מאירי על יבמות י״ז

1 בעזרת הצור ובישועתו אמן:

2 כיצד אשת אחיו וכו' זה הפרק יסוד הכונה בו בענין החלק הראשון ר"ל עניני הלכות חליצה ויבום אלא שיתבאר בו מענין הרביעי באיסורי ביאה ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לששה חלקים הראשון להשלים מה שהוחל לבארו בפרק הראשון בענין ערוה על אי זה צד פוטרת צרתה ומצד שאשת אח שלא היה בעולמו לא היה ממין שאר העריות המנויות באותן חמש עשרה רצה לבאר ענינה בפני עצמה השני לבאר קצת חלוקות בענין זיקת יבום להודיע שיש מהן חולצות או מתיבמות ומהן שחולצות ולא מתיבמות ומהן שלא חולצות ולא מתיבמות ויתגלגל בענין זה לבאר קצת איסורי ביאה הן מדברי סופרים והן השניות הן משאר עריות השלישי לבאר אי זו אחוה זוקקת ליבום ואי זו אחוה אינה זוקקת וכן אי זה זרע של אותו המת מפקיע את הזיקה ואי זה אינו מפקיעה הרביעי בקצת ספיקות שלסיבת הספק הנולד בהן הוא צריך לחלוץ ליתר מאחת שלא מן הדין אלא מתורת ספק החמישי בענין אי זהו הראוי מכל האחים ליבם או לחלוץ הששי בענין הרביעי באיסורי ביאה שמחמת זנות או חשד זנות ויתגלגל בתוכו כל ענין שיהא קרוב לחשוב על בעל המאמר שיאמרהו מצד שנתן עין באותה אשה זהו שרש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

3 והמשנה הראשונה ממנו תיוחד לבאר החלק הראשון והוא שאמר כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו שני אחין ומת אחד מהן ונולד להם אח ואחר כך יבם השני את אשת אחיו ומת הראשונה יוצאת משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת אמר הר"ם למדנו אשת אחיו שלא היה בעולמו ומאמר הוא הקידושין ודין הקידושין באלו המקומות הוא בדמיון נשואין בלתי שלמים ודנין בו לחומרא ואני אבאר לך זה הענין דרך משל להקיש עליו שאר הדינין אשר ימצא בו זה הענין ונאמר שראובן דרך משל היה לו אשה והיא לאה אחר זה מת שמעון אחיו והניח אשה והיא רחל ואחר מות שמעון נולד לוי לאחר לידתו קדש ראובן רחל אשר היא יבמתו ומת הנה דין לוי שהוא יחלוץ ללאה ולא ייבם אותה וזה שאם לא קדש ראובן רחל היה ראוי לו שייבם אותה אם ירצה או יחלוץ ואם היה ראובן גם כן כבר כנס רחל היתה לאה פטורה מן החליצה או מן היבום להיות צרת ערוה כי רחל ערוה על לוי ובעבור שנתן קדושין והיה שם קצת נשואין דנו בלאה שלא תתיבם ולא תצא גם כן בלא חליצה וזה חומרא משני פנים יחד שאלו היו הנשואין שלמים לא תהיה זאת הצרה צריכה חליצה ונחשבה כאלו לא היתה ואם אילו הקידושין לא עשו נשואין הרי חלץ לאה וכן תבין תמיד בכל מה שתראה בזאת המסכתא חולצת ולא מתיבמת בבעלת מאמר או בצרתה ולא נצטרך להשיב אליך זה הדבור תמיד:

4 אמר המאירי כיצד אשת אחיו שלא היה בעולמו פי' אשת אח שלא היה בעולמו הרמוז בתורה אי אתה צריך לפרש בו שני אחים אלא בראובן שמת ואחר כך נולד שמעון שאין לו עליה כלום הואיל ולא היה בעולמו בשעת מיתה אלא שמתוך שעיקר אותן המנויות במשנת חמש עשרה נשים משום פטור צרה אתינן עלה שאל בכאן כיצד היא אשת אח שלא היה בעולמו השנויה בפרק ראשון לפטור את הצרה ואע"פ שאותה שבפרק ראשון אתה צריך לפרש בה צרה וצרת צרה ואי אתה מוצא צרת צרה בשני אחים אלא בשלשה מכל מקום הוא מפרש ענינה בשני אחים שיש בו כדי לפטור צרה וממנה אתה למד כשתבא לפרשה בצרת צרה שתפרשה בשלשה אחים וכן כמה לפי חשבון האחים על הדרך שביארנו שם:

5 משנה שני אחים ומת אחד מהן ויבם השני את אשת אחיו ואחר כך נולד להן אח ומת הראשונה יוצאה משום אשת אחיו שלא היה בעולמו והשניה משום צרתה עשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת ר' שמעון אומר מיבם לאי זו שירצה או חולץ לאי זו שירצה אמר הר"ם מאמר הוא על שתי ההלכות יחד שדעתו כי כאשר יבם ואחר כך נולד להן אח אינה אשת אחיו שלא היה בעולמו שהוא כבר מצאה אשת אחיו השני וכאלו נשואי האח הראשון לא היו ואין הלכה כר' שמעון:

6 אמר המאירי אמר בענין זה שני אחים ומת אחד מהם והרי אשתו מזדקקת לשני ונולד להם אח קודם שיבם זה את יבמתו שנמצא כשנולד מצאה זקוקה ואסורה לזה הנולד מדין אשת אח שלא נאמר דין יבום אלא לאותו שהיה שם בשעת מיתת האח דכתיב אחים יחדו והשני שהיה בעולמו של מת יבם את אשתו של מת ויש לו אשה אחרת ומת הראשונה ר"ל אשת האח שמת ראשון והוא קוראה ראשונה אע"פ שאיפשר שהיא שניה לזה המיבם בנישואיה אחר שהיא ראשונה לזיקתו של זה ר"ל שנזדקקה קודם לזו ואמר עליה שהיא יוצאה בלא יבום ובלא חליצה מדין אשת אח שלא היה בעולמו והשניה שהיה זה ראוי ליבמה שהרי היה בעולמו של שני בשעת מיתתו יוצאה משום צרתה אף בלא חליצה ואם לא יבם השני את יבמתו אלא שעשה בה מאמר ומת ולו אשה אחרת והרי שאלמלא המאמר היה זה הנולד מיבם את אשתו לפי מה שאנו סבורים עכשו שהרי היה בעולמו בשעת מיתתו הרי השניה חולצת ואינה נפטרת לגמרי משום צרת ערוה שאין המאמר חשוב כל כך שיהא עושה את זו צרת ערוה אבל לא מתיבמת שהמאמר קונה מקצת ונעשית צרת ערוה במקצת:

7 ואחר כך בא ולימד שלא סוף דבר בנולד זה ואחר כך יבם זה שמצאה הנולד בזיקה אלא אפילו יבם זה תחלה ואחר כך נולד זה שלא מצאה בזיקה הדין כן והוא שאמר שני אחים ומת אחד מהם והרי אשתו מזדקקת לשני ויבם זה את אשת אחיו ויש לו אשה אחרת ואחר כך נולד לו אח ומת השני שכבר יבם ונשותיו מזדקקות לזה הנולד אף זו ראשונה יוצאה בלא יבום וחליצה מדין אשת אח שלא היה בעולמו אע"פ שכשנולד בהיתר מצאה ובלא שום זיקת ראשון שכל זמנו של זה היתה זו אצלו אשת אח שהיה בעולמו מכל מקום הא כתוב ויבמה שם יבום עליה ר"ל שעל שם נישואין הראשונים היא נקראת ולעולם לא נפקע ממנה דין אשת אח שלא היה בעולמו ומעתה אף השניה יוצאה משום צרתה ואם לא יבמה השני אלא שעשה בה מאמר ומת שניה חולצת ולא מתיבמת על הדרך שפירשנו בחברתה ור' שמעון חולק בזו שמאחר שמצאה בלא זיקה מיבם לאי זו שירצה או חולץ לאי זו שירצה שהרי זה לא מצאה בדין אשת אח שלא היה בעולמו שהרי נשאת לאחר קודם לידתו של זה ונפקעה זיקת ראשון ממנה ואין שמו עליה ואינה בדין אשת אח שלא היה בעולמו כלל ומכל מקום מודה ר' שמעון בראשונה ואף בשניה מודה הוא בעשה בה מאמר שחולצת ולא מתיבמת שאף הוא מסופק במאמר אם קונה לגמרי והויא לה בת חליצה ויבום לשיטתו אם אינו קונה כלל ועדין זקוקת הראשון היא והרי היא אשת אח שלא היה בעולמו ומתוך ספיקו אף הוא אומר בה חולצת ולא מתיבמת ולרבנן מיהא אין המאמר בספק אלא קונה מדברי סופרים ולפיכך הוא גורם לעשות הצרה צרת ערוה ואינו קונה מן התורה ולפיכך אינה עושתה צרת ערוה מכל וכל ליפטר בלא חליצה אלא חולצת ולא מתיבמת והלכה כחכמים אלא שבגמרא יתבאר שאף בלא עשה בה מאמר שניה אינה מתיבמת מפני שמכל מקום צרה היא לערוה מצד הזיקה עד שתפקע זיקתה:

8 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

9 לענין ביאור זה שאמרו כאן מאן דתני ראשונה לא מישתבש ומאן דתני שניה לא מישתבש יש מפרשים שהכל חוזר לראשונה ושניה של משנתנו והוא שהיו קצתם גורסים במקום ראשונה שניה והוא סבור תחלה שקורא לה שניה על שם שהיא שניה לנשואי יבם זה וכגון שכבר היתה לו אשה אחרת בשעה שיבם את זו אלא שהקשה וכי מי לא עסיקינן נמי שיבם תחלה ואחר כך כנס את האחרת אלא שחזר ופירש שניה בנשואין ר"ל שנשאת שני פעמים אחד לבעל ואחד ליבם ופי' שניה בעלת שני נשואין על הדרך שאמרו במסכת סנהדרין י"ז ב' שלישית חכמה כמו שביארנו שם ומכל מקום בתוספות שואלין שהיה לו לומר תחלה איכא דתני ראשונה ואיכא דתני שניה מאן דתני ראשונה לא מישתבש כו' ועל הדרך שאמרו איכא דתני אוממות ואיכא דתני עוממות מאן דתני אוממות לא מישתבש כו' וכן ע"ז ב' א' איכא דתני אידיהן כו' מאן דתני כו' עד שמתוך כך פירשוה על שניה האמורה בפרק ארבעה אחים לקמן ל' א' במה שאמרו שלשה אחים שנים מהם נשואין שתי אחיות ואחד נשאוי נכרית ומת אחד מבעלי אחיות וכנס נשוי נכרית את אשתו ומת השניה יוצאה משום אחות אשה והראשונה משום צרתה ומה שקרא שניה אותה שהיא ראשונה לנפילה מפני שהיא שניה בנשואין ופירוש דבריהם מאן דתני הכא ראשונה לא מישתבש ומאן דתני התם שניה לא מישתבש:

10 זה שביארנו באשת אחיו שלא היה בעולמו פירושו כל שלא נולד בשעת הזיקה ואפילו היתה אמו מעוברת ממנו וזה שהוצרכנו למעטו מן המקרא דכתיב כי ישבו אחים יחדו שהיתה להם ישיבה בעולם יחדו שאם תאמר אף בשלא היתה אמו מעוברת לא הוצרכה להביאה מן המקרא שהרי בסוף פרק יש מותרות לקמן פ"ז ב' אמרו ולא נעשה מתים כחיים מקל וחמר כלומר שאם היו לו בנים ומתו לאחר מיתתו שתחזור אשתו לדין מצות יבום והשיבו דרכיה דרכי נועם ואלו אתה מחזירה לאיסורה אחר שהותרה אין זה דרכי נועם ואף זו אם אתה מצריכה להמתין אם תתעבר חמותו ותלד ולאסרה אחר שהותרה אין זה דרכי נועם אלא שאפילו היתה חמותה מעוברת אינה צריכה להמתין ולידע אם תלד זכר שתזקק לו אם לאו שכל שלא היה בעולמו אינה מזדקקת לו כלל אע"פ שאמו מעוברת ממנו והוא שאמרו בתלמוד המערב פ"א ה"א יחדו פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו מה אנן אמרין מת בלא בנים ואין לו אח תהא אשתו אסורה לינשא שמא יוליד האב בן ותהא אשתו של זה זקוקה לו אפילו מתה אמו שמא ילך אביו וישא אשה אחרת ויוליד ותהא זקוקה לו אם כן יימר קרא ובן ואב אין לו אלא כינן קיימין כגון שמת והניח אמו מעוברת שמא תאמר צריכה להמתין לידע אם תלד ולד של קיימא אם לאו לפום כן צריך לומר יחדו הא מכל מקום כל שנולד בשעת הזיקה אפילו בן יומו אפילו יצא ראשו זוקק ליבום והוא הענין שנאמר בהגדה על אותן שתים נשים זונות שבאו לדין לפני שלמה שהרי כשצוה שלמה לגזור את הילד החי והשיבה האחת תנו לה את הילוד החי והמת אל תמיתוהו היה ראוי לאחרת להשיב את שלי היא נותנת לי וכשאמרה גם לי גם לך גו' סכלות היה ופתיות שלה ומה היה מכיר שלמה בדבר זה ומה תועלת היה רואה לה בדבריה אלא ששתי נשים אלו כלה וחמותה היו ומתו בעליהן בלא בנים אחרים אלא אלו השנים ומת ילד זה של הכלה וכל שמת תוך שלשים נדון כנפל והרי היא זקוקה ליבום וכשמצאה עצמה צריכה להמתין לאותו ולד של חמותה ותתעגן י"ג שנים החליפה חי במת כדי לומר שבנה הוא ותפטר משני צדדין שהרי תאמר שיש לה בן ואין לה יבם וכשאמר שלמה גזרו את הילד החי שמחה מפני שנוח היה לה בכך כדי לינשא בהיתר והרגיש שלמה בענין זה והשאירו לחמותה:

11 כל לענין יבום אין אחוה אלא מצד האב וכן הדין לענין נחלה אבל בעריות כל אחוה מן האם נידונת כאחוה מן האב לכל דבר כמו שביארנו:

12 כל שנודע לנו בקבלה במקרא אחד שיש שם לדון גזירה שוה דנין אותה מכל תיבה הדומה לה בענין אע"פ שאינה דומה לה בלשון וכמו שאמרו ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה מה ביאה חולץ וקוצה וטח אף ביאה כו' וענין הדברים הוא שסדר המקראות בנגעי בתים מבולבל והוא שבשעה שהכהן בא לראות את הבית ומוצא הקירות שקערורות מסגיר שבעה ובא לו בשביעי אם כהה קולף מקום הנגע והבית טהור ואם פשה חולץ האבנים המנוגעות וקוצה העפר חוץ לעיר וטח כל הבית ומסגירו שבוע שני מצא בו נגע כשני גריסין נותץ לא מצא מטהרו בצפרים לא פשה בשבוע ראשון ולא כהה אלא עמד בעיניו מסגירו שבוע שני כהה מטהרו בצפרים פשה או עמד בעיניו לפי סדר המקראות היה לנו לומר שיתוץ אלא שאנו מדמין פשיון זה לפשה בראשון מדמיון שיבה לביאה נאמר בראשונה ושב הכהן ונאמר בזו ובא הכהן ואף בזו אינו נותץ אלא חולץ וקוצה וטח ומסגירו שלישית מצא בו כשני גריסין נותץ לא חזר בו מטהרו בצפרים ולפי דרכך למדת שדנין גזירה שוה מתיבות הדומות בענין אע"פ שאינן דומות בלשון ומכל מקום דוקא כל שאין לדונה בדומה לה יותר הא כל שיש לדונה בדומה יותר דנין אותה בדומה ולפי דרכך למדת שזה שאמרו פסחים ס"ו א' אין דנין גזירה שוה אלא אם כן למדה מרבו אין סוף הענין אלא שידעו בקבלה שיש באותה תיבה דין גזירה שוה וכמו שהתבאר בראשון של קדושין י"ז א' בענין מיכה מיכה:

13 שומרת יבם שמתה אסור היבם באמה מפני שהלכה כדברי האומר יש זיקה ר"ל שזיקת היבום עושה אותה אצל היבם כעין ארוסה לאיסור קרובות מחמת זיקתו והילכך כשם שהארוסה שמתה אסור באמה מתורת חמותו כך יבם זה והוא הענין שאמרו לקמן י"ח ב' בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה ר"ל שהסכים עם אחיו ליבם והוא כונס את אחותה שאומרים לו המתין עד שיעשה אחיך מעשה ר"ל שיכנוס או יפטור כדי שתפקע הזיקה שכל זמן שהיא שומרת יבם הרי היא זקוקה אף לזה ואחותה אחות זקוקתו ומאחר שיש זיקה הרי היא כעין אחות אשתו:

14 ולמדת שזה שאמרו יש זיקה לא סוף דבר באח אחד שעל כל פנים אין לה היתר אלא ממנו והרי היא דומה ככנוסה לו אלא אף בשני אחים שהיה לנו לומר שאין זיקה לא ליאסר אמה אחר מותה ולא ליאסר אחותה לאחד מהם שהרי אינה דומה לכנוסה שמאחר ששנים הם איתתא לבי תרי לא חזיא אין אומרים כן אלא אף בזו יש זיקה וכן לא סוף דבר מחיים כזו שקדש אחיו את אחותה או שקדש את אמה מחיים שנמצאת היבמה עכשו בת אשתו ונמצא שביטל מצות יבמין אלא אף לאחר מיתה כגון ליאסר אמה אחר מותה כמו שביארנו דזיקה בכדי לא פקעא ואין מיתה מפקיעתה אלא יבום או חליצה מפקיעתה למפרע:

15 וכן למדת מדברינו שזה שביארנו ששומרת יבם שמתה אסור באמה כדין חמותו לא כחמותו לגמרי שהרי חמות גמורה אף לאחר מיתה בכרת ואין בה תפיסת קדושין אבל זו אינה חמות אלא כעין חמות ובדוגמא שלה אבל מכל מקום קדושין תופסין בה אפילו מחיים וכל שכן באחותה ואסור בביאתן באחותה מחיים ובאמה אף לאחר מיתה עד שיחלוץ אחד לזו או ייבם שחליצת אחד או יבום שלו מפקעת זיקה משאר אחים למפרע כאלו לא היתה זקוקה לו מעולם אלא שלזה שחלץ אסורות:

16 אע"פ שדברים אלו שכתבנו בענין שומרת יבם שמתה מספיקים לנו בסוגית שמועה זו ולכל היוצא לנו ממנה לענין פסק מכל מקום מתוך שיש בביאור הסוגיא קצת בלבולין אצל הרבה מפרשים אני רואה להעירך בביאורה מעט דרך קצרה:

17 והוא שאמרו אמר רב הונא אמר רב שומרת יבם שמתה מותר באמה אלמא קסבר אין זיקה ר"ל שאין זיקת היבמה עושה אותה כארוסה ליאסר חמותה אחר מיתה או שאר קרובות הנאסרות מחמת אישות אף לאחר מיתה ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה ופירשו גדולי הרבנים דהוא תנא קמא דבן בתירא והוא חוזר למה שאמרו לקמן י' ב' שומרת יבם שקדש אחיו את אחותה משום ר' יהודה בן בתירא אמרו אומרין לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה אלמא יש זיקה ליאסר הוא באחותה בחייה כדין אחות אשה עד שתפקע זיקתו מצד יבומו של אחיו ואמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירא ומדקאמר הלכה מכלל דפליגי רבנן עליה ואין צורך לדחוק כל כך שהרי רבן גמליאל ור' מאיר אמרוה בפירוש בסוגיא זו כמו שיתבאר ותירץ אי אמר הכי הוה אמינא הני מילי בתרי כעין מחלוקתו של ר' יהודה בן בתירא דקאמר שקדש אחיו את אחותה קמ"ל דאפילו בחד והקשה ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד ואף זו פירשו גדולי הרבנים שהוא ר' עקיבא והוא שנחלקו בנדרים פרק נערה המאורסה ע"ד א' ר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא בשומרת יבם שנדרה שלדעת ר' אליעזר היבם מיפר ואפילו בשני יבמים מיפר אי זה שירצה ולר' יהושע דוקא ביבם אחד ולר' עקיבא אפילו ביבם אחד אינו מיפר ואפילו עשה בה מאמר ואמרו בגמרא בשלמא לר' עקיבא אין זיקה אלמא דר' עקיבא סבירא ליה אין זיקה אלא אפילו בחד ובתוספות מוחים בפירוש זה משום דמסקנא דשמעתא התם דר' עקיבא לאו משום זיקה אתי עלה אלא מפני שאין היבמה גמורה ליבם כארוסה לארוס וכדקאמר התם אי אתה מודה שאינה בסקילה כלומר אפילו תימא יש זיקה מכל מקום אינה גמורה לו ומתוך כך הם מפרשים דמאן דאמר אין זיקה אפילו בחד ר' מאיר או רבן גמליאל וכדאיתה בשמעתין ומכל מקום אומר אני שלא נדחה שם שלא יהא ר' עקיבא סובר אין זיקה דודאי עיקר טעמיה התם משום דאין זיקה אלא הכי קאמר אף לדידך דקסברת יש זיקה מי לא מודית דלאו אשה גמורה היא ואע"ג דהתם הלכה כר' עקיבא לדעת קצת מפרשים כמו שיתבאר בפרק ארבעה אחין לקמן כ"ט ב':

18 והכא הלכתא יש זיקה כדוקייה ולא כטעמיה כדוקייה בהאי דקאמר מי לא מודית כו' ולא כטעמיה דקאמר אין זיקה ומשני אי אמר הכי הוה אמינא דאפילו מחיים אין זיקה ויהא מותר לקדש את אמה בחיי היבמה ותפקע מאליה מצות יבמין ליפטר אף בלא חליצה שהרי בת אשתו היא קמ"ל דוקא לאחר מיתה הוא שמותר לכתחלה אבל בחייה אסור דאע"ג דאין זיקה ושבדיעבד כך הוא מכל מקום אסור לבטל מצות יבמים לכתחלה אלא שבדיעבד מה שעשה עשוי דהא אף לדידן דפסקינן יש זיקה קדושין תופסין בה אלא שמכל מקום לסברא דיש זיקה לא מיפקע יבמה מחיוב חליצה כדכתיבנא ודקאמר אסור לבטל מצות יבמין פירשו בתוספות דאפילו לרבן גמליאל דאמר לקמן ק"ט א' אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלה משום אחות אשה כמו שיתבאר דאלמא סבירא ליה מותר לבטל מצות יבמין התם הוא דביטול מצות יבמין ממילא קא אתי אבל לכתחלה אסור וכשתעיין במקומה בגמרא בפרק בית שמאי ק"ט ב' ובסוגיא דשמעתין הדברים מוכיחים דרבן גמליאל על כל פנים אמרה והא דקאמר הכא אסור ר' מאיר היא ומקשי ליה מדתנן יבמה שמתה מותר באחותה שהרי אף אחות אשתו לאחר מיתת אשתו מותרת הא באמה לא ומשני דהוא הדין אלא דמשום אשתו נקט לה דאיצטריך לאשמועינן באשתו שמתה שמותר באחותה דאיסור אחות אשה אינה אלא בחיי אשתו:

19 ורב יהודה אמר שומרת יבם שמתה אסור באמה דיש זיקה ומקשי ליה ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה דהיינו ר' יהודה בן בתירא בשומרת יבם שקדש אחיו את אחותה ור' אליעזר ור' יהושע בשומרת יבם שנדרה שלר' אליעזר יפר אפילו בשנים ולר' יהושע בחד מיהא יפר אי אמר הכי ר"ל דלימא סתמא יש זיקה הוה אמינא דוקא בחד ואע"ג דהוה לן מסתמא לאחמורי מכל מקום הואיל ובחד הוא טעמא דמיסתבר הוה אמינא הכי ומשום הכי קאמר סתמא שומרת יבם שמתה אסור באמה ולא פליג בין חד לתרי ומקשי והא כי פליגי ר"ל ר' יהודה בן בתירא ורבנן בתרי פליגי כך גורסים בקצת ספרים ומפרשים דמדפליגי בתרי כל שהוא אומר הלכה כדברי האומר יש זיקה אף בתרי הוא וודאי קשה לפירושם דהא אשכחן נמי פלוגתא דאמר יש זיקה אפילו בחד כההיא דנדרים ע"ד א' אלא דאיכא למימר דלא שבקינן שמעתא דיבום למינקט שמעתתא דנדרים ומדחזינן דביבום מיהא פליגי בתרי ודאי כל דאמר הלכה יש זיקה אפילו בתרי קאמר ומיהו איכא מאן דאמר דביבום נמי אשכחן פלוגתא בחד בפרק בית שמאי לקמן ק"ט א' בשתי חרשות אחת גדולה ואחת קטנה ומת בעלה של גדולה שר' אליעזר אומר מלמדין את הקטנה שתמאן ומיבמין את הגדולה שמאחר שזיקת היבום מן התורה ונשואי קטנה מדרבנן אתי דאוריתא ודחי דרבנן ומשום דיש זיקה ורבן גמליאל אומר אם מיאנה מיאנה ואם לאו תמתין עד שתגדיל ותצא הלזו משום אחות אשה ומשום דסבירא ליה אין זיקה והתם ודאי בחד הוא דאי בתרי מאי טעמא דר' אליעזר תתיבם לאידך אלא בחד ומתוך כך הם גורסים כי פליגי בתרי נמי פליגי כלומר דאפילו בתרי אשכחן פלוגתא וודאי כל דקאמר בסתם הלכה כדברי האומר יש זיקה על הצד החמור הוא אומרה אחר שנמצא מחלקת אף בחמור ולא עוד אלא שיש מפרשים בה דמדאשכחן פלוגתא אף בתרי לימא בהדיא הלכה כדברי האומר יש זיקה אף בשתים ויש שגורסין כן בפירוש ולימא הלכה כדברי האומר יש זיקה אף בתרי וכן נראה לי ולדמוייה לההיא דלעיל דקא מקשי ולימא הלכה כדברי האומר אין זיקה אפילו בחד ומשני דאי אמר הכי הוה אמינא הא דאמרינן יש זיקה דוקא מחיים שלא לקדש את אמה או אחותה מחיים ואע"ג דבדיעבד קדושין תופסין מכל מקום חליצה דהאיך לא פקעה הא לאחר מיתה אין זיקה קמ"ל דאף לאחר מיתה יש זיקה דזיקה בכדי לא פקעה כדפרישנא: