מאירי על יבמות מ׳

1 האוכל אכילת קדשים אכילה גסה לא יצא שאין אכילה גסה קרויה אכילה וכמו שאמרו האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור ולאו דוקא מלא תעונה מפני שאף אכילה זו יש בה ענוי אלא אף מאכילה שאינה קרויה אכילה ויש שואלים בה שהרי אמרו בהוריות י' ב' מאי דכתיב כי ישרים דרכי ה' וגו' לשני בני אדם שצלו את פסחיהם אחד אכלו לשם מצוה ואחד אכלו אכילה גסה זה שאכלו לשם מצוה צדיקים ילכו בם וזה שאכלו אכילה גסה ופושעים יכשלו בם ואמר ליה ריש לקיש האי פושע קרית ליה נהי דלא עבד מצוה מן המובחר פסח מיהא עבד יש לומר שאכילה גסה האמורה שם לאו דוקא אלא שאוכלים להשביע נפשם ולא לכונת מצוה וכבר ידעת שמצות אין צריכות כונה:

2 רוב המנחות נאכלות מצה ואפילו שיירי מנחה הנאכלים לכהנים שנאמר לא תאפה חמץ חלקם אפילו חלקם וכו' ואע"פ שהחלוט מצה היא מכל מקום מנחה אינה בחלוט אפילו חזר ואפאו בתנור אלא אפייה גמורה מתחלתה וחלוט זה שאנו אומרין שהוא מצה ר"ל שאדם יוצא בה ידי חובתו בפסח ואע"פ שחלטו ברותחין מתחלתו פירושו הואיל ואחר כך אפאו בתנור או באילפס שמאחר שכן לחם הוא ומה שאמרו פסחים ל"ו ב' לחם פרט לחלוט פירושו שלא חזר ואפאו ויש בתירוצה פנים אחרים וכבר ביארנום במקומם בשני של פסחים:

3 המשנה הרביעית והיא חוזרת לענין החלק השני והוא שאמר החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מכל האחין לנחלה אם יש שם אב הנכסים של אב הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו ר' יודה אומר בין כך ובין כך אם יש שם אב הנכסין של אב אמר הר"ם אין הלכה כר' יהודה:

4 אמר המאירי החולץ ליבמתו הרי הוא כאחד מן האחים לנחלה ר"ל לנחלת נכסי האח המת שלא נאמר הואיל וחלץ לה והפקיעה מיבום קונסין אותו שיפקע הוא מן הנחלה לגמרי אלא אין קונסין אותו והרי הוא כאחד מן האחים לנחלת נכסיו ויורש עם שאר אחים אם אין שם אב ואם יש שם אב הנכסים של אב שמאחר שנעקרה מצות יבום האב קודם לכל יוצאי ירכו:

5 הכונס את יבמתו זכה בנכסי אחיו המת ואפילו גירש מיד ואפילו במקום שיש שם אב דיקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם:

6 ר' יהודה אומר בין כך ובין כך ר"ל בין חלץ בין כנס אם יש שם אב הנכסים של אב ולא נאמר שהיבם קם תחת אחיו לנחלה אלא במקום שאין אב ופירשו בגמרא טעמא מדכתיב והיה הבכור אשר תלד מה בכור אינו נוטל בחיי האב כלום שהרי האב קודם אף יבם אינו יורש בחיי האב כלום ושאלו עליה בגמרא אם כן נימא נמי מה בכור לאחר מיתת אב נוטל פי שנים אף יבם כן ר"ל שיטול פי שנים בנכסי אביו חלקו וחלק אחיו כלומר והרי אינו כן שאין היבם יורש נכסי האח אלא מה שהיה מוחזק ביד האח אבל אינו נוטל חלק המת בנכסי האב וכן אם נפלו למיתנא נכסים ממקום אחר אין היבם זוכה בהם אלא כל האחים יורשים בשוה ותירץ מידי יקום על שם אביו כתיב וזו ראיה לשיטה שכתבנו בפרק כיצד כ"ד ב' בסוגית המשנה הששית שאין היבם נוטל חלק אחיו המת אלא במה שהיה מוחזק בידו ומכל מקום לשיטה אחרת שכתבנו שם אנו צריכים לפרש כאן אי מה בכור נוטל פי שנים אף יבם לאחר מיתת אב יהא נוטל פי שנים ר"ל אע"פ שאין אחיו בכור יטול הוא חלק בכורה כבכור ויהא זוכה בשלשה חלקים חלקו וחלק אחיו וחלק בכורה אע"פ שלא היה אחיו בכור ותירץ לו מידי על שם אביו כתיב כו' ומכל מקום זוכה הוא בחלק אחיו על כל פנים אם היה המת פשוט באחת ואם היה בכור בשתים ואין הלכה כר' יהודה אלא כרבנן ובתלמוד המערב פ"ד ה"ז אמרו היו שם שתי יבמות עשה מאמר לזו ובעל לזו מאחר שאינו יכול לקיים את אחת מהן לא זכה בנכסי אחיו:

7 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר שלא ביארנוהו:

8 המשנה החמישית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו הוא אסור באמה ובאם אמה ובאם אביה בבתה ובבת בתה ובבת בנה ובאחותה בזמן שהיא קיימת האחין מותרין והיא אסורה באביו ובאבי אביו בבנו ובבן בנו באחיו ובבן אחיו מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואסור בצרת קרובת חלוצתו אמר הר"ם העקר בזה שהאדם כאשר חלץ לאשת אחיו הנה כאלו היא היתה אשתו וגרשה וכל מה שיתחייב מקרובי האשה כאשר גרשה יתחייב מקרובי החלוצה וכמו כן תאסר עליו צרת קרובת חלוצתו מפני שקרובת חלוצתו כערוה היא עליו וכבר בארנו שצרת ערוה היא אסורה:

9 אמר המאירי החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והיא אסורה בקרוביו ופירוש דבר זה מפני שהחלוצה עשאוה חכמים כעין גרושה וכל שנאסר הוא בקרובותיה או היא בקרוביו בגרושה מן התורה כך בחלוצה מדברי סופרים אבל שאר האחים שלא חלצו מותרים בכלם ואע"פ שפסקנו יש זיקה ליאסר קרובות מחמת הזיקה מכל מקום כיון שחלץ אחד מהם נפקעה הזיקה והותרו בקרובות שנאסרו מחמת הזיקה ולחולץ מיהא נאסרו מגזירת קרובת גרושה ואין אוסרין לאחין מתורת איסור של זה שהרי אף קרובת גרושת אח מותרת והיאך תאסר קרובת חלוצת אח מצדה:

10 ומעתה הוא מתחיל למנות הקורבות שנאסרו לחולץ ובאמת יש בהם שלא נאסרו מחמת החליצה אלא מחמת קורבת המיתנא כמו שנבאר בפרטים אלא שמתוך שהתחיל למנותם אע"פ שעיקר כונתו באיסורין הבאין מחמת החליצה מונה והולך סדר איסורין אף אותם שלא נאסרו מחמת החליצה ואמר שהוא אסור באמה שהרי דנין לחלוצתו כגרושתו ונמצאת זו באיסור חמותו ואלמלא החליצה היתה מותרת לו כל שנפקעה הזיקה מחמת חליצת אחד מן האחין שהרי חמותו של אחיו מותרת וכן הדין באם אמה שדנין אותה כאם חמותו וכן אם אביה דנין אותה כאם חמיו וכן בבתה שהיתה לה מאיש אחר כדין בת אשתו וכן בבת בתה ובבת בנה שכל אלו אסורות אף לאחר שגירש את אשתו או אפילו מתה והחלוצה כגרושה ובאחותה בזמן שהיא קיימת הא לאחר מיתתה מותר באחותה שהרי אף באחות גרושה כן:

11 והאחים של חולץ מותרים בכל אלו כל שנפקעה הזיקה שלא נאסרו אלא מצד החליצה לחולץ שעשאוה כגירושין:

12 והיא אסורה באביו וזה אינו משום חולץ אלא אף לכל האחין שהרי כלתו היא וכן הדין באבי אביו שהרי כלת בנו היא ואע"פ שכלת בנו מן השניות היא גזרו בה ביבמה אצל יבם ואף זו אסורה לשאר אחים שלא חלצו ובבנו שהיה לו מאשה אחרת דהא הויא לה אשת אחי אביו ואף לכל האחים כן ונמצאו אלו השלשה שאף לכל האחין כן ולא משום חלוצה לבד אבל בבן בנו לא נאסרה משום המיתנא שהרי אשת אחי אביו של אביו היא ומותרת אף מדברי סופרים אבל מצד החליצה הויא כגרושתו ונמצאת אצל זה גרושת אבי אביו ואע"פ שאף אשת אבי אביו שניה היא גזרו בה והוא הדין לבן בתו שהרי אשת אבי אמו היא וכן אסורה באחיו של חולץ כאשת אחיו ובבן אחיו כאשת אחי אביו ור"ל אף באחים מן האם:

13 מותר אדם בקרובת צרת חלוצתו ואין אומרין שהצרה כחלוצה ליאסר בקרובותיה ר"ל שאם ראובן נשא לאה ונכרית עמה ומת בלא בנים וחלץ שמעון לנכרית שנמצאת לאה צרת חלוצתו מותר ברחל שהיא אחות לאה הואיל ולא חלץ ללאה עצמה:

14 ואסור בצרת קרובת חלוצתו פירשו גדולי הרבנים כגון ראובן שנשא לאה ונכרי נשא רחל אחותה ואחרת עמה ומת ראובן בלא בנים וחלץ שמעון ללאה ואחר כך מת נכרי כשם ששמעון אסור ברחל שהיא אחות חלוצתו כך אסור בצרת רחל שהיא צרת קרובת חלוצתו ושאלו בגמרא מאי שנא רישא ר"ל קרובת צרת חלוצתו דשריא ומאי שנא סיפא ר"ל צרת קרובת חלוצתו דאסירא שאם כשחלץ לצרת לאה מותר אף ברחל כשחלץ ללאה עצמה למה נאסר בצרת רחל ותירץ האיך דאזלה בהדה לבי דינא גזרו בה רבנן כלומר כשלאה חולצת היא מוליכה רחל אחותה עמה לפני בית דין ואין הרואים יודעים אי זו מהן באה לחלוץ והרבה מהם סוברים שרחל היא החולצת ואם נושא צרתה אחר כן יאמרו צרת חלוצתו נשא אבל כשחלץ לצרת לאה אין צרת לאה מולכת לאה עמה שהרי בחזקת שנאה הן ואין טועין ברחל שתהא אחות חלוצה ולא צרת חלוצה זהו פירוש גדולי הרבנים ויש לתמוה בדבריהם היאך הוא אסור בצרת קרובת חלוצתו על הצד שכתבנו והלא אף בערוה גופה אין צרה אלא במקום מצוה וכמו שביארנו בפרק ראשון י"ג א' שאין צרה אלא מאח ואפילו הלכה חלוצה עצמה ונשאת לאחר ולו אשה אחרת ומת אותה צרה מותרת לו שהרי אף צרת גרושה כן ומתוך כך יש שפירשוה במקום יבום כגון שנשא ראובן את לאה ורחל אחותה נשואה לשמעון אחיו ואחרת עמה מת ראובן וחלץ לה יהודה ויהודה זה אסור ברחל ובצרתה והוא שאמרו בפרק ארבעה אחין כ"ז א' התחיל באחיות לא יגמור אף בצרות התחיל בצרות יגמור אף באחיות שקרובת צרת חלוצה מותרת אף במקום מצוה כמו שביארנו שם ולפי דרכך למדת שאין צרת אחות חלוצה אסורה אלא כשהיא צרת אחות חלוצה בשעת חליצה דמיחלפא בצרת חלוצה על הדרך שכתבנו אבל בצרה הבאה לאחר חליצה כגון שנשאת אחות חלוצתו אחר החליצה לאדם שיש לו אשה אחרת שאין אוסרין לזה אותה האחרת משום צרת אחות חלוצתו שהרי גדולה מזו כתבנו שאף צרת חלוצה הבאה לאחר חליצה מותרת שאין צרה אלא מאח אפילו בצרת ערוה כל שכן בצרת חלוצה ועוד כתבו גאוני ספרד שאפילו נשאת חלוצה זו לאחד מן האחים בעבירה ומת צרתה מותרת כדין צרת מחזיר גרושתו ואף הם כתבו שגזירה זו ענינה אף כשהאחות וצרתה נשואות בשעת החליצה שמכל מקום אף הם סבורים שהיא היא שמת בעלה וחלצה ומכל מקום דוקא לאסור את הצרה דשויוה לאחות חלוצה כחלוצה מגזירת חלוף אבל לאסור את הקרובות לא עשאוה כחלוצה שלא גזרו בצרת אחות חלוצה אלא מחשש צרת חלוצה דאורייתא אבל לאסור קרובותיה הואיל וקרובת חלוצה דרבנן לא חשו בה שאף בדברים אחרים הקלו והוא שיש לך לדון מאחר שלאה מולכת את אחותה לבית דין ובני אדם סבורים שלרחל חלץ תפסל רחל לכהונה וכן תפסל לאחי החולץ ותנן החולץ ליבמתו הוא אסור בקרובותיה והאחים מותרים וכן תפסל אף לאחר מיתת לאה ותנן מתה מותר באחותה אלא שמאחר שאחות חלוצה מדברי סופרים לא גזרו בה כל כך:

15 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

16 שאלו בסוגיא זו אם גזרו שניות בחלוצה כגון לאסור בת בתו של בנה או בת בתה של בתה על הדרך שגזרו בהן באשתו אע"פ שנתגרשה אם לאו מי אמרינן בערוה דאוריתא כגון בת אשתו ובת בנה ובת בתה גזרו עליהם שניות כגון בת בתו של בנה ובת בתה של בתה אבל בחלוצה שאף בתה ובת בנה ובת בתה דרבנן לא הוסיפו עליהן שניות או דלמא לא שנא וכן הדין והשאלה בשאר שניות כגון אמה של אם אמה וכן ליאסר היא בבן בנו ובבן בתו והביאוה תחילה מדתני במתניתין אם אמה שהיא ערוה דאוריתא באשתו אף בגרושה ולא קתני אמה של אם אמה דאלמא לא גזרו שניות בחלוצה והשיבו דלא שבקה אלא מדאיצטריך למיתני בתר הכי והאחין מותרין בכלן ואי תנא ליה שניה הוה אמינא האחין מותרין אשניה קא מהדר הא באחריני אף האחין אסורין ולאשמועינן דאחין מותרין אף באותן האחרות שהוזכרו שבקינהו לשניות ומכל מקום גזרו שניות אף בחלוצה ודחי ליה דאי משום הא ליתני מותרין בכלן וחזרו והביאוה מדתני והיא אסורה באבי אביו של חולץ ומאי לאו כי אסירא באבי אביו משום חולץ הוא דחשבינן לחלוצתו כאלו נשאה וגירשה והוה ליה אצל אבי אביו של חולץ כלת בנו ואע"פ שאפילו נשאה לא נאסרה כלת בנו אלא מדברי סופרים גזרו עליה בחלוצה ודחי ליה דלאו משום חולץ הוא אלא משום מיתנא שכבר היתה נשואה לו והויא לה אצל אבי האב מכח המיתנא כלת בנו וחזרו והביאוה מדתני אסורה בבן בנו של חולץ מאי לאו משום חולץ ומשום דהויא כגרושתו ונמצאת אשת אבי אביו שהיא שניה ואלמא גזרו שניות אף בחלוצה ודחי ליה דילמא משום מיתנא שהיתה לו נשואה גמורה והרי זו מכח המיתנא אצל בן בנו של חולץ אשת אחי אביו של אביו ולאמימר דמכשר אשת אחי אביו של אביו ר"ל שלא נאסרה אף מדברי סופרים ושהלכה כן כמו שביארנו בפרק כיצד כ"א ב' מוקים לה בבר ברא דסבא שהוא בנו של חולץ והכי קאמר אסורה באביו של חולץ ובבנו של אביו שהוא אחי החולץ ומשום לא יבנה ובבן בנו של אביו שהוא בנו של חולץ וקא בעי אי הכי היינו אחיו ובן אחיו שהרי בנו של זקן הוא אחיו של חולץ ובן בנו הוא בן אחיו של חולץ ותירץ תנא אחים מן האב ותנא אחים מן האם והאי אחיו ובן אחיו באחין מן האם היא כגון שהיו החולץ והמיתנא אחים מן האב ומן האם ולשניהם אח אחד מן האם ולא מן האב ואמר שזו החלוצה אסורה באחיו של חולץ זה שהוא אחיו מאמו ומשום מיתנא דהויא לה אשת אחיו מאמו וכן בבן אחיו ר"ל מאמו דהויא לה אשת אחי אביו מאמו ואף על פי שזו שניה היא מכל מקום הרי מכח מיתנא הוא שהיתה זו נשואה לו ולא משום חולץ וחזרו והביאוה מדתני ר' חייא ארבעה מן התורה כלומר ארבעה אנשים מצינו להם איסור מן התורה אף בחלוצה והם א' אביו של חולץ ולא משום חולץ דהא מדאוריתא לא הויא לה כאשתו שנתגרשה אלא משום מיתנא דהויא לה כלת בנו ב' בנו של חולץ ולא משום חולץ דהא מדאוריתא לאו כאשתו חשבינן לה עד שנדונה אצלו באשת אב אלא משום מיתנא שהרי היא מכחו אצל זה אשת אחי אביו ג' אחיו של חולץ ומשום מיתנא דמאחר שהופקעה הזיקה הויא לה אשת אח ד' בן אחיו של חולץ ומשום מיתנא דהויא לה נמי לגבי האי אשת אחי אביו מן הנשואין ויש באיסור חלוצה ארבעה מדברי סופרים אבי אביו ואבי אמו בן בנו ובן בתו קתני מיהת אבי אביו ר"ל אבי אביו של חולץ דהויא לה לגביה כלת בנו שהיא שניה מאי לאו משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה ותירץ לא משום מיתנא דהויא לה מן הנשואין וחזר והביאה מאבי אמו ור"ל אבי אמו של חולץ דהויא לה לגביה כלת בתו שהיא שניה מאי לאו משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה לא משום מיתנא דהויא לה כלת בתו מן הנשואין וחזר והביאה מבן בנו ור"ל בן בנו של חולץ מאי לאו משום חולץ שהיא שניה ואלמא גזרו שניות בחלוצה ותירץ לא משום מיתנא ומשום דהויא לה לגביה אשת אחי אביו של אביו ולאמימר דמכשר בה ושהלכה כן כמו שביארנו בודאי מפרש לה משום חולץ וקסבר גזרו שניות בחלוצה ומאי דכתיב בספרים מוקים לה בבר ברא דחולץ שיטפא הוא ומשום דקא מתרץ לעיל מוקים לה בבר בריה דסבא והכא לא הוה מצי למימר הכי דבר בריה דסבא דאוריתא הוא וחזרו והביאוה מבן בתו וודאי הא משום חולץ הוא דדיינינן לה כאשתו והויא לה אשת אבי אמו שהיא שניה דאי משום מיתנא ומשום דהויא לה אשת אחי אבי אמו הא אשת אחי אבי אמו לכולי עלמא שריא אף מדברי סופרים אלא ודאי משום חולץ וגזרו שניות בחלוצה וכן הלכה:

17 צרת חלוצה אינה בכרת אלא בלאו ומאחר שכן הבא עליה אין הולד ממזר ואע"פ שהיה לנו לומר הואיל ויצאה מתורת יבום באיסורא קיימא ר"ל באיסור אשת אח וכמו שאמרו צרה אבראי קיימא כלומר שאין החלוצה עושה שליחותה עד שנדון אף הצרה כחלוצה אלא אינה כחלוצה ודנין לה כאשת אח לגמרי אין אומרין כן אלא אדרבה אומרין שהחלוצה שליחותא דידה עבדא ואף היא נדונת כמוה וכשם שבחלוצה עצמה אם חזר וקדשה הוציאה הכתוב מכלל כרת ללאו כדכתיב אשר לא יבנה כיון שלא בנה שוב לא יבנה אף לענין צרה כן ויש חולקין בפסק זה לומר שהולד ממזר ואי אפשר לומר כן שהרי ר' יוחנן וריש לקיש נחלקו בה והלכה כר' יוחנן וכבר ביארנוה בפרק ראשון י' ב':