מאירי על יבמות ק״ח

1 גט מיאון אין ראוי להאריך בנסח שבו כדי שלא ידמה לבריות כעין גט כריתות ויבאו לטעות על שהיא מותרת בקרובים וכשרה לכהונה שיהו אומרין כך ביוצאה בגט ובראשונה היו כותבים בו לא צבינא ביה ולא בעינא ביה לית אנא בעיא להתנסבא ליה וכד חזו דנפיש דבורא אמרי אתי לאיחלופי תקנו שיהו כותבים בו ביום פלוני מיאנה בת פלוני בפלוני לפנינו ומכל מקום בנסח הגאונים הוא כתוב כבראשונה אלא שמסדרין את הענין ומודיעין אותו עד שאין לטעות בו בגט דעלמא והנסח הראוי לענין זה כך הוא בפנינו אנו עדים חתומי מטה מיאנה פלוניתא בת פלוני בקטנותה בפלוני בר פלוני וכך אמרה לנו דעו שאמי ואחי הטעוני והשיאוני בקטנותי לפלוני בר פלוני ועכשו אני מגלה דעתי בפניכם שאיני רוצה בו ואיני חפצה לדור עמו ואי אפשי בו כלל ואנו עדים אחר שנתברר לנו כראוי שעדין היא קטנה קבלנו דבריה בתורת עדות ברור ומכוון ומה שהיה בפנינו ביום פלוני בחדש פלוני בשנה פלונית כתבנו וחתמנו ונתננו ביד פלוניתא הנזכרת להיות בידה לראיה ולזכות ואם לא נשאת אלא שנתקדשה יכתוב במקום השיאוני קדשוני ויש נוהגים שמזמינים בית דין ומביאים לפניהם העדים שמיאנה בפניהם ומעידים לפניהם ככל תורף הענין והם כותבים בנסח זה אנו בית דין חתומי מטה כד הוינא כחדא במותב תלתא הוזקקנו על ענין הקטנה פלוניתא בת פלוני מחמת שבאו לפנינו פלוני ופלוני והעידו לפנינו שבפניהם מיאנה פלוניתא בפלוני ואמרה להם אמי ואחי כו' וכן העידו לפנינו שבאותו זמן חקרו על שנותיה ונבדקה על פיהם כראוי עד שנתברר להם בירור הראוי שקטנה היתה באותה שעה ואנו בית דין אחר שנתברר לנו שהם עדים כשרים ושחקרנו בעדותם כראוי וכתקון חכמים קבלנו עדותם והתרנו פלוניתא דא לינשא לכל מי שתרצה ומה שהיה בפנינו בזמן פלוני כתבנו וחתמנו להיות בידה לראיה ולזכות:

2 עיקר המיאון הוא שתאמר אי אפשי בפלוני בעלי או אי אפשי בקדושין שקדשוני אמי ואחי ואפילו יושבת באפריון ומוליכין אותה בו מבית אביה לביתו של זה כל שהיא אומרת אי אפשי בו הרי זה מיאון ואין אומרין אם אינה רוצה היאך היא הולכת לשם שמא בושה היא מקרוביה וסומכת על דבורה וכן אפילו היו אורחים מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה עליהם שהוא כגלוי הדעת שנוח לה בדירה עמו כל שאומרת אי אפשי בו זהו מיאון אפילו שיגרה אצל חנוני להביא לו חפץ משלו והביאה לו משלה שזהו גילוי הדעת של חבה כל שאומרת מכל מקום אי אפשי בו הרי זה מיאון כל שמיאנה בפני שנים וגדולי הרבנים אין גורסין והביאה לו משלה ופירשו אפילו אורחים מסובים אע"פ שלא הזמינתם לכך ובשיגרה אצל חנוני אע"פ שאין שם אלא חנוני ונראה מדבריהם שאף מיאון באחד בדיעבד הוי מיאון וזו דוקא בשעדים שומעין אותה מבחוץ ויש מפרשים אפילו שיגרה אצל חנוני שיש לדון בה שמתוך כעס הטרחתו היא אומרת כן:

3 קטנה זו שלא מיאנה אבל עמדה ונשאת נשואיה הן הן מיאוניה וכן אם קבלה קדושין מאחר קדושיה הן הן מיאוניה ולא סוף דבר בנתקדשה לראשון שנשואי שני או קדושיו מפקיעין את הראשונים אלא אף אם נשאת לראשון ונתקדשה לשני קדושי שני מפקיעין נשואיו של ראשון:

4 היה בעלה של קטנה זו הולך ובא והנשים אומרות לה הא בעליך והיא אומרת שלכם תהא הרי זה מיאון והוא שאמרו כאן כלתיה דאבידן אימרוד כלומר שלא היו רוצות להתיחד עם בעליהן שדר רבי זוגא דרבנן למיבדקינהו כלומר אם היה מחמת מיאון או מחמת סבה אחרת אמרי להו נשי חזו גבריכו דקא אתו ואמרי להו ניהוו גבריכו דידכו ואמר רבי אין לך מיאון גדול מזה ואף בתלמוד המערב אמרו מעשה בתינוקת שירדה לכבס בנהר אמרין לה הא ארוסיך אמרה להו תלך אימא ותנשא לו ואמרו חכמים אין לך מיאון גדול מזה ויש אומרים שאפילו אמרה בפלוני הייתי רוצה יותר הרי זה מיאון ומפרשים כאן שזו שאמרו ניהוו גובריהו אזוגא דרבנן קאמרי והענין לדעתם ששאר הנשים היו טועות על אותו זוג של תלמידי חכמים שיהו הם בעליהן ואלו הכירום ואמרו אמן יהי כדבריכם שיהו אלו בעלים שלנו כלומר שבאלו היינו חפצים ואמרו שאף זה מיאון והם גורסים גובריהו דידהו כלומר שלהן עצמן ואם כן כל שמגלה דעתה שחפיצה היתה באחר הרי זה מיאון אע"פ שלא נתקדשה לו וכמו שאמרו למטה שאם תבעוה אחרים לינשא ולא קיבלה ואומרת שזה שאינה מקבלת דבריהם הוא מפני שאין אותו שתובעה מהוגן לה הרי זה מיאון אלמא כל שמגלה דעתה שרוצה באחר מיאון הוא ומכל מקום נראה לי שאין זה דומה שכל שהיא מטה אזן לינשא לאחר אע"פ שמתעכבת הואיל ואין עכבתה אלא מחמת שזה התובעה אינו מהוגן לה ודאי מיאון הוא אבל האומרת יותר הייתי רוצה בפלוני אין זה מיאון כלל ולא עוד אלא שיש בזו של עכבה פירושין אחרים כמו שנבאר ומה שנחלקו בסוגיא זו ר' אליעזר ור' יהושע במעשה קטנה כבר ביארנוהו במשנה:

5 המשנה השלישית והכונה בה אם בענין החלק הראשון אם בענין החלק השני על הדרך שנבאר והוא שאמר ר' אליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו. מבואר לר"ם:

6 אמר המאירי ר' אליעזר בן יעקב אומר כל עכבה שהיא מן האיש כאלו היא אשתו וכל עכבה שאינה מן האיש כאלו אינה אשתו ונחלקו בגמרא בפירוש דבריו והוא ששמואל פירש שהיא אמורה לענין מיאון לידע כיצד ממאנת ואמר שאע"פ שעקר מיאון הוא באי אפשי בו וכיוצא בו יש צדדין שאף גלוי הדעת נידון כמיאון והוא שאם בעודה תחת בעל זה תבעוה אחרים לינשא והיא נמנעת ואומרת בטענתה שבשביל פלוני בעלה היא נמנעת אין זה מיאון אבל אם היא נמנעת מחמת שאין אותם התובעים מהוגנים הרי גילתה בדעתה שאלו היו מהוגנין היתה נשמעת להם והרי זה מיאון וכבר ביארנו למעלה שיש פוסקים כן ומשום דמשנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ומכל מקום יש מפרשים בה כן אלא שאין פוסקים בה כמותו וכל שמכל מקום אינה רוצה לינשא אין זה מיאון ויש מפרשים שר' אליעזר בן יעקב לא אמרה שלא להצריך בה מיאון אלא מפני שנחלקו ר' אליעזר ור' יהושע שלר' אליעזר אין מעשה קטנה כלום אלא להצריכה מיאון ולר' יהושע מעשה קטנה לענין בעלה קיים לגמרי כל זמן שלא תמאן נעשה הוא כמכריע ביניהם שגלוי הדעת זה אע"פ שאינה מפקיעה בלא מיאון מכל מקום מועיל מיהא לעשותה כמי שאינה אשתו לכל זכות כגון שלא ליורשה ולא ליטמא לה וכן בכלם וגדולי הדור ראיתי שפירשו שתבעוה לינשא האמור כאן פירושו אחר שמת בעלה ואם נמנעת מחמת בעלה ר"ל מפני האיבול הרי זו נעשית כמי שלא מיאנה וצריכה להמתין שלשה חדשים ואם אינה נמנעה בשבילו הרי זו כממאנת ואינה צריכה להמתין ועל אי זה צד שתפרש בה כל שבדעת זה היא מענין משנה ראשונה ומכל מקום אביי פירש את דבריו שכל שהיא קטנה ויכולה למאן וגירשה בעלה הרי זו יוצאה בגט ואסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ונפסלה מן הכהונה הא כל שיצאה במיאון מותר בקרובותיה והיא בקרוביו ולא נפסלה מן הכהונה וכן הלכה ולשיטה זו משנה זו מענין משנה שאחריה והיא היא וכבר הקשו בגמרא בהדיא קתני לה הממאנת באיש הוא מותר וכו' נתן לה גט הוא אסור וכו' ותירץ פירושי קא מפרש לה והוא שבאה אחריה:

7 המשנה הרביעית והכונה בה לבאר ענין החלק השני והוא שאמר הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ולא מן הכהונה נתן לה גט הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופסלה מן הכהונה נתן לה גט והחזירה מאנה בו ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה מותרת לחזור לו מאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתאלמנה או נתגרשה אסורה לחזור לו זה הכלל גט אחר מיאון אסורה לחזור לו מיאון אחר גט מותרת לחזור לו הממאנת באיש ונשאת לאחר וגרשה לאחר ומיאנה בו לאחר וגרשה לאחר ומיאנה בו כל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו במיאון מותרת לחזור לו אמר הר"ם רצה ר' אליעזר באמרו שהוא כאשר עכב האיש והוציאה בגט הרי היא כאשתו ואסור בקרובותיה וכאשר מיאנה ולא יהיה לאיש עכבה כאלו אינה אשתו ומותר בקרובותיה וכבר ביאר זה בהמשלים:

8 אמר המאירי הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו שאין ביאתו בה אלא כפתוי בעלמא וכבר ביארנו שנושאין על האנוסה והמפותה וכן לא נפסלה מן הכהונה שאין המיאון נחשב כגט אבל אם נתן לה גט אע"פ שלא היו הקדושין קדושין גמורין ולא הגט גט גמור הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ונפסלה מן הכהונה וכן הלכה:

9 נתן לה גט והחזירה בקטנותה ומיאנה בו ואחר מיאוניה נשאת לאחר ונתארמלה הימנו או נתגרשה הרי זו מותרת לחזור לו ואינה נידונת אצלו כגרושתו מן הנשואין שמאחר שמיאנה בו אחר שהחזירה הרי המיאון ביטל כח הגט והרי הוא כמחזירה מתוך מיאון אבל אם מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה הימנו או נתגרשה אסורה לחזור לו אע"פ שכבר מיאנה בו הואיל ומתוך הגט הוא מחזירה ר"ל שלא היה מיאון אחריו שהרי הכל סבורים בה שגרושתו מן הנשואין הוא מחזיר אחר שלא היה מיאון אחר הגט שמתוכו יהא נודע לכל שלא היה הגט כלום וכן הלכה:

10 הממאנת באיש ונשאת לאחר וגירשה ואחר כך נשאת לאחר ומיאנה בו ונשאת לאחר וגירשה וכן אחר כך נשאת לאחר ומיאנה בו וכן לאחר וגירשה ולאחר ומיאנה וכן כמה כל שיצאה ממנו בגט אסורה לחזור לו ואע"פ שיש מיאון של אדם אחר אחר גירושיו ואין אומרין מיאון דבתרא מבטל ליה למיאון דקמא אע"פ שאף זה מכח מיאונו של זה נודע שגיטו של זה לא היה כלום דאי אמרת הכי איכא למיחש שמא ילך אחד מבעלי הגט ומפתה אותה להוציאה מתחת הבא אחריו במיאון והוא שאמרו אזיל ומשבש ומייתי לה ואפילו אחרון שלא היה אחריו אלא מיאון אסורה לחזור לו ושמא תאמר אם כן אף במיאון דידיה כגון נתן לה גט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר וגירשה שמותרת לחזור לו נימא הכי ואע"פ שאם נאמר כן אף ביוצאה במיאון ושלא היה שם גט כל עיקר יש לך לאסרה בנשואי שני מחששא זו הא לא איפשר דכל שאין שם אלא מיאון לבד אינו אלא כזנות בעלמא שאם תחוש לכך אף בעמדה תחתיו בזנות כן אלא בנתן לה גט והחזירה ומיאנה ונשאת לאחר וגירשה שמותרת לחזור לו נימא הכי בזו אין לחוש בה דהא שבשה אחר שגירשה ולא אישתבש שהרי מיאנה בו ואין לחוש לפיוס אלא למי שיצאה בגט ומכל מקום בגמרא הקשו בזו מדקתני סיפא דרישא מיאנה בו והחזירה ונתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה הימנו שאסורה לחזור לו הא מיאנה בשני מותרת לחזור לו דאלמא מיאונו של שני מבטל כח גיטו של ראשון ואוקמוה כתנאי ומי ששנה זו לא שנה זו ועולא פירש זו האחרונה בשלשה בגיטין שהוציאה שלשה גיטין וכדקא מני להו בגוה ומיתחזיא כגדולה דתלתא גיטין בקטנה לא שכיחי ואסורה אף לראשונים אבל קודם שתשלש אתי מיאון דחבריה ומבטל גיטא דידיה ומכל מקום הלכה פסוקה מיאון דידיה מבטל גיטא דידיה אבל מיאון דחבריה לא מבטל גיטא דידיה כרב דקאמר הכי בגמרא בהדיא ר"ל שאם יצתה מראשון בגט אע"פ שיצאת משני אחריו במיאון אסורה לחזור לראשון ואע"פ שר' ישמעאל חלק עליו הלכה כרב:

11 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

12 זו שביארנו שכל שיצאה מתחתיו בגט אע"פ שיצאה מתחת ידי השני במיאון שאסורה לחזור לראשון לא סוף דבר שהיא אסורה לו אלא אף לאחיו אסורה מדמיון גרושת אחיו ואע"פ שלא אסרנוה לו אלא מפני שמכרת ברמיזותיו ובא לפתותה להוציאה מתחת בעלה ובאחיו מיהא אין לומר כן מכל מקום גזירה אחיו אטו הוא:

13 אשת אחי האב שהיא שניה לו כמו שביארנו כ"א א' אם נשאה אחיו מאביו שלא היתה שניה לו ונזדקקה לזה שהיא שניה לו אין אומרין שתמאן עכשו בנשואי אחי אמו למפרע כדי שיתבטלו אותן הנשואין ויהא זה מיבם מתורת אשת אח במקום מצוה שאין מיאון לאחר מיתה אלא באותו שבא מכח הבעל כגון יבם ומעתה אין צריך לומר בערוה גמורה כגון אשת אחיו מן האם שנשאה אחיו מאביו שהרי בשעת נפילה נראית כאשת אחיו מאמו:

14 המשנה החמישית והכונה בה בביאור החלק השלישי והוא שאמר המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם ר' אלעזר אוסר וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם ר' אלעזר אוסר קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה כיתומה בחיי האב והחזירה אסורה ליבם ומודין חכמים לר' אלעזר בזמן שגרשה קטנה והחזירה קטנה מפני שהיו גירושיה גירושין גמורין ולא היתה חזרתה גמורה אבל אם גירשה קטנה והחזירה גדולה או שגדלה תחתיו מותרת ליבם אמר הר"ם פי' אמרו החזירה ליבם רוצה בו כאשר החזירה כשהיא קטנה ומתו ועדין היא קטנה לפי שגירושיה גרושין גמורין והחזרתה אינה גמורה אולם כאשר החזירה והיא גדולה או היא קטנה וגדלה אצלו ואחר כך מותרת ליבם ואין הלכה כר' אליעזר:

15 אמר המאירי המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם הואיל ובשעת מיתה הויא לה אשת אח במקום מצוה אע"פ שכבר היתה גרושת אחיו שאין אומרין נשואין הראשונים מפילים את היבמה ליבם והרי נאסרו עליו אותם הנשואין בשעה שגירשה אחיו מכח גרושת אחיו אלא שעת מיתה מפלת והרי בשעת מיתה הויא לה אשת אח במקום מצוה ור' אליעזר אוסר מדין גרושת אח והלכה כתנא קמא: