1זה שביארנו במשנה שאין מעידין לאחר שלשה ימים הא תוך שלשה מעידין כל שראה פדחת ופרצוף פנים עם החוטם מכל מקום במים נשתנה הדין פעמים שאף בתוך שלשה אין מעידין ופעמים שאף לאחר שלשה מעידין וכיצד הוא הענין כל שהוכה ונשתהא במים עד שתפח אין מעידין אפילו תוך שלשה וכמו שאמרו כל היכא דאיכא מכה מיא מרזו למכה אבל כל שאין בו מכה וטבע הרי המים מעמידים את הצורה מרוב קרירותם וכל שראוהו תכף שיצא מן המים עם פדחת ופרצוף פנים עם החוטם והכירוהו אפילו עמד בתוך המים חמשה ימים מעידים עליו וכמו שאמרו מאי היכא דליכא מכה צמתי ולא עוד אלא שיש לפרש אפילו כמה ימים כל שראוהו בשעה שעלה וכן כתבוה גדולי המחברים ואע"פ שהוזכרו חמשה ימים בסוגיא זו מעשה שהיה כך היה ואף בתלמוד המערב אמרו מעשה באחד שנפל לירדן ועלה לאחר שבעה עשר יום והכירוהו מפני שצרפתו צנה והשיאו את אשתו ודוקא בשראוהו תכף שעלה אבל אם הוציאוהו מן המים ונשתהא יותר על שעה אחת אפילו בתוך שלשה שמתוך שנתלחלח בתוך המים מיתפח תפח וצורתו משתנית אע"פ שאין רואין אותו תפוח שמא תפוח ואינו ניכר וגדולי המחברים מקילין אלא אם כן נשתהא יותר משעה וכן שתפח ואע"פ שהדברים נראין אין סוגית הגמרא מוכחת כן וכבר ביארנו שכל שיש באלו סימן מכשירין אותה וגדולי הפוסקים נראה שסוברים דוקא בחמשה ימים:2אחרוני הרבנים עשו עצמם כמתמיהים על דברים אלו שכתבו בתלמוד בענינים הללו הן על מה שאמרו שאין היכר אלא בראיית פדחת ופרצוף פנים עם החוטם הן על מה שאמרו שאחר שלשה אין מעידין עליו עד שכתבו שלא הצריכו בפדחת וחוטם ופרצוף אלא בשאין שם אלא פרצוף אבל אם כל גופו שלם ניכר הוא בטביעות עינא או בסימנין ואפילו אחר כמה ימים וכן כתבו שלא הזקיקו לתוך שלשה אלא כשאין שם כל הגוף והוא נחבל בפנים אבל כל שאינו נחבל בפנים ניכר הוא לאחר כמה וסוגיא כלה מעידה כנגד דבריהם מתחלה ועד סוף ומתוך כך אין לחוש לדבריהם ובעינינו ראינו מי שנמצא הרוג והודיעו לאלתר הדבר לקרוביו ולסוף שלשה ימים באו קרוביו ולא הכירוהו כלל ובאמת שלא כל האדם שוה בכך אלא שדנו חכמים אחר הרוב וכל שנמצא הרוג ולא נודע אם תוך שלשה אם לאחר שלשה יש אומרין שמעידין עליו מן הסתם ויש חולקין וכן הפרצוף דבר ידוע שאין טביעות עינא בגוף אלא אם כן היה סימן מובהק והפרצוף ידוע הוא שאין הכרתו בלא אלו וכמו שאמרו אבא בר מניומי אסקו ביה זוזי בי ריש גלותא הוה מייתי קירא בבלייתא ר"ל שעוה בבלאות של בגד והוה מדבק אפותייה ר"ל על מצחו חלוף קמייהו ולא מבשקרי ליה ר"ל שלא היו מכירים אותו:3כבר ביארנו שאף עד אחד נאמן בעדות אשה כשאומר ראיתיו שמת כמו שהוא נאמן בשמעתי שמת וראיה לדבר זה אסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא ואם כן אף בלא אמר קברתיו נאמן וכנגד גדולי הפוסקים והמחברים וכבר ביארנוה בפרק שלום:4זה שביארנו בטבע במים שאין להם סוף שאשתו אסורה דוקא שלא לינשא לכתחלה אבל אם נשאת לא תצא ואין גוערין בו כלל וכמו שאמרו למטה מאן איכא בי חסא טבע חסא ואינסיבא איתתיה ולא אמרו לה ולא מידי וכתבו גאוני ספרד דהוא הדין לכל שנפלו במקום סכנה העשוי למות שם אלא שאנו חוששין שיצא אבל חכם שהורה לינשא לכתחלה מנדין אותו ולא סוף דבר באדם שאינו מפורסם שאיפשר שעלה ואין לו קול אלא אף בתלמיד חכם או אדם מפורסם שהיה לנו לומר שאם עלה יש לו קול אין משיאין את אשתו ולא סוף דבר במים הנובעים שהם ניגרים בשטף אלא אף האגם שהוא מים שאינם טבעים ושהם נקוים במקום אחד הואיל ומכל מקום יש שם רוב מים עד שאין העין רואה מארבע רוחותיו הרוח מניעתם ועל ידי גלים שבו מוליכים את הנטבע בהם למקום רחוק ושמא יצא ולא ראוהו וכן שכל מים שאין להם סוף הואיל ויש שם מים מרובים נעשין שם דגים הרבה ודגים חוטטים בהם מחילות סמוך לשפת הנהר מקום שהוא גבוה מן המים עד שאין המים ממלאים את כלה ואדם הנכנס שם מגביה צוארו ועומד ראשו למעלה מן המים ואע"פ שבמים שיש להם סוף אחר שאין דגים גדולים ומרובים לשם אינם מצויים לעשות מחילה ואין חוששין בה באין להם סוף מיהא חוששין בסוגיא זו העידו על שני בני אדם שהיו צדין במכמורת בירדן נכנס אחד מהם למחילה של דגים ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחלה ושהא חברו עד כדי שתצא נפשו ובא והודיע לביתו למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחלה ויצא ומצא הספד גדול בתוך ביתו וכן כמה ענינים מצויים במים שאין להם סוף שהצלתו של אדם מזדמנת על ידם ברחמי שמים העיד רבן גמליאל שראה ספינה שנשברה והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' עקיבא לכשיצא רבן גמליאל ביבשה ישב ר' עקיבא ודן לפניו בהלכה אמר לו בני מי העלך אמר לו דף של ספינה נזדמן לי כל גל וגל שבא עלי נענתי לו ראשי ועבר על גבי והלך לו מכאן אמרו חכמים דרך צחות אם יבאו רשעים על אדם ינענע להם ראשו כלומר שיודה להם וידחה מפני השעה ולא יתגרה עמו באותה שעה אמרו כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה ואף ר' עקיבא העיד שראה ספינה שנטרפה בים והיה מצטער על תלמיד חכם שבה ומנו ר' מאיר וכשעלה ר' עקיבא למדינת קפוטקיא בא ר' מאיר וישב לפניו ודן עמו בהלכה אמר לו מי העלך אמר לו גל טרדני לחברו וחברו לחברו והקיאני ליבשה באותה שעה אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו מים שאין להם סוף אשתו אסורה הא מים שיש להם סוף אי אפשר אלא אם כן במעשה נס ואין למדים הימנו והוא שאמר ר' מאיר במשנתנו מעשה באחד שנפל לבור הגדול ולאחר שלשה עלה והשיבו לו בבריתא אין מזכירין מעשה נסים שהרי על כל פנים יש כאן נס אחר ולא על שעמד שלשה ימים בלא אכילה שהרי כתוב וצומו עלי אל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים לילה ויום ואף חכמי הטבע כתבו שאיפשר לחיות בלא אכילה תשעה ימים ואף העשירי על ידי עמידה בצד האור אלא שלא ישן וכבר אמרו שבועה שלא אישן שלשה ימים מלקין אותו וישן לאלתר ומכל מקום לרבנן כל שביש להם סוף מעידין עליו בשעור שתצא נפשו ואין צורך לשלשה ימים ושיעור שתצא נפשו יראה שהן שלש שעות וממה שאמרו בבתו של נחמיה חופר שיחין שנפלה לבור גדול באו והודיעו את ר' חנינא בן דוסא שעה ראשונה אמר להם שלום שניה אמר להם שלום שלישית אמר להם עלתה כלומר שלישית שאילו עמדה שם אי אפשר לחיות אמר להם עלתה ואמרו לו נביא אתה אמר להם לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי אלא אמרתי דבר שהצדיק נצטער בו כל ימיו ר"ל להיות חופר שיחין לעולי רגלים יכשל בו זרעו ואעפ"כ העידו שמת בנו בצמא ללמדך מה שנאמר וסביביו נשערה מאד מלמד שהב"ה מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה לצערם הרבה בעולם הזה כדי להיות שכרם צפון לעולם הבא:5ראוהו שנפל לגוב אריות ר"ל שאינו מלא אין מעידין עליו שמאחר שאינו מלא המקום רחב להם ואינו נופל עליהם ושמא באותה שעה אינם רעבים ועד שלא הזיקוהו עלה או העלוהו והוא הדין לחפירה שיש בה נחשים ועקרבים אם המקום רחב להם שם אבל אם נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים ומאחר שהיא מלאה הרי הוא נופל עליהם והילכך מעידין עליו אע"פ שלא שהו שם שאף לכשתאמר שמא אינם רעבים אגב איצצא מזקי ר"ל על ידי הדוחק שהוא דוחק בנפילתו והוא הדין לבור מלא אריות עד שנופל עליהם אלא שסתם אריות עומדים במקום רחב וסתם נחשים ועקרבים מתכנסים במקום צר:6נפל לתוך כבשן האש והוא עמוק עד שאין יכול לעלות מעידין עליו אע"פ שלא שהא לשם הא לתוך מדורה אין מעידין אלא אם כן שהו עד שיעור שתצא נפשו שאיפשר שיצא:7נפל ליורה מלאה יין ושמן והיא רותחת על גבי האש מעידין עליו ואין חוששין שמא בנפילתו נפל מן היין ומן השמן על האש וכבהו ונצטנן אדרבה שמן מבעירו והיורה מוספת רתיחה ואף היין אע"פ שתחלתו מכבה סופו מבעיר ואף המים בדין זה ר"ל תחלתו מכבה וסופו מבעיר וכן יראה מלשון גדולי הרבנים ואף בתלמוד המערב הזכירו מים ושמן אלמא יין ומים לענין זה אחד הם ויש גורסין בראשונה ליורה מלאה יין ושמן אין מעידין עליו:8המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אפילו שמע מן הנשים אומרות מת איש פלוני דיו ר' יודה אומר אפילו שמע מן התינוקות אומרין הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני בין מתכוין בין שאינו מתכוין ר' יודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות אמר הר"ם פי' יאמן מאמר התינוק אצל ר' יהודה בשני תנאים אחד מהם כאשר שמע אותן יאמרו באנו לספוד ולקבור פלוני והשם ששמע אותם יספדו קצת ההספד כמו שיאמרו היה שם כך וכך ספדנים והיה שם פלוני ועשה פלוני כן ואמר פלוני כן ומה שדומה לזה ויאמן הגוי באמרו מת פלוני כאשר הוא מסיח לפי תומו והלכה כר' יהודה וכר' יודה בן בבא:9אמר המאירי אפילו שמע מן הנשים מת פלוני דיו כלומר ויכול להעיד בבית דין שמת ובתוספתא אמרו אפילו שמע קול מקוננת מזכירתו בין המתים ולמדת שאף עד מפי עד כשר אף מפי אשה ומפי עבד ומכל מקום צריך שישמע מפי בן דעת הא מפי שוטה או קטן לא:10ור' יהודה אומר אפילו שמע מפי התינוקות הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני ושאלו בגמרא ודילמא לא אזול ותירצו אימא הרי אנו באים מלספוד ומלקבור את איש פלוני ואף לזו שאלו דילמא קמצא בעלמא שכיב ואסיקו ליה כשמיה ותירץ דקאמרי כך וכך רבנן הוו התם כך וכך ספדני כלומר שמאחר שהקטן אינו בן דעת אין מעידין על פי דבריו אלא אם כן נראין דבריו מכוונים וזה שאמר אחר כן בין במתכוין בין שאינו מתכוין פירושו בין שהקטן או המעיד מתכוין להעיד ולהתיר את אשתו בין שאינו מתכוין אלא שמשיח לפי תומו:11ור' יהודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין ר"ל אף כשהוא מתכוין אבל בגוי אם היה מתכוין הרי זה עדות ואין עדות לגוי ונמצא שישראל נאמן בין במתכוין בין בשאין מתכוין אפילו אשה או עבד או שפחה או קטן בדברים מכוונים אבל גוי אין משיאין על פיו אלא במסיח לפי תומו:12משנה מעידין לאור הנר לאור הלבנה ומשיאין על פי בת קול מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני ממקום פלוני מת הלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו שוב מעשה בצלמון באחד שאמר אני איש פלוני בן איש פלוני נשכני נחש והריני מת הלכו ולא הכירוהו והשיאו את אשתו אמר הר"ם פי' בת קול הוא אשר באר באמרו מעשה באחד ומעשה בצלמון:13אמר המאירי מעידין לאור הנר ולאור הלבנה ר"ל אע"פ שלא ראוהו ביום הואיל וראוהו לאור הנר או לאור הלבנה והכירוהו מעידין עליו:14ומשגיחין בבת קול אע"פ שלא נראה להם אותו המדבר וכמו שפירשו באחד שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני מת והלכו ולא מצאו שם אדם והשיאו את אשתו ושאלו בגמרא וניחוש שמא שד הוא ותירצוה דוקא בשראו צורת אדם שם ובבואה דבבואה וחזרו ושאלו וניחוש דילמא צרה היא כלומר ומתכונת לקלקל ותירץ תנא דבי ר' ישמעאל בשעת הסכנה כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין ר"ל שאם בא אדם בשעת השמד ואמר אני פלוני בן פלוני דממקום פלוני כתבו ותנו גט לאשתי פלוניתא דממקום פלוני כותבין ונותנין אע"פ שאין מכירין דכיון דלא איפשר משום עיגונא אקילו בה רבנן ואין חוששין שמכוין הוא לקלקל וכן במושלך לבור ואנו גורסין אלא תנא דבי ר' ישמעאל כלומר ואין חוששין לצרה ולא לשד ומשיאין על פי הקול וכן עיקר ויש פוסקין דלצרה הוא דלא חיישינן הא לשד חיישינן ואין משיאין על פי הקול אלא בשראו צורת אדם ובבואה דבבואה עד שכתבו גאוני ספרד דהאידנא הני מילי לא קים לן בהו ומחמרינן בה ועיקר הדברים כמו שכתבנו:15ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר איש פלוני בן פלוני נשכו נחש ומת והלכו ולא מצאו שם אדם והתירו את אשתו ויש גורסין בזו אני איש פלוני נשכו נחש ומת כלומר אני איש פלוני נשכני נחש והלכו שם ומצאוהו מת ולא הכירוהו ר"ל שנשתנית צורתו מצד שאיפשר שנשכו בפנים ונתפחו ואיפשר שנשתנית צורתו והתירו את אשתו על פי מה שאמר שהוא פלוני וכגון שראוהו על הדרך שפירשנו בראשונה וכן יש קורין בנוסחא זו שהוא היה אומר אני פלוני בן פלוני ואחר כך נשכו נחש ומת והתירוה אע"פ שלא הכירו צורתו ולענין פסק ודאי כך הוא אלא שלענין ביאור נראה כגירסא ראשונה ובבריתא שנאוה בנוסח זה מעשה שעמד אחד על ראש ההר ואמר איש פלוני בן איש פלוני של מקום פלוני נשכו נחש ומת הלכו ומצאוהו שתפחו פניו והשיאו את אשתו:16משנה אמר ר' עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעיבור השנה מצאני נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן אבא ונמתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות כך מקובל אני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני רבן גמליאל שמח לדברי ואמר מצינו חבר ליהודה בן בבא ומתוך הדברים נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגין בתל ארזה והשיא ר"ג הזקן את נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד ומפי אשה אשה מפי אשה מפי עבד ומפי שפחה ר' ליעזר ור' יהושע אומרים אין משיאין את האשה על פי עד אחד ר' עקיבא אומר לא על פי אשה ולא על פי קרובין אמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער לתמרין וחלה אחד מהן בדרך והניחוהו בפונדק ובחזירתן אמרו לפונדקית איה איפה חברינו נומת להן מת וקברתיו והשיאו את אשתו אמרו לו לא תהא כהנת כפונדקית נאמנת שהוציאה להן מקלו ומנעלו ותרמילו ופונדתו וספר תורה שהיה עמו אמר הר"ם פי' אמרו שהמדינה הזאת משובשת בגייסות הוא סבה להמנעות הגעת העדות אצלם ואמר אליו מפני הדרכים בדבר החיילות אי אפשר להגיע אליהם והנה אם יגיע אליהם עד אחד יספיק ואין הלכה כר' אליעזר ולא כר' יהושע ולא כר' עקיבא אבל המשפט אצלנו משיאין על פי אשה ועל פי קרוב זולת הנשים המנויות קודם זה עד מפי עד מפי אשה מפי עבד מפי שפחה כשר לעדות זאת הפונדקית גויה היתה ומסיחה לפי תומה ולזה אמרו לה לא תהא כהנת כפונדקית ר"ל שהיא נאמנת להם לפי מה שקדם באורו שגוי מסיח לפי תומו כשר:17אמר המאירי אמר ר' עקיבא כשירדתי לנהרדעא לעיבור שנה מצאני נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין בארץ ישראל את האשה על פי עד אחד אלא ר' יהודה בן בבא אמרתי לו כן הדברים אמר לי אמור להם משמי אתם יודעים שמדינה זו משובשת בגייסות כלומר ואיני יכול לילך לפניכם להעיד אבל כך מקובלני מרבן גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשהרציתי את הדברים לפני רבן גמליאל שמח ומתוך הדברים נזכר שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיאו נשותיהן על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד אפילו אשה מפי אשה מפי עבד ומפי שפחה ר' אליעזר ור' יהושע אומרים אין משיאין על פי עד אחד ופירשוה בגמרא דקודם שהוחזקו קאמר וכן מה שאמר ר' עקיבא לא על פי שפחה ולא על פי קרובים ואמרו לו מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים וחלה אחד מהם והניחוהו בפונדק ר"ל של גוים ובחזרתן אמרו לפונדקית איה חבירנו נמה להם מת וקברתיו והשיאו את אשתו ולא תהא כהנת ר"ל או ישראלית כפונדקית ואמר להם לכשתהא כפונדקית כלומר שהיא מסיחה לפי תומה והוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו ופירשוה בגמרא שהיתה מסיחה לפי תומה ואיה חבירנו דקאמרי פירשו בו שכשראתה אותם התחילה לבכות ומתוך כך שאלו לה איה חבירנו ואמרה להם מת וקברתיו זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו ומכיון שבשעה שראתה אותם התחילה לבכות ואמרו לה איה חבירנו ונמה להם מת כו' סופה הוכיח שעליו היתה בוכה והרי היא כאמרה כן מתחלה ומכל מקום הלכה שהכל נאמנין להעיד אפילו אשה אפילו קרוב עד מפי עד בין במתכוין בין בשאינו מתכוין וגוי מיהא או גויה דוקא במסיח לפי תומו:18זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:19כבר ביארנו במשנתנו שאין הגוי נאמן אלא במסיח לפי תומו אבל כל שמתכוין להעיד אינו כלום וכל שכן אם מתכוין להתיר וכיצד הם לשונות אלו מתכוין להתיר הוא שאומר פלוני מת השיאו את אשתו מתכוין להעיד הוא שאומר סתם איש פלוני מת מסיח לפי תומו הוא שאומר כלום יש אדם בבית פלוני שישמע את דבריו מת פלוני או שיאמר אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה כמה היה גבור או שיאמר חבל על פלוני שהיה הולך עמנו היאך מת לו פתאום וכיוצא בדברים אלו מדברים שהם מראים שאין כונתו להעיד ונאמן וישראל השומע מפיו יכול להעיד ואין צריך שיאמר קברתיו ומה שאמרו למטה חבל על יהודי שהיה הולך עמנו ומת וקברתיו וכן חבל על קולר של בני אדם שהיו הולכין לאנטוכיא ומתו וקברנום כך היה מעשה ומכל מקום אינו צריך וכמו שנראה להדיא במעשים שהוזכרו בסוגיא זו בבי חיואי ובבי חסא ובפרשא זריזא ומכל מקום גדולי המחברים כתבו בחבל על יהודי ובחבל על קולר והוא שיאמר קברתיו ויראה מלשונם שמצריכים לכך מפני שבאלו לא היו הגוים מכירים את אלו אלא שאמרו יהודי יצא עמנו מכאן ומת וכן יהודים הרבה יצאו עמנו ומתו והואיל ואנו יודעים אותם נאמנים ודוקא בקברתים אבל הראשונים שהיה הגוי מכיר אותו אין צריך לומר קברתיו ויש מבינים מלשונם שהראשונות בשהגוי הסיח לפי תומו וישראל העיד על פי דבריו ונשאת על פי עדות הישראל ובאחרונות בשנשאת על פי הגוי ואיני יודע בשתיהן מאי פסקה ועיקר הדברים בכלם שאין צריך לומר קברתיו כלל אלא כל מסיח לפי תומו נאמן ולא עוד אלא שכל שהתחיל בענין כמסיח לפי תומו אע"פ שחטפנו את דבריו ושאלנוהו והגיד הענין כמעיד בדבר נאמן אבל כל שסיפר הענין על פי שאלתנו אינו קרוי עוד מסיח לפי תומו ושני דברים אלו אתה למד ממעשה של פונדקית הנזכר במשנתנו שקראוה מסיחה לפי תומה ושאלו בה והא איה חברנו קאמר כלומר והיאך אתה קוראה מסיחה לפי תומה אחר שעל פי שאלתם היא מספרת והשיבו דכי חזת להו אתחילא ובכיא והתחלתה לבכות נעשה כהתחלת דבור והרי נמצאת כמתחלת לפי תומה ואע"פ ששאלוה איה חבירנו והגידה כל הענין לא יצאה לה מתורת מסיחה לפי תומה וכן בכל גוי מסיח לפי תומו כשר לעדות אשה אלא שצריך להתישב בדבר שלא יהא כמערים שאם ראינוהו כמערים וכנועץ על הדבר חוששין לו וכל שכן אם ראינוהו מגזם כגון שיאמר קטול לי אספסתא לחיותאי או בשיל לי קדרא ואי לא קטילנא לך כמה דקטילית לפלניא אין זה כלום שאינו עושה אלא להטיל אימה וכן בשלישי של גיטין כ"ח ב' התבאר שכל ששמע מערכאות של גוים פלוני מת ר"ל מיתת עצמו כגון דשדו ליה לקמוניא חלילא או נהרג על ידינו אין מעידין עליו שלא אמרו אלא להטיל אימה הא מבית דין של ישראל מעידין אף ביוצא ליהרג ויש חולקין בה כמו שביארנו שם:20וכשם שהגוי המסיח לפי תומו נאמן במת ובנהרג כך אם טבע במים שיש להם סוף או במים שאין להם סוף אם אמר שהעלוהו וראהו מת וכל שכן עד אחד וכן כתבוה גאוני ספרד וכבר ביארנוה למעלה:21גזלן של דבריהם כשר לעדות אשה כמו שכתבנו בפרק שני כ"ה ב' אבל גזלן של תורה פסול ואינו דומה לעבד או שפחה שהרי אלו כשרים הם ואין נפסלין בעבירה ולא גרעי מנשים אבל גזלן או הפסול בעבירה שפיסולו גרם לו אינו נאמן וכתבו גדולי הפוסקים שאם הסיח לפי תומו נאמן דלא גרע מגוי ומכל מקום יש לפקפק בדבר שמאחר שהוא יודע בדבר אף הוא מתכוין להערים וכן התבאר שם שהאומר מת פלוני אני הרגתיו שיכול לישא את אשתו שאין אדם משים עצמו רשע:22בתוספתא אמרו אין מעידין אלא אם כן מכירין שמו ושם עירו ר"ל שאם אמר העד יהודי אחד היה עמנו במקום פלוני שכך היו סימניו אינו כלום אפילו היה העד ישראל אבל אם אמר איש אחד יצא עמנו מעיר פלונית ומת מפשפשין באותה העיר ואם לא יצא משם אלא הוא תנשא אשתו וכן פסקוה גדולי המחברים:
