מאירי על יבמות ע״ד

1 מעשר ראשון אינו כדין מעשר שני כלל וערל מותר בו אבל מעשר בהמה ערל אסור בו בפירוש אמרו ערל אסור בשני מעשרות אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן ר"ל מעשר שני מעתה לא סוף דבר בערל הגמור אלא אף כל שנשתיירו בו ציצין המעכבין את המילה אינו אוכל לא בתרומה ולא בפסח ולא בקדשים ומעשר בהמה בכללם ולא במעשר שני:

2 אונן אסור במעשר ומותר בתרומה כמו שביארנו וכן מותר במעשה פרה אדומה שהרי אינה אלא קדשי הבית טבול יום אסור בתרומה ומותר במעשר כמו שביארנו וכן מותר בפרה מחוסר כפורים כגון זב ומצורע שטבלו והעריבו שמשן ולא הביאו כפרתם מותר בתרומה ובמעשר ובפרה ולמדת שטבול יום הכשר בפרה לא סוף דבר טבול יום דמת ושרץ שאין מביאין כפרה ואינם מחוסרי כפורים אלא אף טבול יום של זב ומצורע שהם מחוסרי כפרה ומה שאמרו בבריתא זו שמחוסר כפורים אסור בפרה אין הלכה כן ועל דעת יחיד נאמרה שכך שנינו שרפה אונן ומחוסר כפורים כשרה יוסף הבבלי אומר אונן כשרה מחוסר כפורים פסולה והלכה כתנא קמא וערל כבר ביארנו שמותר במעשה פרה ויש בסוגיא זו נסחאות הרבה ולענין פסק אתה צריך להמשיכן לדעת שכתבנו ואין צורך להודעת ביאורם שכלם דברים פשוטים הם:

3 פסח אסור להותיר ממנו עד בקר ואם הותיר עובר בלאו אלא שאינו לוקה עליו שהרי ניתק לעשה של שריפה שנאמר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו וכן שאין בו מעשה ומכל מקום אינו שורפו עד בקר שני שהרי בקר ראשון יום טוב הוא ואין שורפין קדשים ביום טוב:

4 מעשר שני לא ניתן אלא לאכילה ושתיה והסיכה בכלל שתיה כמו שביארנו אבל ליקח ממנו שאר צרכיו אסור אפילו לדבר מצוה כגון ליקח ממנו ארון ותכריכין למת מצוה ואין צריך לומר לחי דומיא דמת כגון ליקח לו בגדים וחלוק או טלית שנאמר לא נתתי ממנו ודרשו בו ממנו מגופו כלומר דוקא בדבר שיש בו קיום לגוף כגון אכילה ושתיה וסיכה ויש מפרשים מגופו מן השמן עצמו וגדולי המחברים כתבו שאם הוציאו לדבר מצוה אוכל כנגדו בתורת מעשר ומעשר שני שניטמא כבר ביארנו שאפילו להדליק בו את הנר אסור עד שיפדה ואם כן אף בסיכה אסור שהרי יכול לפדותו ומה שאמרו כאן מנין למעשר שני שניטמא שמותר לסוכו אם הוא שמן שנאמר לא נתתי ממנו למת הא לחי דומיא דמת נתתי ואי זהו דבר ששוה לחיים ולמתים זו סיכה לא נאמרה אלא בניטמא בירושלם ולדעת האומר שאין בו פדיה הא ניטמא חוץ לירושלם יפדנו ולמה יסוך בלא פדיון ואם כן לענין פסק כבר ביארנו במציעא פרק הזהב שאפילו ניטמא בירושלם בר פדיה הוא ואחר שכן היאך יסוך אחר שיש לו תקנה בפדיון ואף כשפדה וחלל אינו קונה בדמיו אלא דברים הראויים לאכילה ושתיה וסיכה:

5 זה שביארנו במשנתנו שכהן טמא אסור בתרומה כך למדוה מן המקרא דכתיב איש איש מזרע אהרן והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל עד אשר יטהר ודרשו בקדשים אלו שהם תרומה מדכתיב מזרע אהרן אי זהו דבר ששוה בזרעו של אהרן ר"ל שזכרים ונקבות אוכלין בו הוי אומר זו תרומה שהרי קדשים אינם נאכלין אלא לזכרי כהונה ושמא תאמר והלא חזה ושוק נאכלים אף לנקבות כדכתיב בהו אתה ובניך ובנותיך ויש לך לדון להעמיד את המקרא בחזה ושוק שלא ליאכל בטומאה כשאר קדשים הא תרומה תהא מותרת לאכילה בטומאה אינו כן שחזה ושוק יש לך נקבה כהנת שאינה אוכלת בהם והיא בת כהן הנשאת לישראל שנתאלמנה או נתגרשה ואין לה זרע שנאמר בה ושבה אל בית אביה כנעוריה וכבר ביארנו ס"ח ב' שאינה חוזרת לחזה ושוק אבל תרומה אין לך נקבה כהנת שלא תאכל בה ואי משום חללה חללה אינה קרויה זרעו של אהרן ואי משום נבעלה לפסול לה אע"פ שאינה חללה שאין חללה אלא מאיסור כהונה ונפסלה מן הכהונה ומן התרומה אף זו לענין שאינה קרויה זרעו של אהרן כחללה היא:

6 זה שאסרנו טמא בתרומה פירושו אע"פ שטבל אחר שלא העריב שמשו הא כל שהעריב שמשו מותר אע"פ שלא הביא כפרתו ואע"ג דקרא בצרוע או זב כתיב שהם צריכים להביא כפרה בשמיני והיה לנו לומר בעד אשר יטהר שפירושו עד שיביא כפרתו מפי השמועה למדו שבמצורע מוסגר ובזב בעל שני ראיות קאי שכל מצורע שיוצא טהור מתוך הסגרו וזב שלא ראה שלש אינו טעון קרבן דומיא דטמא נפש דכתיב בתריה שאינו טעון קרבן ומעתה אף בטעונין קרבן כל שהעריב שמשו אוכל בתרומה וזה שאמרו טבל ועלה אוכל במעשר ועליו נאמר לא יאכל מן הקדשים כי אם רחץ בשרו במים הא רחץ טהור העריב שמשו אוכל בתרומה ועליו נאמר ובא השמש וטהר הביא כפרתו אוכל בקדשים ועליו נאמר וכפר עליה הכהן וטהרה וכבר ביארנו במעלות שיש למעשר על התרומה שהם הבאת מקום ווידוי ואיסור לאונן וטומאת עצמן במלקות וביעור וזהו סימן שהוזכר כאן הד"ס ט"ב:

7 גיורת ושפחה אף הן מטמאות בלידה כבנות ישראל דכתיב אשה לרבות גיורת ושפחה ואע"ג דתרומה כתיבא בפרשה וכמו שדרשו בכל קדש לא תגע לרבות את התרומה לאסרם באכילתה והני לאו בני מיכל תרומה נינהו שהרי אסורות לכהן מכל מקום קרא מילי מילי קתני: