1גוי שקדש בזמן הזה אין חוששין לקדושיו לומר שמא ישראל הוא ושמא תאמר לחוש שמא הוא מעשרת השבטים שגלו בימי סנחריב שנשתמדו הרבה מהם וניטמעו כל דפריש מרובא פריש ושמא תאמר בדוכתא דקביעי כגון חלח וחבור וחברותיה מאי איכא למימר דהא רובא נינהו הרי מכל מקום נכריות נשאו ושפחה ונכרית ולדה כמוה ושמא תאמר שמא מן הבנות הוא שבא הגוי עליהם קבלה היתה בידם על אותן הבנות שגלו באותה שעה שהן החליאו את עצמן עד שעמדו בנוול שלא יהא שום אדם קופץ עליהן והוא ענין איצטרויי איצטרו ויש מפרשים ששתו כוס של עיקרין שלא לילד מהם ויש מפרשים שנבקע בית קליטתם לענוי הדרך עד שלא היו ראויות לקלוט ולהתעבר ולא עוד אלא שקבלה היתה בידם שכל אותם שניטמעו בהם ניטמעו לגמרי אנשים ונשים עד שבית דין שבאותו הדור עשאום כגוים גמורים שלא להיותם בכלל דיני ישראל כלל:2ומכאן היו קצת רבותי חוככין לומר שכל משומד בזמן הזה גוי גמור הוא ואין חוששין לקדושיו ואף קצת חכמי אשכנז הגידו לי בשם גדולי רבניהם לענין חליצה שכל שנפלה יבמה לפני יבם משומד שהיא צריכה חליצה ואם כבר היה משומד בשעה שנשאת או נתקדשה זו לאחיו אינה צריכה חליצה שעל דעת כן נתקדשה ואם לא שהם סומכים קצת על דעת זו מה ענין לומר כן והלא אף אם התנה בהדיא על מנת שלא אזקק לחליצה ויבום אינו כלום אלא ששניהם מפרשים שהוא כאלו התנתה על מנת שאין אחיך משומד ואף בזו לא הועלנו שאם כן אם יש לה בנים מיהא אתה צריך לומר שאינם בני נשואה ואי מטעמא דכד בעל אחליה לתנאיה אף בראשונה כן אלא שמכל מקום הדברים רופפים וראוי להחמיר וכן כתבו שאם הבעל משומד ומת אינה זקוקה כלל דולא ימחה שמו כתיב וכבר שמו מחוי ודעתי בכלם שחולצת ולא מתיבמת:3ונשלם הפרק תהלה לאל:
