מאירי על יבמות מ״ז

1 באו עדים ולא העידו שראו שנתגייר אלא ששמעו עליו שנתגייר נאמנין וכמו שאמרו בסוגיא זו מהו דתימא לא ליהמנוה קמ"ל ומכל מקום יש גורסין מהו דתימא ליהמנוה קמ"ל כלומר שצריכים אנו לעדות ברור שראו ולא שיעידו מפי השמועה ולפי דרכך למדת שמקבלין גרים בין בארץ בין בחוצה לארץ ולענין ביאור זה שאמרו אין לי אלא בארץ כך פירושו אין לי שנקבל גרים אלא בארץ בחוצה לארץ מנין תלמוד לומר אתך אם כן מה תלמוד לומר בארץ בארץ צריך להביא ראיה כו' וחכמים אומרים בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך ראיה אלא מה תלמוד לומר בארץ ללמד שאפילו בארץ מקבלים גרים ואין אומרים שמצד טובתה והשפעתה הם מתגיירים:

2 יראה מסוגיא זו שמתנות עניים ר"ל לקט שכחה ופאה מעשר עני נוהגים בארץ ישראל אף בזמן הזה וכמו שאמרו והשתא נמי דליכא טובה ר"ל שכבר פסקו ימי זיבת דובשה וחלבה מכל מקום איכא לקט שכחה ופאה ומעשר עני אלמא שאף בזמן הזה נוהגות שם וכן אתה למד ממנה שאינן נוהגות בחוצה לארץ שאם כן אין לארץ ישראל יתרון בכך ומכל מקום התבאר במקום אחר שהפאה נוהגת אף בחוצה לארץ ואף גדולי המחברים למדים הימנה ללקט שכחה ופאה ולדעת זה יש לדון שמא משום מעשר עני נקט לה הכי שאין התרומות והמעשרות נוהגות בחוצה לארץ אלא בסביבותיה של ארץ ישראל:

3 מי שהוא מוחזק לנו בגר ובא ואמר נתגיירתי ביני לבין עצמי אם יש עדים שראו שכשנתגייר בינו לבין עצמו נתגייר נאמן בין לפסול את עצמו בין לפסול את הבנים ואין אומרים שמא אחר כן נתגייר בבית דין ואם אין עדים בכך נאמן לפסול את עצמו ובנים שיולדו לו לאחר מכן אבל אינו נאמן לפסול את בניו שכבר נולדו אחר שהוא מוחזק לנו בגר שאע"פ שנאמן אדם לומר זה בני בכור או זה בני בן גרושה ובן חלוצה בזו מיהא לדבריו גוי הוא ואין עדות לגוי ושמא תאמר והיאך הוא פוסל את בניו והלא אף כשהוא גוי הרי הגוי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר לענין פסק ולשיטתנו אתה יכול להעמידה לכהונה ומכל מקום לענין ביאור אי אפשר לומר כן שהרי לר' יהודה אף כשנתגייר בפנינו בתו פסולה לכהונה שהרי הוא סובר קדושין ע"ז א' בת גר זכר כבת חלל זכר ומתוך כך פירשוה גדולי קדמונינו שהוא ואשתו אמרו כך שנתגיירו בינם לבין עצמם והיו מוחזקים אצלנו בגרים גמורים ולענין נדון שלפנינו מיהא בין בזו ובין בזו הבנים כשרים והוא חוזר וטובל בבית דין ויש מי שהעמידה גם כן כשנתגייר הוא ובניו עמו ואומר שכלם נתגיירו בינם לבין עצמם אלא שאין נראה כן שבזו ודאי אין ספק שאין עדות האב על הבנים כלום:

4 זה שביארנו שאדם נאמן לומר בני זה בן גרושה ובן חלוצה פירושו כשאין בנים לבן אבל אם יש בנים לבן אינו נאמן אבריה הימניה רחמנא אבריה דבריה לא הימניה והילכך במקום שיש בנים לבן אינו נאמן אפילו על הבן שאלו אתה מאמינו על הבן נמצאו אף בני הבנים פסולים שאי איפשר שיהא הבן כהן ולא האב הא על עצמו נאמן דשוייה לבת ישראל אנפשיה חתיכה דאיסורא וכן זה שביארנו שאדם נאמן לומר בני זה בן גרושה כו' פירושו אפילו אמר שבמזיד בא עליה ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע כל לגביה בריה רחמנא הימניה דכתיב יכיר יכירנו לאחרים ויש מפרשים בה דוקא כשאומר שבשוגג בא עליה:

5 כבר התחלנו לבאר שהגוי כשבא להתגייר צריכים אנו ליזהר שנבדוק ונפשפש בענינו אם שום סיבה גורמת לו להתגייר ושאין עיקר כונתו לאמונה ועכשו אנו מסדרים את הדברים על אופניהם והוא שכשהוא בא אצלנו להתגייר וחקרנוהו ובדקנוהו שלא לשום סבה אלא מעיקר אמונה אומרין לו מה ראית שבאת להתגייר אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים ומטורפים בצרות ואתה עם בני אומתך במעלה ובהצלחה אם חזר בו ילך לו ואם אמר יודע אני אלא שנפשי חביבה עלי ואיני חושש לחיי צער שבעולם הזה מקבלין אותו אלא שקודם שימול מודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ויראה הטעם בקלות מפני שעובדי האלילים אין להם בדרכי דתיהם ועבודת אליליהם מצות יתירות וכשישמע מצות יתירות שלנו והקלות שבהם יאמר בלבו כמה דקדוקין הם מדקדקים ללא צורך ויחזור בו ואחר כך מודיעין אותו את החמורות ומודיעין לו שאנו צריכין לבזבז ממונינו במתנות עניים מפני שהגוים ממונם חביב עליהם ביותר וכמו שאמרו בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ואינו ניתן להישבון כמו שביארנו בסנהדרין נ"ז א' ושמא יחוס על ממונו ויחזור וכן מודיעין אותו עונשיהן של עבירות חמורות והוא שאומרין לו הוי יודע שעד שלא באת למדה זו אם אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה חייב סקילה עכשו וכו' וכן מודיעין אותו מתן שכרן שאינו בעולם הזה ואומרין לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים וישראל בזמן הזה אין יכולין לקבל רוב טובה שהקב"ה מדקדק עליהן כחוט השערה וכן לא רוב פורענות כי לא ינום שומרנו ואין מרבין עליו יותר מכדי דברים אלו או כיוצא בהן וכן אין מדקדקין עליו להאריך בדברים יותר מדאי שכך מצינו ברות שאמרה לה חמותה אסיר לן תחום שבת והשיבתה אל אשר תלכי אלך אסיר לן יחוד אמרה לה באשר תליני אלין מפקדינן אתרי"ג מצות אמרה לה עמך עמי אסירא לן עבודה זרה אמרה לה ואלהיך אלהי ארבע מיתות נמסרו לבית דין אמרה לה באשר תמותי אמות שני קברות מתוקנין לבית דין אמרה לה ושם אקבר מיד ותחדל לדבר אליה:

6 ומכיון שקבל עליו על מצות מלין אותו מיד דשהויי מצוה לא משהינן ואם היה מהול מטיפין ממנו דם ברית ואם נשתיירו בו ציצין שעדין דבקים בעטרה שלא נפרעה כל צרכה אם הם מעכבין את המילה כגון שחופין רוב גבהה של עטרה על הדרך שביארנו במסכת שבת קל"ז א' חוזרין ומלין אותו שניה וכשנתרפא מטבילין אותו מיד הא לא נתרפא לא שהמים מכחישין את המכה ולפי דרכך למדת שהמילה קודמת ואם טבל קודם לה אינה כלום כמו שכתבנו למעלה שאם כן יטבול ואחר כך ימול כי היכי דלא נישהי מצוה לא במילה ולא בטבילה ואם תאמר והרי בפרק הערל ע"ח א' אמרו גיורת מעוברת שטבלה בנה אין צריך טבילה והרי עכשו קדמה טבילה למילה שאני התם שאינו ראוי לכך בשעת הגרות ואף כשנולד ולא מלוהו ישראל הוא לכל דבריו כישראל שלא מל ושלשה תלמידי חכמים עומדין על גביו בשעת טבילה אע"פ שאינן מומחין וסמוכין וחוזרין ומודיעין לו בשעת טבילה מקצת מצות קלות וחמורות וכשטבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבריו עד שאם חזר אחר כן לסורו הוה ליה כישראל משומד ואם קדש את האשה קדושיו קדושין ואם היתה אשה נשים באות ומושיבות אותה במים עד צוארה ושלשה תלמידי חכמים עומדין מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות על הדרך שביארנו וטובלת והופכים את פניהם קודם שתצא ומניחין אותה לנשים:

7 וכשם שביארנו דינין אלו בגר כך הם בעבד הנלקח מן הגוי או שמכר עצמו לישראל ולא שנאריך כל כך עמו אלא אומרין לו רצונך ליכנס בכלל ישראל ולהיות כעבדים הכשרים ואם רצה מודיעין אותו על הדרכים שביארנו בגר ומלין אותו ומטבילין אותו ואם לא רצה אין כופין אותו אלא מיטפל עמו כל שנים עשר חדש ואם עדין אינו רוצה חוזר ומוכרו ואם רצה ומל וטבל הרי זה כשר ולכשישתחרר צריך טבילה פעם אחרת שהרי עכשו נגמר יהדותו אבל אינו צריך לקבל עליו עול מצות ולהודיעו עיקרי הדת ועול מצות שהרי כבר הודיעוהו בשעה שמל וטבל לשם עבדות וכן יש אומרים שאין טבילה זו צריכה שלשה וכן כתבו בתוספות שטבילה זו אינה מעכבת ובלא טבילה זו הוא ישראל גמור בשחרורו ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בה שצריכה שלשה וביום ויש קצת ראיה לדעת ראשון ממה שאמרו בקדושין ס"ב ב' גר נמי לאו בידו דמי יימר דמיזדקקי ליה בי דינא ואקשו אלא מעתה נתן פרוטה לשפחתו ואמר לה הרי את מקודשת לאחר שאשחרריך הכי נמי דהוו קדושין ואי צריכה שלשה אף זו אין בידו:

8 ובמקום שהנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין וכל שחוצץ בטבילה ר"ל בטבילת נדה חוצצין בגר ובעבד משוחרר ויש גורסין כל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד ובנדה ומפרשים בה כל מקום שחוצץ בטבילה לטהרות והקשו בה בתוספות ממה שאמרו באחרון של נדה ס"ז א' פתחה עיניה ביותר או עצמה עיניה ביותר לא עלתה לה טבילה והני מילי לטהרות אבל לבעלה לא כדריש לקיש וכו' אלמא יש חוצץ בטהרות ואינו חוצץ בנדה עד שמתוך כך דוחים אותה לומר שאף בטהרות אינה חציצה וגורסין שם ולית הלכתא כי הני שמעתתא אלא כדריש לקיש וכו':