכעס מגונה בכל מקום ובכל זמן ובכל אדם בתלמיד חכם ובמקום המיוחד לדברי תורה ובמשא ובמתן של הלכה מגונה ביותר ועתידים ליתן את הדין אלא אם כן היה לכונת הפרשה מאיסור דרך הערה אמרו בר' אלעזר ור' יוסי שנחלקו בבית הכנסת של טבריא בנגר שבראשו קלוסטרא עד שנקרע ספר תורה בחמתם והיה שם ר' יוסי בן קיסמא ואמר להם תמה אני אם לא יהא בית הכנסת זה בית ע"ז וכן היה:

19 כל תלמיד חכם ששמע דבר שמועה מפי חכם שאינו רבו מובהק אינו רשאי לאמרה אלא בשמו ואם עשה כך הרי זה מחליש דעתו של אותו חכם ומכל מקום אם הוא רבו מובהק יכול לאמרה בסתם שהכל יודעין שתורתו שלו היא דרך צחות אמרו כאשר צוה ה' את משה עבדו צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר וכי כל דבר ודבר שאמר להם יהושע אומר להם כך צוני משה אלא יהושע יושב ודורש סתם והכל יודעין שתורתו של משה היא:

20 אסור לאדם לכבד את התלמיד בקלון רבו עד שיראה מדבריו כאלו עושהו חברו הוזכר כאן בר' אלעזר שהיה תלמידו של ר' יוחנן שאמר שמועה שיצאה מפיו של ר' יוחנן ולא אמרה משמו וכעס וכשבאו לפניו קצת חכמים להזהירו על מדת הכעס והזכירו לו מה שאירע מכעסם של ר' אלעזר ור' יוסי שנקרע ספר תורה מחמתם אמרו עליו איקפד טפי ואמר חברותא נמי כלומר אתם עושים את תלמידי כחבר אצלי עד שאתם מדמים דבר זה לר' אלעזר ור' יוסי שהיו חברים עד שנתרצה אחר כן מצד שהיה רבו מובהק ואמרו אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעים שתורתו שלך היא על הדרך שהזכרנו ביהושע:

21 ונשלם הפרק תהלה לאל: