מאירי על יבמות קי״ט

1 בעזרת הצור:

2 האשה שהלך בעלה וצרתה וכו' זה הפרק הכונה בו כפרק שלפניו בענין החלק השלישי בענין האשה ששמעה שמת בעלה ולא נתברר לה על אי זה צד מתירין אותה לינשא ועל זה הצד יחלקו עניני הפרק לשלשה חלקים החלק הראשון באשה שיש בה זיקת יבם ויש לחוש שמא יש בנים לבעל במקום שהוא היאך דנין בה השני כשיש שם עדים שמעידים שראוהו מת על אי זה דבר הם יכולים להעיד השלישי במקום שאין עדות שראוהו מת אלא ששמעו שמת על אי זה צד מתירין ומי נאמן בכך זהו שורש הפרק דרך כלל אלא שיתגלגלו בו דברים שלא מן הכונה כענין סוגית התלמוד על הדרך שקדם:

3 והמשנה הראשונה ממנו אמנם תבאר ענין החלק הראשון והוא שאמר האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים באו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה היה לה חמות אינה חוששת יצאה מלאה חוששת ר' יהושע אומר אינה חוששת אמר הר"ם פי' וכן לא תחלוץ לעולם עד שתגיע לה ידיעה אמתית שצרתה לא ילדה וסבת זה שהחלוצה פסולה לכהונה כמו שהתבאר במה שקדם מזאת המסכתא הנה כאשר חלצה ונפסלה מן הכהונה ותבא ספור אחר זה שצרתה ילדה והתיר זאת החליצה בלתי צריכה אליה ולא תפסל לכהונה ותלך זאת ותנשא לכהן ויהיו אנשים שלא ידעו בספור שבא ויאמרו חלוצה כשירה לכהונה ולזה לא תחלוץ עד שיתבאר הענין אם היא צריכה חליצה אם לא ואמרו אינה חוששת ירצה בו אינה חוששת שמא נולד לה יבם וירצה באמרו מלאה שהיא יוצאת מעוברת ואין הלכה כר' יהושע:

4 אמר המאירי האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים פירוש אשה זו יש לה יבם ואין לבעלה בנים הימנה והלך בעלה וצרתה למדינת הים ונשארה היא כאן מוחזקת ביבם ובלא בנים שמבעל זה ונמצא שכל שימות בעלה היא בחזקת זיקה ומתוך כך אם באו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ר"ל לשוק בלא חליצה שהרי בחזקת יבם היא ולא תתיבם עד שתדע ר"ל שתדע אמתת הדבר אם היו לבעלה בנים שם מצד זה שמא צרתה מעוברת והא דקאמר שמא צרתה מעוברת לא שאם נודע שהיא מעוברת תהא מותרת לשוק או ליבום שהרי שמא תלד ולד של קיימא ונאסרה ליבום או שמא נפל הוא ותזקק אלא שמא מעוברת היא ותלד ולד של קיימא ותאסר ביבום או שמא לא יהא ולד של קיימא ותאסר לשוק ולפיכך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע אמתת הענין הא כל שלא הלכה צרתה עם בעלה או שהלכה צרתה ונתברר שאינה מעוברת אינה חוששת שמא נשא אחרת וזהו לשון היא צרתה:

5 היתה לה חמות וכו' ר"ל שאם היתה מוחזקת בלא יבם והלך בעלה וחמיה וחמותה ושמעה שמת בעלה מותרת לינשא לשוק ואינה חוששת שמא ניתן לה יבם ומכל מקום אם יצאה חמותה מלאה חוששת ור' יהושע אומר אינה חוששת ואין הלכה כדבריו אלא כתנא קמא ויש פוסקין כר' יהושע כמו שנבאר בגמרא ושמא תאמר בראשונה תחלוץ מספק ותנשא לשוק ופירשוה בגמרא שאין חולצת עד שנראה אם צריכה חליצה אם לאו שמא אינה צריכה ותדון חליצתה ללא כלום ונשאת לכהונה ויאמרו חלוצה כשרה לכהונה והוא שאמרו נמצאת מצריכה כרוז לכהונה ויש פוסקים שהחליצה מיהא מותרת כמו שנבאר בגמרא:

6 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

7 יש בסוגיא זו מחלקת בביאורה בין המפרשים עד שקצתם צריכים להעמיד משנתנו שלא כהלכה ומתוך כך אני רואה להעירך בביאורה דרך קצרה כדי להעמיד את דברינו שעשינוה הלכה פסוקה והוא ששאלו במה שאמרו בהלך הוא וצרתה שלא תנשא ולא תתיבם בשלמא יבומי לא דילמא מיעברא וקא פגע באיסור אשת אח דאוריתא אלא מכל מקום תנשא לשוק דהלך אחר רוב נשים שמתעברות ויולדות ואם תאמר שלא אמרו לילך אחר הרוב אלא ברובא דאיתיה קמן כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה שבנמצא הלך אחר הרוב שהרי רוב חנויות המוכרים בשר שחוטה לפנינו וכן סנהדרין שהולכין אחר רוב מזכים או אחר רוב מחייבים הרי הרוב שהולכין אחריהם לפנינו אבל רובא דליתיה קמן כגון זו שאתה רוצה לדון את זו במעוברת מפני שאתה אומר לילך אחר רוב נשים בעלמא אין הולכין בכיוצא בזו אחר הרוב והרי קטן וקטנה שלדעת חכמים אע"פ שאין חולצין דהא לגבי חליצה איש כתוב בפרשה ומקשינן אשה לאיש על הדרך שהתבאר לענין יבום מיהא מיבמין ואע"פ שאיפשר בקטן שמא ימצא סריס וקטנה שמא תמצא אילונית ואין היבום כלום ונמצא פוגע באשת אח למפרע מכל מקום הולכין אחר הרוב ואין חוששין לכך אע"ג דרובא דליתיה קמן הוא והולכין אחר רוב קטנים דעלמא ורוב קטנות דעלמא ואם כן אף במשנתנו נאמר כן ותנשא ואם תאמר מתניתין ר' מאיר היא דחייש למיעוטא ושמא לא נתעברה והויא לה זקוקה אימא סיפא היתה לה חמות אינה חוששת ואע"פ שרוב נשים מתעברות ויולדות והיה לנו לחוש ולהזקיקה הכא שאני דנקבות אינן מזקיקות ורוב נשים אינן יולדות ולדות הראויים להזקיק ר"ל זכרים אלא פלגא זכרים פלגא נקבות כלומר שלידת נקבה מצויה כלידת זכר וכי סמכת מיעוטא דמפילות בהדי פלגא דנקבות הוה ליה זכרים מיעוטא ומשום הכי אינה חוששת ואי ר' מאיר ליחוש ואפילו ביצאה ריקנית ותירץ דילמא כיון דהוחזקה לשוק לא חייש כלומר דטעמא דמתניתין לאו משום רובא ומיעוטא אתי עלה ר' מאיר אלא משום חזקה היא דהואיל ובחמות אינה בחזקת יבם אין מפקיעין אותה במיעוט וביצאה מלאה מיהא הויא לה מוחזקת ביבם והקשה אם כן אף ברוב אין מפקיעין אותה מחזקתה דהא רובא ומיעוטא לר' מאיר חדא מחתא נינהו ואחר שכן רישא ר"ל הלך הוא וצרתה שלא הוחזקה לשוק והוחזקה ליבום אע"ג דהתם רוב נשים יולדות ומתעברות ואף הנקבות פוטרות תתיבם ולא יהא רוב זה מפקיעה מחזקתה שהיתה בחזקת זקוקה ואמר רב נחמן רישא דאיסור כרת ר"ל אשת אח חששו לרוב אף במקום חזקה סיפא דאיסור לאו ר"ל יבמה לשוק לא חששו במיעוט להפקיעה מחזקתה והקשה והואיל וכולהו מדאוריתא מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו אלא אמר רבא רישא חזקה ליבום ורובא לשוק ורובא עדיף מחזקה וכי סמכת מיעוטא דמפילות לחזקה דיבום אלמת לה לחזקה דיבום והוו להו כפלגא ופלגא ולא תנשא ולא תתיבם סיפא חזקה לשוק ורובא לשוק והוה ליה מיעוטא דמיעוטא ולא חייש:

8 ודבר זה יש שפירשו דרבא נמי אליבא דר' מאיר מתרץ לה כלומר רישא מצד חזקה מעמידין אותה בחזקת שתתיבם שהרי הוחזקה ביבם ובלא בנים מן הבעל ורובא דיולדות מתירה לשוק שהרי אף נקבה פוטרת וחזקה לא עדיפא כרובא דאי עדיפא כרובא כי סמכת מיעוטא דמפילות לחזקה איתרע ליה רובא לגמרי אפילו לר' מאיר והוה ליה כמיעוטא דמיעוטא אלא לא חשיבא כרובא וכי סמכת ליה מיעוטא דמפילות הוה ליה פלגא ופלגא ולא תתיבם ולא תנשא שאין כאן צד אחד מכריע סיפא חזקה לשוקא ורובא נמי לשוקא דהא נקבות לא עבדי בה זיקה וכי סמכת מיעוטא דמפילות בהדי פלגא נקבות הוה ליה רובא נמי לשוקא והוה ליה חיוב זיקה מיעוטא דמיעוטא וביצתה מלאה איתרעא לה חזקה והדר ליה מיעוטא דמיעוטא למיעוטא גרידא וחוששת ולר' יהושע אינה חוששת דלא חיישינן למיעוטא כרבנן ולשיטה זו אתיא מתניתין דלא כהלכתא והילכך לרבנן אף ברישא רובא וחזקה רובא עדיף ורוב נשים יולדות ותנשא לשוק ובחמות אפילו למלאה אינה חוששת ונמצא פסק זה כנגד מה שפסקנו במשנתנו הן בצרה הן בחמות שיצתה מלאה:

9 ומכל מקום יש מפרשין דרבא מוקים לה למתני' אליבא דדברי הכל ורישא דלכאורה ר' מאיר היא אף רבנן מודים בה שלא תנשא ולא תתיבם דאע"ג דאזלי רבנן בתר רובא הני מילי ברוב שאין חזקה מנגדתו אבל כל שחזקה מנגדתו סמוך מיעוטא לחזקה והויא לה פלגא ופלגא וכדקאמר וחזקה לא עדיפא כרובא כלומר דאי הויא כרובא כי סמכת ליה מיעוטא דמפילות תתיבם וסיפא דלכאורה רבנן אפילו לר' מאיר היא דמיעוטא דמיעוטא היא ויצאה מלאה מיהא יש לפסוק לשיטה זו שאינה חוששת דהא לרבנן אפילו כי הדר ליה מיעוטא גרידא למיעוטא לא חיישינן ומתוך כך פסקו גאוני ספרד כר' יהושע וכנגד מה שפסקנו אלא שגדולי המחברים כתבוה כדברינו לומר שביצאה מלאה חוששת ונראה לי שכל שיצאה מלאה הואיל והוכר עוברה הדר ליה מיעוטא דמפילות מיעוטא דמיעוטא וכמי שאינו שאף רוב מפילות תוך שלשה חדשים הם מפילות ולא משהוחזק העובר ונשתרש במקומו אלא אם כן לסיבות חזקות והרי חזקת לשוק נמי אזלא לה שמאחר שמעוברת היא שמא תלד זכר ואע"ג דחזקת יבום נמי ליכא שמא תלד נקבה מכל מקום כולהו חזקי אזלי להו ואין כאן לא חזקת שוק ולא חזקת יבום והויא לה כפלגא ופלגא והדברים נראין ועל זו סמכנו לפסוק כתנא קמא:

10 יש שואלים בסוגיא זו שהרי באחרון של קדושין פ' א' אמרו תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ר' מאיר מטהר וחכמים מטמאין ושאלו בה מאי טעמא דר' מאיר קסבר רוב תינוקות מטפחין ומיעוט אין מטפחין ועיסה זו בחזקת טהרה עומדת סמוך מיעוטא אחזקה ואיתרע ליה רובא אלמא לר' מאיר כל דאיכא מיעוטא למיסמך אחזקה איתרע ליה רובא לגמרי ואם כן אף בזו רישא תתיבם ודרבנן אדרבנן קשיא דהתם אמרי רבנן מיעוטא כמאן דליתיה דמי ורובא וחזקה אזלינן בתר רובא והכא אמרינן דאליביהו דרבנן נמי דמיעוטא נמי מצרפינן ליה אחזקה והויא לה פלגא ופלגא ולרבנן מיהא איכא לתרוצי דהתם הכי קאמר כמאן דליתיה דמי שלא ליחשב להצטרף בחזקה לטהר אלא שחוששין בה לתלות והוא שאמרו שם שאין שורפין עליה וכדאיתה בהדיא בשני של נדה י"ח ב' אלא לר' מאיר קשיא ומכל מקום יש מתרצים דשאני טהרות שאף כשאתה בא לדונם בפלגא ופלגא אפושי טומאה לא מפשינן אבל מה שאמרו שם בעיסה בתוך הבית ושרצים וצפרדעים מיטפלין שם ונמצאו חתיכות מבשרם בעיסה שאם רוב שרצים טמאה ושורפין עליה בזו הואיל ונגעו בודאי הורעה חזקתה של עיסה והרי היא כמי שאינה:

11 זה שביארנו במשנתנו בהלך בעלה וצרתה למדינת הים שלא תנשא ולא תתיבם שאלו בה בסוגיא זו ולעולם ותירץ זעירי לעצמה שלשה כלומר אם אין לה צרה כל ששמעה שמת בעלה צריכה להמתין שלשה חדשים לחברתה ר"ל במקום צרה תשעה חדשים ממיתת בעלה ולסוף תשעה מיהא חולצת ותנשא וכן פסקו הרבה מפרשים וכמו שאמרו בפרק החולץ מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני לא תנשא ולא תתיבם קתני בלא חליצה הא כל שחולצת מותרת לכתחלה וכן הדין שאין לומר לעגנה כל ימיה מחשש כרוז של כהונה והרי כמה דברים התירו משום עיגונא ולא אמרו כל שעולה ליבום כו' אלא בדידה אבל לא בצרתה ומכל מקום גאוני הראשונים וגדולי הפוסקים והמחברים פסקו כמה שתירצו בה אבין ורב מתנה שמא יהא ולד של קיימא ולא תהא חליצתה כלום ואינה נזהרת מלינשא לכהונה ויבאו לטעות בה להתיר חלוצה לכהן ואף לכשתצריכנה כרוז להודיע שלא היתה חליצתה כלום איכא דחזי בחליצה ולא שמע בהכרזה ואם כן אף לאחר חליצה אינה מותרת וכמו שאמרו טעם זה בפרק החולץ ואע"פ שנדחה שם כמה שכתבנו מידי תחלוץ ולא תחלוץ קתני דחייה בעלמא היא ולא סמכינן עלה וטעמא ודאי טעמא מעליא הוא שהרי ר' יוחנן פירש טעם זה בעצמו למה שאמרו שהיבמה לא תחלוץ תוך שלשה חדשים והילכך אף לאחר חליצה נאסרה ואם כן זו שאמרו בפרק האשה שלום ניתן לי בן במדינת הים ואמרה מת בני ואחר כך מת בעלי מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת וחוששין לדבריה וחולצת ולא מתיבמת ואם איתה ליחוש דילמא אתו סהדי ואמרי כדקאמרה ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה פירשוה כאן בגרושה שכבר היא אסורה מאיליה לכהן כמו שכתבנו שם במשנה השישית אי נמי דאמרה אני והוא ר"ל אני ובעלי ובני נחבינו במערה כלומר ואין חשש שיבאו עדים שהרי לא היה אדם עמהם הא לאו הכי לא תחלוץ ותעמוד עגונה כל ימיה ומכל מקום אם פקחת היא תקדש את עצמה ותהא צריכה גט וכדקיימא לן בעניותנו צריכה גט ואחר כך תחלוץ שהרי אין כאן חשש כרוז שכבר היא אסורה מאיליה:

12 המשנה השניה והכונה בה כשלפניה והוא שאמר שתי יבמות זו אומרת מת בעלי וזו אומרת מת בעלי זו אסורה מפני בעלה של זו וזו אסורה מפני בעלה של זו לזו עדים ולזו אין עדים את שיש לה עדים אסורה ואת שאין לה עדים מותרת לזו בנים ולזו אין בנים את שיש לה בנים מותרת ואת שאין לה בנים אסורה נתיבמו מתו היבמים אסורות להנשא ר' אלעזר אומר הואיל והותרו ליבמין הותרו לכל אדם אמר הר"ם כבר קדם בפרק אשר לפני זה שהכל נאמנין להעידה חוץ מחמותה ויבמתה ולזה כאשר אמרה יבמה מת בעלי לא תהא נאמנת בעבור שהיא יבמתה שאנחנו נאמר אולי לא מת ואמנם תרצה שתשים שתנשא יבמתה תנשא והיא תהיה זקוקה ליבם מפני שתאסר על בעלה ואע"פ שהיא גם כן תאסר על בעלה מפני שהיא תנשא נאמר שדעתה תמות נפשי עם פלשתים ורצתה לעשות היזק לעצמה כדי להזיק יבמתה ולזה זו אסורה מפני בעלה של זו ר"ל מפני יבמתה אשר לא יצא עזר מאתו זולת יבמתה והיא אינה נאמנת וזו אסורה מפני בעלה של זו שהיא יבמתה ואם היה אצל אחד מהם עדים שמת בעלה יבמתה מותרת לפי שאצלנו עדים העידו במות היבם והיא עצמה נאמנת לומר מת בעלי כמו שקדם לנו וזה אשר העידו העדים במות אישה אסורה מפני שיבמתה לבד היא אשר העידה לה במות יבמה ואינה נאמנת ואמרו נתיבמו הוא שתאמר זאת מת בעלי ותאמר זאת מת בעלי ואצלן יבמים אחרים הנה הן יתיבמו בלא ספק לפי שאין שם מקום חשש ואם מתו היבמין אסורות להנשא לשאר אדם ואין הלכה כר' אליעזר:

13 אמר המאירי שתי יבמות כו' כבר ביארנו שאין האשה נשאת בעדות יבמתה ואחר שכן אם יש כאן שתי יבמות ר"ל שהן נכריות נשואות לשני אחים ובאו ואמרו כל אחת מהן מת בעלי שתיהן אסורות לינשא לשוק זו מפני בעלה של זו וזו מפני בעלה של זו שהרי יבמה אע"פ שנאמנת לומר מת בעלי אינה נאמנת לומר מת יבמי שתנשא לזה ואם כן כשאתה מאמינה במת בעלי עדין היא זקוקה ליבם ואי אתה בא להפקיע זיקתה אלא מצד שיבמתה אומרת גם כן מת בעלי וכבר ידעת שאין משיאין את זו על פי עדות יבמתה ונמצאו שתיהן אסורות לינשא לשוק שמא יבמתה מכוונת לומר שמת בעלה כדי שתנשא האחרת לשוק שלא כדין ונמצאת צריכה גט מן הבעל ונאסרת ליבם ואפילו השיאה יבמתה את עצמה שמא תמות נפשי עם פלשתים הוא דקא עבדא:

14 לזו עדים ר"ל במה שאומרת שמת בעלה ולזו אין עדים אלא שהיא אומרת מת בעלי זו שאין לה עדים מותרת שהרי נאמנת היא במת בעלי ומשום יבמה אין אוסרין אותה שהרי יש עדים שמת יבמה ויראה מלשון גדולי המחברים שאף עד אחד מועיל בה וזו שיש לה עדים אסורה ר"ל לשוק ומשום יבמה שהרי עדים שלה לא מעלין ולא מורידין שלעצמה אף היא נאמנת אלא שהיא זקוקה ואין מפקיעין אותה מזיקתה בעדות יבמתה:

15 לזו בנים ר"ל מבעל זה ולזו אין בנים וכל אחת אומרת מת בעלי ואין עדים לאחת מהן זו שיש לה בנים מותרת שהרי אין בה זיקה שתצטרך בשבילה לעדות יבמתה וזו שאין לה אסורה ובגמרא אמרו שאם לזו עדים ובנים ולזו אין עדים ולא בנים שתיהן מותרות זו שיש לה עדים ובנים מותרת שאין כאן זיקה וזו שאין לה לא עדים ולא בנים מותרת במת בעלי שהרי יש עדים שמת יבמה:

16 נתיבמו ומתו היבמים ר"ל שתי אלו שכל אחת אומרת מת בעלי ואין להם עדים ולא בנים ויש להם יבמים אחרים שהן מתיבמות להן שהרי האשה שאמרה מת בעלי נאמנת אף להתיבם ומתו היבמים ועדין נשארות זקוקות ליבם אחר אם יש שם יבם אחר אסורות לינשא לשוק זו שמא בעלה הראשון של חברתה חי וזקוקה לו שהרי אי אתה יכול להפקיעה אלא מכח עדות יבמתה וכן זו מפני בעלה ראשון של זו ואע"פ שנישאו שתיהן ליבמים בחזקת שמתו בעליהן מכל מקום אצל עצמן האמננו בהן אבל עכשו כשנישאו לשוק אי אפשר להתירה לשוק אלא אם כן כל אחת בסעד מה שאמרה יבמתה מת בעלי והרי אין יבמות מעידות זו לזו שאע"פ שנשאת היא עצמה שמא תמות נפשי עם פלשתים קא עבדא:

17 ור' אליעזר אומר הואיל והותרו ליבמים הותרו לכל אדם אי משום דסבירא ליה דאיהי לא מקלקלא נפשה וכי אינסיבה איהי מיהא מכשרינן לאידך אי משום דסבירא ליה דיבמתה מעידה לה ואף בלאו אינסיבה איהי מסבינן לאידך אפומה ואין הלכה כר' אליעזר אלא כתנא קמא דאי להאי דקאמרת יבמתה מעידה הרי אמרו מת בעלי תנשא ותטול כתובה וצרתה אסורה ואי משום דאיהי לא מקלקלא נפשה דילמא תמות נפשי כו' היא דקאמרה ולר' אליעזר מיהא נפקא לן מהני תרי טעמי במאי דקאמר עלה דההיא הואיל והותרה היא הותרה צרתה שאם מטעם שיבמתה מעידה פירושו הואיל והותרה לינשא אע"פ שלא נשאת ואם מטעם דלא מקלקלא נפשה דוקא בהותרה ונשאת ואף גם זאת בשנשאת לכהן שאם נשאת לישראל יש לחוש שמא בגיטה היא באה ואומרת שמת בעלה לקלקל את חברתה והרי אין כאן קלקול בעצמה שהרי גיטה בידה ומכל מקום אין הלכה כר' אליעזר אלא כרבנן:

18 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שפירשנו הלכה פסוקה היא ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו: